צוק איתן
ישראל התנתקה מעזה אבל לא יכולה לנתק אותה
ברקע שיגורי הרקטות וההפצצות יחסי המסחר בין ישראל לרצועת עזה ממשיכים כסדרם. המחויבויות המשפטיות והחשש מאסון הומניטרי מונעים מממשלת ישראל לנתק את הרצועה מחשמל ומים
בשעה שחמאס משגר עשרות רקטות ביום לעבר ערי ישראל ובעוד צה"ל כותש את תשתיות הטרור ברצועת עזה, בתחום התשתיות והמסחר מתחוללת אנומליה. חברת החשמל ממשיכה לספק שירות לבתי הרצועה ולמוסדותיה, בעוד מקורות מזרימה אליהם מים שישלימו את האספקה המקומית. במקביל נמשכת גם תנועת המשאיות עמוסות הסחורה דרך מעבר כרם שלום מישראל.
- מאיפה יגיע הכסף למימון מבצע צוק איתן
- מתחילת המבצע: ירידה של 17% בהיקף עסקאות האשראי
- הממשלה אישרה הטבות כלכליות לדרום בהיקף של 417 מיליון שקל
הסיבה לאנומליה הזו פשוטה: לא מדובר בגדלות נפש של ממשלת ישראל, אלא שמאז הסכמי אוסלו למעשה אין לה ברירה. ישראל שולטת על כל הגבולות החיצוניים של רצועת עזה בים, ביבשה ובאוויר למעט מעבר הולכי רגל בלבד במעבר רפיח למצרים. ועם שליטה כזו ישראל נאלצת לקבל אחריות על הנעשה בשטח הסגור. הגדיל לתאר את המצב עיתונאי זר שהתראיין לאחרונה לבי.בי.סי, באומרו כי גם בכלא הסגור והשמור ביותר הסוהרים חייבים לדאוג שהאסירים יוכלו לחיות.
צילום: איי אף פי
הדרישה לאחריות ישראל לקיום החיים ברצועת עזה מעוגנת באמנות ובהסכמים בינלאומיים, והיא אחראית למחייתם ולרווחתם של מיליוני הפלסטינים ברצועת עזה.
בחברת החשמל היו שמחים לנתק את עזה
אספקת החשמל לרצועת עזה ממשילה היטב את התלות הפלסטינית בישראל לאיכות החיים ברצועה. החשמל ברצועה מסופק בידי שלושה מקורות מרכזיים: ישראל, ייצור מקומי בעזה ומצרים. אך מחירו הגבוה של הדלק המשמש לייצור אספקת החשמל ברצועה חלקי. בפועל מסופק החשמל לתושבי הרצועה למשך 12 שעות ביום בלבד. במאות מהבתים ברצועה, בעיקר ברבי־הקומות, הותקנו גנרטורים ביתיים שמופעלים כדי למלא את החסר. שעות היציאה וההגעה הביתה ברבי־הקומות מתוכננות לפי שעות אספקת החשמל כדי שניתן יהיה להשתמש במעליות.
אם זה היה תלוי בראשי חברת החשמל, החברה היתה מפסיקה מזמן לספק שירותי חשמל לרשות הפלסטינית שחייבת לה יותר מ־1.4 מיליארד שקל. יו"ר דירקטוריון חברת החשמל יפתח רון טל כבר אמר פעמים אחדות בעבר שההחלטה לנתק את עזה או את הגדה המערבית משירותי החברה היא החלטה פוליטית, וחברת החשמל לא יכולה לבצע זאת על דעת עצמה.
תושבי רצועת עזה, בשבוע שעבר. ניתוק הפלסטינים מהתשתיות הישראליות הוא החלטה פוליטית צילום: איי פי
בסביבת חברת החשמל אומרים שהמועצה לביטחון לאומי, הכפופה למשרד ראש הממשלה, הורתה לאחרונה לחברה באופן לא רשמי להימנע מניתוק הגדה או הרצועה מחשמל. נראה כי במשרד ראש הממשלה מודאגים גם מהנזק התדמיתי וגם מתביעות בינלאומיות. בעבר אף לחץ נציג הקוורטט במזה"ת טוני בלייר על ראש הממשלה בנימין נתניהו לא לנתק אף צרכן בגדה המערבית או ברצועה מחשמל. ואם לא די בכך, לאחר שממשלות ישראל נמנעו מלנתק את הפלסטינים ממערכת החשמל בסבבי הלחימה הקודמים כעופרת יצוקה ועמוד ענן, ניתוקה בעת הזו עלול להיתפס כשבירת הסטטוס קוו של המקובל בסבבים מסוג זה.
להיעדר ניתוק החשמל יש גם אלמנטים הומניטריים ברורים: לישראל אין יכולת לברור בין השירותים שינותקו ממערכת החשמל, כך שמהלך מסוג זה יפגע גם באוכלוסיות לא לוחמות וגם בתשתיות בתי החולים ברצועה.
