לפי הניסיון הבינלאומי, חברות הסלולר בארץ בדרך למיזוג

בחודש שעבר מלאו שנתיים למהפכה בשוק הסלולר, שבאה לידי ביטוי בירידת מחירים בעקבות כניסתן של שתי שחקניות חדשות לענף, גולן טלקום ו־HOT mobile. הרפורמה נחשבת להצלחה גדולה כל כך, עד שהממשלה מתייחסת אליה כאב־טיפוס לכל רפורמה עתידית וראש הממשלה קרא לשרים ללכת בדרכו של שר התקשורת משה כחלון, שעמד מאחוריה.

הרפורמה נחשבת להצלחה אדירה על אף שהיא גם הובילה לקיצוץ חד במספר העובדים המועסקים בענף. בכמה מדינות, שעברו תהליך דומה, התחילו להבין לאחרונה גם את חסרונותיה. בצרפת, מהפכה דומה באה לידי ביטוי בכניסה לשוק של מפעיל רביעי ב־2012, ושם הממשלה מפגינה לאחרונה יחס שונה אליה.

בחודשים האחרונים משמיע שר הכלכלה הצרפתי ארנו מונטבור הצהרות בנוגע לשוק הסלולר המקומי, שאף פוליטיקאי ישראלי חפץ חיים לא היה מעז להעלות. מונטבור, הממונה בין השאר על התעסוקה במדינה, שב ומכנה את התחרות הסופר־אגרסיבית שהתפתחה בשוק הסלולר הצרפתי "הרסנית", ומדגיש כי היא מובילה לחיסול של משרות ופוגעת ביכולתן של החברות להשקיע באימוץ טכנולוגיות. מונטבור אף מעז לתמוך במרץ בחזרה למודל של שלוש רשתות סלולר בצרפת במקום ארבע, כפי שהיה לפני 2012.

כמו בישראל, גם בצרפת שלטו בשוק עד 2012 שלושה מפעילי סלולר - Orange ,SFR ובוויג (Bouygues) טלקום - שהואשמו בצבירת רווחים גבוהים על חשבון הציבור. בתחילת 2012 נכנס לשוק הצרפתי מפעיל רביעי, Free, בשליטת הטייקון הצרפתי גזביה ניאל, אחד מבעלי גולן טלקום הישראלית.

בדומה לגולן טלקום בישראל, גם Free שינתה לחלוטין את כללי המשחק בשוק הצרפתי: בעוד שלפני כניסתה נמכרו חבילות סלולר במחירים של 45–65 יורו עבור כמות דקות מוגבלת, Free חתכה את המחירים ביותר מחצי כשהשיקה תוכנית שימוש ללא הגבלה ב־20 יורו בלבד וללא דרישה להתחייבות מצד הלקוח, וחבילה בסיסית במחיר רצפה של 2 יורו בלבד.

Free, שכבשה בתוך שנתיים בלבד נתח שוק של 12%, חייבה את המפעילים הוותיקים בצרפת לחתוך מחירים דרסטית ולהשיק מותגים מוזלים משלהם.

כמו בישראל, גם בצרפת חויבו המפעילים הוותיקים לקצץ בהוצאות כדי לאזן את הפגיעה ברווחיות לאור נטישת הלקוחות וירידת המחירים. כיום צרפת וישראל נחשבות למדינות סלולר זולות מאוד בהשוואה עולמית, סוג של גן עדן לצרכנים.

מונטבור נחשב בעבר לתומך בתחרות בשוק הסלולר ומעריץ של האסטרטגיה של Free. לאחר כניסתה לשוק בינואר 2012, כשמונטבור היה עדיין חבר באופוזיציה, הוא צייץ בטוויטר שלו כי "גזביה ניאל ותוכנית השימוש הלא מוגבל שלו תרמו לכוח הקנייה הצרפתי יותר מאשר סרקוזי תרם במשך חמש שנותיו כנשיא".

גלעד ארדן, שר התקשורת. מתנגד למיזוגים צילום: עמית שעל

הסוציאליסטים כבר נגד

השינוי מצד מונטבור וחברים נוספים בממשלה הסוציאליסטית של פרנסואה הולנד התרחש לקראת סוף 2013, אז הודיעה Free כי לא תגבה תוספת תשלום עבור המעבר של לקוחותיה להשתמש ברשת הדור הרביעי. הקמת רשתות הדור הרביעי בצרפת עלתה מיליארדי דולרים, וחברות הסלולר הוותיקות ציפו לגבות פרמיה עבור השימוש בהן כדי להחזיר חלק מההשקעה. ההודעה של Free סיכלה את האפשרות הזאת.

בדצמבר נשמע מונטבור אחרת לגמרי בטוויטר. בתגובה לציוץ של ניאל עצמו, שהזכיר למונטבור את התרומה של Free לכוח הקנייה של האזרח הצרפתי, הזהיר שר התעשייה כי "מחירי הסלולר הנמוכים באופן מוגזם מביאים לאובדן משרות".

בהמשך ניסח מונטבור עם עמיתו הממונה על תחום הטלקום הצהרה שלפיה "אסטרטגיה של מחירים נמוכים מובילה להשקעה נמוכה בפיתוח התשתית, לפגיעה באיכות השירות ולאובדן משרות".

