44% מהישראלים תומכים בביטול תוכנית 0% מע"מ
סקר כלכליסט מגלה כי 60% מהציבור מתנגדים להגדלת תקציב הביטחון על חשבון הבריאות, החינוך והרווחה, ו־90% מהם סבורים כי יש לדרוש מהצבא להתייעל כתנאי לאישור התקציב. 40% מהנשאלים סבורים שלא ניתן לסמוך על ההנהגה הכלכלית של אף אחד ממנהיגיה - לא של ראש הממשלה, לא של שר האוצר ואפילו לא של נגידת בנק ישראל
האיש שאומר שהתנגד להתנתקות, אבל הצביע בעדה. האיש שאמר בעבר שצריך למוטט את שלטון חמאס בעזה, אבל ניהל עם הארגון משא ומתן לסיום של צוק איתן. האיש שרקם תרגיל מסריח עם אהוד ברק, והעניק לו את חצי המלכות תמורת התפלגות ממפלגת העבודה והצטרפות לממשלה; ומשם המשיך לתרגיל מסריח נוסף עם צירופו של שאול מופז לקואליציה, תוך כדי שהוא מתעתע בכולם שהבחירות בפתח. זה גם האיש שהבטיח לשר האוצר יאיר לפיד לתמוך בחוק 0% מע"מ והצביע בעדו בממשלה, רק כדי לנסות ולכופף אותו בהמשך לטובת ויתורים אחרים בתקציב עבור מערכת הביטחון. נתניהו נשאר נתניהו.
- כל מספר זוכה: מי יודע כמה באמת יעלה למדינה חוק מע"מ 0%?
- נתניהו נגד לפיד: מקפיא את חוק מע"מ 0% - עד לסיום משבר התקציב
- ועדת הכספים סיימה את הדיון בהסתייגויות לקראת הצעת חוק מע"מ 0%
40% לא סומכים על נתניהו, פלוג או לפיד
בימים האחרונים נכנס ראש הממשלה לסחרור פוליטי שהוביל אותו להקפיא את הדיונים בחוק 0% מע"מ. הוא נחוש לדחוק לפינה את לפיד, שהצהיר כי הוא מתנגד בכל תוקף להעלאת מסים ומנסה להיות נושא הבשורה הכלכלי של מעמד הביניים.
אלא שסקר "כלכליסט" שנערך בידי חברת "מדגם" מגלה כי לנתניהו אין באמת סיבה רציונלית להיות מודאג ממעמדו. בנקודת הזמן הזו, בקדנציה השלישית שלו כראש ממשלה, הוא אמנם הגיע לשפל בתמיכה הפנים־מפלגתית בליכוד, אבל הציבור עדיין לא מזהה אלטרנטיבה שלטונית מתאימה במקומו. בצד הכלכלי של התמונה, הדבר בא לידי ביטוי בעובדה שבאופן יחסי נתניהו זוכה להערכה הגדולה ביותר באשר לכישוריו בהובלת כלכלת ישראל - 25% מהנשאלים ציינו כי הוא האיש שעליו ניתן לסמוך בנושא.
אבל לא רק נתניהו מעניין בהקשר הזה. ניתן היה לצפות שנגידת בנק ישראל קרנית פלוג, האוטוריטה הכלכלית הלא פוליטית, תיהנה משיעורי הערכה גבוהים משלו כפוליטיקאי, ובכל זאת זה לא קרה - פלוג קיבלה תמיכה רק מ־23% מהציבור. אפשר רק להעריך כי סטנלי פישר, קודמה בתפקיד, היה זוכה להערכה גבוהה יותר, אולי אף גבוהה מזו של נתניהו.
כך או כך, שר האוצר מזדנב הרבה מאחורי שניהם, עם הערכה של 12% בלבד מהציבור כי הוא האישיות הכלכלית שניתן לסמוך עליה במידה הרבה ביותר. ובכל מקרה, שלושת המנהיגים הללו צריכים להיות מודאגים בעיקר מהעובדה ש־40% מהציבור לא סומכים על אף אחד מהם בניהול כלכלת המדינה.
לפיד בשפל, וגם התמיכה ב־0% מע"מ
במידה מסוימת אפשר לטעון שדווקא חוק 0% מע"מ, הבייבי של לפיד, הוא שמכרסם במידת ההערכה הכלכלית שהציבור תולה בו. סקר "כלכליסט" מגלה כי 44% מהציבור מעריכים שבנסיבות שנוצרו בעקבות צוק איתן רצוי לבטל את החוק, שיגרע כמה מיליארדי שקלים מהכנסות המדינה.
הדבר שהוביל לכך הוא קואליציה כלכלית חסרת תקדים, שהסבירה הלוך וחזור בחודשים האחרונים כי מדובר בחוק שבסופו של דבר לא ייטיב עם הציבור. מאמצי הקואליציה עבדו, ותוכנית הדגל של לפיד זוכה לתמיכה ציבורית נמוכה, כשרק 14% מהציבור בטוחים שלא צריך לבטל אותה לאור הנסיבות שנוצרו.
צוק איתן יכול היה לשמש כסולם שיאפשר לשר האוצר לרדת מהחוק, אלא שהוא מסרב לעשות זאת, אם משום שהוא משוכנע עדיין כי מדובר בחוק טוב, ואם משום שהוא חושש לחזור בו מהבטחתו לציבור.
בימים האחרונים מתנהלת חלופת איומים בין נתניהו ללפיד בעניין החוק, כאשר הראשון מאיים להקפיא אותו והשני מאיים להתפטר מהקואלציה אם הוא לא יאושר. מתוצאות הסקר ניתן ללמוד כי הציבור לא ישפוט לחומרה את נתניהו על עצירת החוק, משום שבניגוד להערכות לפיד נראה כי הוא לא מזהה בו הטבה כספית משמעותית עבורו, כזו שגוברת על ההערכות הכלכליות שהחוק יפגע בשוק הדיור, אפילו מעבר לקיפאון שהוא שרוי בו כרגע.
תפיסת הביטחון בקרב הציבור השתנתה
בתקופות שאחרי מלחמה הציבור נוטה להיות מגויס למען מערכת הביטחון. אבל סקר "כלכליסט" מגלה כי מרבית הישראלים מאמינים שתוספת לביטחון לא יכולה להינתן בכל מחיר. יתרה מכך, 60% מהציבור חושבים שלא צריך להיענות לדרישות המלאות של מערכת הביטחון, במיוחד לא כשהן באות על חשבון תקציבים אזרחיים כמו חינוך רווחה ובריאות. על זה תוסיפו את העובדה שרוב מוחלט של הציבור, 90%, מאמין שצריך להתנות כל תוספת תקציב למערכת בהתייעלות פנימית שלה, ותקבלו אולי את המסר הכי משמעותי לפוליטיקאים הישראלים.
נתניהו ולפיד עסוקים כל כך בחלופת מהלומות פוליטית, שהם לא באמת עצרו להאזין לקולות האנשים ששלחו אותם להנהיג. הציבור הישראלי כבר לא שבוי באיומי מלחמה, עד כדי כך שהוא עיוור לעיוותים שבדרישות התקציב של מערכת הביטחון. כשתוצאה כזו מגיעה תחת הזיכרון הלא מאוד עמום של מבצע צבאי, היא חריפה במיוחד. וזו נקודה משמעותית למחשבה לקראת התקציב הבא.