לא נשאר מי שיפיל את הבורסה

הבורסה בתל אביב צריכה ליפול יותר. בעוד להפגנת החוסן של מדדי המניות המקומיים עד יום חמישי האחרון ניתן היה לספק הסברים הקשורים באופטימיות, הרי שלאחר הכניסה הקרקעית לעזה פרמיית הסיכון של ישראל צריכה לעלות, משמעותית.

שלושה ימים לאחר גילוי המנהרות ותחילת פעילות העומק ברצועה צריכה להתחיל לחלחל ההבנה כי לא ניתן יהיה לסיים את מבצע צוק איתן במהירות. סביר להניח כי צה"ל יישאר בעזה עוד ימים ארוכים ואולי אף שבועות, והדבר יתורגם גם למונחים כלכליים. את זה המחירים בתל אביב עדיין לא מגלמים.

ארכיון צילום: יריב כץ

נכון שהצריכה הפרטית שירדה למקלט תתאושש ואפילו מהר, אבל מה שצריך להטריד את המשקיעים בבורסה הוא עלויות המבצע, שהולכות ותופחות בכל יום. בשלב הזה החזאים כמובן אומרים ש־5 מיליארד שקל זה לא נורא, ועדיין מדובר בגבולות עופרת יצוקה, אבל רמת אי־הוודאות גבוהה מדי. אם ההיקפים הכלכליים יהיו נרחבים יותר ויובילו לגירעון גדול מהצפוי, מדובר בשינוי מאקרו־כלכלי שצריך להתבטא בתמחור השוק, בעיקר כשעוד לפני תחילת הלחימה החל המשק לגלוש לכיוון של האטה.

ואולם, למען האמת, אין מי שיפיל את הבורסה בתל אביב. שוב תזכורת עגומה להיעדר שוק אמיתי כאן, תזכורת שמאז שישראל איבדה את הגדרתה כשוק מתפתח ב־2009 היא איבדה את מרבית המשקיעים הזרים, שהיו אחראים לחלק ניכר ממחזורי הפעילות. כעת הזרים לא בתמונה כמעט, ולכן הם גם לא במנוסה.

ואולם, לא רק הזרים חסרים, גם הגופים המוסדיים המקומיים לא במשחק במידה שהיו בו מאז החלה מגמת פיזור השקעות אל מעבר לגבולות ישראל. כמעט מחצית מהשקעות המוסדיים מצויות היום בחו"ל, ורמות הסיכון בשוק המקומי הן כאלה שמנהלי ההשקעות, בהיותם ישראלים למודי קרבות, יכולים לחיותם עמן.

מי שנותר בתמונה הוא הציבור הרחב ששומר נאמנות למניות ולאג"ח של המקומיים. אפשר לראות בכך חוסן ואפשר לראות חוסר זהירות, בעיקר אם מדובר בהשקעות לטווח קצר. אתמול, לקראת סיום המסחר, ניתן היה לראות ניצנים של התעוררות הפחד מצד הציבור, אלה באו לידי ביטוי בירידה של 1.9% במדד יתר־50. עם זאת, במונחים שבועיים האוויר עדיין לא התחיל לצאת מהשוק המקומי, וגם מי שמחפש השוואות מעודדות לעופרת יצוקה יתבדה. בשבוע הראשון של ההסלמה בדרום והכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לעזה בסוף 2008 צנח מדד ת"א־25 ב־7%. בשבועיים הראשונים של צוק איתן הסתפק המדד בירידה מזערית של 0.3%.