חשבון החשמל מקוזז מהעברות המסים
בכלליות, אספקת החשמל לציבור הפלסטיני מבוצעת באמצעות חברת החשמל המזרח־ירושלמית (חמ"י), שקיבלה את אישור הרשות הפלסטינית לרכוש חשמל ולספקו לתושבי הגדה המערבית. אף שעד לאחרונה שלטון חמאס ברצועת עזה פעל במנותק מהרשות הפלסטינית, חברת החשמל היתה מעבירה את חשבון החשמל השוטף לרצועה ללשכתו של יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) ברמאללה עם עותק למשרד האוצר בירושלים. בפועל התשלום עבור החשמל שמסופק לעזה היה מקוזז מתשלומי המסים שמעביר משרד האוצר לרשות.
עשרת קווי המתח הגבוה שמחברים את מערכת החשמל הישראלית לרצועת עזה מספקים 120 מגה־ואט באופן שוטף, המהווים פחות ממחצית הכמות הנדרשת שם. וגם זאת בהנחה מאוד נדיבה כי תשתיות הולכת החשמל ברצועה פועלות כראוי.
הפלסטינים יתקשו לממן הקמת תחנת כוח
התלות שמחייבת את ישראל משפטית והומניטרית לספק חשמל לעזה היא זו שמונעת מהשלטון בעזה - בין ששלטון חמאס ובין ששלטון הרשות הפלסטינית עצמה - להתנתק מישראל. עד 2006 פעלה בעזה תחנת כוח ישנה שהופעלה באמצעות סולר וסיפקה עשרות מגה־ואט, אך תחנה זו הופצצה בידי צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה. כדי להתנתק מישראל יש להקים בעזה תחנת כוח בינונית בהספק של 400–350 מגה־ואט שתוכל לענות על הביקוש הנוכחי והגידול הצפוי בו. אך עלות ההקמה של תחנה בהספק זה היא כ־3 מיליארד שקל ומשך הקמתה עשוי לארוך כ־36 חודשים.
כך שגם אם העזתים ימצאו מקור מימון לתחנת הכוח שלהם דוגמת האיחוד האירופי או קטאר, ספקי סולר או גז טבעי לייצור חשמל וקבלנים להקמת התחנה - בפועל הם יוכלו להתנתק ממערכת הולכת החשמל הישראלית רק לקראת סוף העשור.
אפשרות אספקה אחרת היא "לרצף" את הרצועה בפאנלים סולאריים, אך ספק אם מדובר באפשרות ריאלית בהתחשב בקצב ההפצצות הישראלי. אפשרות שלישית היא להציב עשרות גנרטורים תעשייתיים ברצועה, אך מהלך מסוג זה פשוט ימיר את התלות בחשמל הישראלי בתלות באספקת דלק מישראל להפעלת הגנרטורים.
גם כך תלויים תושבי עזה בחברות ישראליות לאספקת דלקים, לרבות בנזין וסולר לתדלוק רכביהם. הדלקים מסופקים שווה בשווה בידי בתי הזיקוק של בזן שבשליטת משפחת עופר ובז"א של פז שבשליטת צדיק בינו. לפי ההערכות, החברות מעבירות לרצועת עזה כ־200 אלף ליטר סולר ובנזין מדי יום לצד כמה אלפי ליטרים של גז בישול. גם כעת, בעת הלחימה, ממשיכות החברות לספק דלקים לתושבי הרצועה במסגרת העברת הסחורות.
עלות כל חוזה שכזה, שנחתם בדרך כלל לשנים מראש אבל ניתן לפרק אותו בהתראה של שלושה חודשים מראש, נאמדת בהכנסות של 2 מיליארד דולר לשנה לכל ספק. מבזן נמסר כי "בתיאום עם כלל גופי הביטחון המוסמכים, בזן ממשיכה לפעול באופן שגרתי ובהתאם להנחיות פיקוד העורף". בפז סירבו להגיב.
מקורות המים של עזה זוהמו במי שופכין
כמו במקרה החשמל, גם באספקת מים תושבי עזה תלויים בישראל. מקורות מעבירה לרצועה 5 מיליון מ"ק בשנה כחלק מהתחייבות המעוגנת בנספח של הסכמי אוסלו. עם זאת, הרשויות המקומיות בעזה ביצעו כמה קידוחים באקוויפר החוף שמספקים להם כמויות מים שמשלימות את הביקוש.
אלא שהקידוחים המקומיים בוצעו באופן לקוי והביאו לזיהום מי השתייה. היעדר אספקה סדירה של חשמל פגע גם במערכת מי השופכין והביא לחדירה של מי ביוב למערכת המים. כתוצאה מכך נאלצים תושבי עזה להרתיח את המים מהברזים לפני שתייתם. הקידוחים הפלסטיניים פגעו באופן חלקי גם באקוויפר החוף באזור אשקלון, אך ישראל לא הצליחה להפסיק אותם.