הדיון בצרפת על המעבר מארבע לשלוש רשתות החל על רקע המגעים שניהל תאגיד המדיה ויונדי בחודשים האחרונים, למכירת חברת הסלולר השנייה בגודלה בצרפת, SFR. על הרכישה התמודדו שני שחקנים עיקריים: בוויג טלקום, חברת הסלולר השלישית בגודלה בצרפת, ואלטיס של פטריק דרהי, בעלת חברת הכבלים הגדולה ביותר במדינה. מונטבור תמך בבוויג כדי לקדם צמצום במספר השחקנים בשוק הסלולרי, אך בסופו של דבר אלטיס ודרהי זכו ב־SFR תמורת 23 מיליארד דולר.

המיזוג הצפוי בין SFR לחברת הכבלים של דרהי צפוי להחליש עוד יותר את מעמדה בשוק של בוויג הקטנה, וההערכות בצרפת הן כי היא לא תוכל להמשיך להתקיים כחברה עצמאית לאורך זמן.

גם גרמניה ואירלנד התהפכו

אלא שמגמת התכנסות בשוק הסלולר מתרחשת לא רק בצרפת, אלא במדינות רבות נוספות באירופה. ב־12 החודשים האחרונים נחתמו או נמצאו בבדיקת הרגולטורים באירופה עסקאות מיזוג בשווי של 40.4 מיליארד יורו, לעומת היקף עסקאות של 1.6 מיליארד יורו בתקופה המקבילה. מלחמות המחירים, הצורך בהשקעות עתק כדי לשדרג את הרשת והמחסור בתדרים, דוחפים את מספר מפעילי הסלולר במדינות המערב מארבעה לשלושה.

הרגולטור האירופי הממונה על התחרות צריך לאשר עסקאות מיזוג ורכישה המערבות חברות ענק שפעילות בכמה מדינות ביבשת כמו וודאפון, האצ'יסון או Orange. ברגולטור האירופי נוקטים גישה זהירה, וכבר הביעו חשש כי הפחתת מספר הרשתות תוביל לפגיעה בתחרות, אולם באחרונה גם שם נדרשים להתגמש.

בחודש שעבר הרגולטור האירופי אישר את המכירה של O2, מפעיל הסלולר באירלנד שבבעלות טלפוניקה, למתחרה שלה בשוק האצ'יסון אירלנד. הרגולטור התנה את עסקת המכירה, שתפחית את מספר רשתות הסלולר באירלנד לשלוש, בכך שהאצ'יסון תסייע לכניסת מפעילים וירטואליים לשוק כדי שהתחרות לא תיפגע. לפי הערכות, הרגולטור צפוי לאשר תחת תנאים דומים גם את המיזוג בין שני מפעילי סלולר בשוק הגרמני, טלפוניקה גרמניה ו־E-Plus.

מגמת ההתכנסות מגיעה גם לשוק האמריקאי, שבו מנהלות ספרינט ו־T-Mobile, מפעילות הסלולר השלישית והרביעית בגודלן, מגעים מתקדמים למיזוג. שוק הסלולר האמריקאי מתאפיין במחירים גבוהים יחסית בהשוואה לאירופה, ו־T-Mobile נחשבה בשנה האחרונה למחוללת תחרות אגרסיבית שאילצה את שתי השחקניות הגדולות, וריזון ו־AT&T, לחתוך תעריפים. אולם, ההערכות בשוק האמריקאי הן כי דווקא מיזוג בין השחקנים הקטנים יביא לתחרות אפקטיבית מול הדואופול השולט בשוק.

ישראל נמצאת קצת מאחור

היום אין מה לדבר על מיזוג בין שני שחקנים בשוק הסלולר הישראלי גם אם יהיה מי שמוכן לקנות או למכור, במיוחד כשחברות הסלולר הוותיקות עדיין רווחיות. בישראל הרגולטורים עוד רדופים, ואולי במידה מסוימת של צדק, על ידי זיכרונות הטריאופול הדורסני של פרטנר, סלקום ופלאפון, והם מסרבים להעלות אפשרות של פגיעה בתחרות. אפשרות כזו לא עולה אף ששניים מהשחקנים, גולן ו־HOT mobile, מפסידים כסף מדי רבעון, ומספר העובדים בתעשייה ממשיך לרדת.

אולם, בסופו של דבר ההשוואה הבינלאומית מראה כי שוק הסלולר הישראלי, שגם ככה כולל מספר גבוה של חמישה מפעילים, הולך לכיוון התכנסות. הסכמי שיתוף הרשתות בין גולן טלקום לסלקום ובין פרטנר ל־HOT mobile יאפשרו לחברות לקצץ משמעותית בהוצאותיהן ולדחות את הצורך להתמזג. עם זאת, עסקאות אלו הופכות את האפשרות של מיזוגים עתידיים לכמעט בלתי נמנעת בטווח של שנתיים ומעלה. ירצה או לא ירצה הרגולטור, השאלה היחידה היא כנראה מי יקנה את מי, האם חיים סבן את דרהי וגולן את סלקום או להפך, ובאיזה מחיר.