השופטת שריזלי זיכתה את אביגדור יצחקי ותקפה את הפרקליטות: "עמדת המאשימה קרסה ואיננה"

שופטת בית משפט השלום בתל אביב דניאלה שריזלי זיכתה אתמול את מנכ"ל משרד רה"מ והח"כ לשעבר אביגדור יצחקי מסיוע ללקוחות להתחמק ממס ומרמה של פקיד השומה. בהכרעת הדין ביקרה שריזלי את גישת הפרקליטות על ההחלטה להעמיד לדין את יצחקי, וכן את התנהלותו בפרשה של אהרון אליהו, היום סמנכ"ל בכיר ברשות המסים (ראו מסגרת). לפי הכרעת הדין, בשלהי 2004 פנו אל רו"ח יצחקי בני הזוג ליסק - ולנטין, איש ביטוח, ואירנה, בכירה ב־ECI שעסקה בשיווק מוצרי החברה ברוסיה, כדי שייצגם בפני רשות המסים. בסוף אותה שנה התייצב יצחקי בפני פקיד השומה כפר סבא אז אהרון אליהו, וביקש לדווח על הכנסות נוספות של השניים. יצחקי, נטען בכתב האישום, הציג בפני פקיד השומה מצג שבהמשך התגלה כשקרי. בהסתמך על אותו מצג קיבל יצחקי את הסכמת רשות המסים להעניק לוולנטין ליסק חסינות מהליך פלילי במסגרת "גילוי מרצון". אליהו מסר ליצחקי התחייבות בכתב שלא ייעשה טיפול במישור הפלילי בשל המידע שימסור ליסק בנוגע להכנסות שעליהן הצהיר.

אביגדור יצחקי צילום: דן בלילטי

בין פברואר ליוני 2005 ניהל יצחקי מו"מ על סכום התשלום מול פקיד השומה. בעקבות המו"מ חתמה רשות המסים עם ליסק הסכם שומה שבו הצהיר על הכנסה חד־פעמית של 13 מיליון שקל. הוא חויב במס על 9.6 מיליון שקל מתוך הסכום בשיעור של 25%, כך שהמס ששילם בפועל היה 2.9 מיליון שקל. אלא שרשות המסים טענה כאמור שההכנסה הופקה בישראל והיתה של אשתו אירנה, ולכן טענה רשות המסים שחבות המס לפי כתב האישום עלתה לכדי 7.4 מיליון שקל. יצחקי הואשם במרמה בנסיבות מחמירות בשל תפקידו כרו"ח, מעמדו הציבורי. כן הואשם יצחקי בעבירה של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה כדי לעזור לאחר להתחמק מתשלום מס. בני הזוג ליסק עצמם הורשעו בתחילת 2013 במסגרת הסדר טיעון בהשמטת הכנסות. ספיח נוסף של הפרשה היה כתב אישום שהוגש נגד נציבת מס הכנסה לשעבר טלי ירון־אלדר, שסייעה ליצחקי לאחר שפרשה ממס הכנסה ובטרם הסתיימה תקופת הצינון שלה, במגעים מול פקיד השומה כפר סבא. ירון־אלדר הודתה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של איסור ייצוג בפני מי שהיה כפוף למייצג.

יצחקי היה היחיד מהמעורבים בפרשה שבחר להיאבק על חפותו ולא להגיע להסדר טיעון. השופטת קיבלה את גרסת יצחקי, וקבעה ש"האפשרות שהנאשם בדה והגה את המצג הכוזב מיוזמתו, כפי שמנסים לטעון בני הזוג ליסק, היא אפשרות רחוקה ובלתי מתקבלת על דעתי", קבעה השופטת. "הגעתי למסקנה חד־משמעית שלא ניתן לתת אמון בעדויותיהם של ולנטין ואירנה, שטענו כי הציגו בפני הנאשם את המצג כהווייתו ושהנאשם ידע את מקורן של ההכנסות, אולם בדה מצג כוזב ומרמתי מיוזמתו ובאחריותו בלא שיידע אותם עליו. בכך קרסה עמדת המאשימה ואיננה". אך השופטת שריזלי לא הסתפקה בכך וקבעה כי "מבחינה מקצועית וערכית לא נפל כל פגם בהתנהלות הנאשם שעה שייצג את הנישום (ולנטין) וניהל מו"מ בעניינו עם פקיד השומה. הוכח שסייע לנישום כמיטב יכולתו; בה בשעה, לא ניתן לומר שהנאשם הפר את חובת הנאמנות כלפי רשות המסים. עם חתימת הסכם השומה נסתיים, להבנתי, הייצוג".

לגבי חובת האמון הדו־סטרית של יצחקי כרו"ח, הן כלפי הלקוח והן כלפי רשות המסים, כתבה: "איננו חיים בעולם אוטופי ואני מתקשה לקבל את הגישה הקיצונית של המאשימה שלפיה אמור כל רו"ח לחשוף בפני רשות המסים את פניו האמיתיות של לקוחו כשנודע לו בדיעבד מצג כוזב שהציג בפניו".

את המדינה ייצגה עו"ד איריס שמואלי, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה). את אביגדור יצחקי ייצגו עורכי הדין יהושע רזניק, ז'ק חן ועינת בן משה.

"אמירות מביכות, סתירות חוזרות ופרשנות אומללה"

השופטת שריזלי זיכתה את יצחקי, אך בהתייחס לפקיד השומה אהרון אליהו, היום סגנו של ראש רשות המסים משה אשר, לא מצאה השופטת כמעט מילה לזכותו. "מסויג ושמרני בהופעתו ובעדותו" כתבה השופטת, "מסר אליהו כי עיקרו של ה'גילוי מרצון' בשאיפת הנישום לדווח על הכנסות בתמורה להגנה מפני הליך פלילי. עוד הסביר בעדותו כי שיקול הדעת של פקיד השומה מיוחד להליך האזרחי בלבד, ומופעל רק לאחר שיחידת החקירות הביעה הסכמה לכך. בחקירה הנגדית נאלץ אליהו להודות שעניינו של ולנטין לא טופל על ידו בהתאם ל'מפתח הרגיל', וגם לא לפי ההגדרות שמסר". והשופטת תיארה בפירוט איך "התפתל אליהו שעה ארוכה על דוכן העדים", וציינה עוד ש"לא ניתן היה להתעלם מאמירותיו המביכות, מפרשנותו האומללה להתרחשויות, ומהסתירות החוזרות שהתגלעו בעדותו. כדי להימנע מפגיעה בכבודו, אסתפק בכך שאזכיר שנוסח המסמך אינו משקף את הסבריו הדחוקים של אליהו. מה גם שהוכח שבהליך מול ולנטין חרג אליהו מסמכותו, ובעקבות זאת ננזף, והנהלת רשות המסים אף מיהרה לרענן את נוהל הטיפול ב'גילוי מרצון'"..