ג'ון דיקסון ואנחל גורייה, בכיר בארנסט אנד יאנג ומזכ"ל ה־OECD
האחד סולל נתיבים למקלטי מס וחוסך לתאגידים מיליארדי דולרים; השני מנסה להחזיר נתח מהכסף לציבור
מדובר במשחק של כסף גדול. התרגיל האירי־הולנדי, למשל, חוסך לגוגל, פייסבוק, אמזון ואחרות 100 מיליארד דולר של תשלומי מסים באירופה ובארה"ב בכל שנה, והכל חוקי. וזה עוד כסף קטן: על פי הערכות, במקלטי המס בעולם שוכבים 21 טריליון דולר של כסף פרטי, שחלקם אמור היה לממן שירותי חינוך, בריאות ורווחה במדינות שיצא מהן.
כשהמדינות המפותחות רואות כיצד ההון חומק מהן, בדיוק כשהן נדרשות להתמודד עם משברים כלכליים, הן חוששות למעמדן כמדינות עשירות. על האתגר הזה מסתער כעת ה־OECD, המועדון היוקרתי של המדינות הללו: המהלך שמוביל גורייה יאפשר לרשויות מס במדינות שונות להעביר מידע על הכנסות ונכסים של אדם או חברה כדי לבדוק אם שולם עליהם מס - זאת בניגוד למצב כיום, שבו מידע כזה מועבר רק אם מתעורר חשד נגד מישהו.
ג'ון דיקסון
בניגוד ליוזמות קודמות, המהלך הנוכחי מראה סימנים מבטיחים. ה־OECD מדווח כי פרוטוקולי העברת המידע מציגים תוצאות ראשוניות, אף שפורסמו רק לפני חודשיים ואף שייכנסו לתוקף רק ב־2017. כך 37 מיליארד יורו כבר הועברו לרשויות המס בארצות הברית, בבריטניה ובצרפת במסגרת תוכניות לדיווח מוקדם, המאפשרות למי שמודה בהסתרת הכנסות לספוג קנסות מופחתים.
היעילות המסתמנת היא תוצאה של הצלחתו של גורייה לגייס למהלך מקלטי מס כמו שוויץ, לוקסמבורג, סינגפור, האי ג'רזי ואיי קיימן. המשימה כעת היא ליצור אפקט דומינו שיוביל להצטרפות מקלטי מס שנותרו בחוץ כגון הונג קונג, דובאי ופנמה. "אנחנו מתקרבים לעולם שבו למעלימי מס לא יהיה מקום להסתתר בו", גורייה הצהיר לאחרונה באופטימיות.
ההוכחה הטובה ביותר לפוטנציאל של המהלך הזה היא תגובתם של רואי החשבון. דיקסון, למשל, הציע לאחרונה שבמקום להתעלם מהקריאות לשקיפות יגישו החברות דו"חות גלויים מרצונן החופשי, כדי שרשויות המס לא יחייבו אותן בדיווח נוקשה יותר. הוא גם נפגש עם ראש ממשלת בריטניה כדי להגיד לו דברים ברוח זו. "אם לא יהיה שינוי משמעותי ברמת דיווח המס מרצון, יש אפשרות רצינית ששינויים מחייבים יגיעו במקום זאת", הוא כתב בדו"ח שפרסם בנושא. גורייה היה חותם על המשפט הזה.
