תקופה של הטמעה והסתגלות

בשנים האחרונות חלה קפיצת מדרגה במגוון ההוראות הרגולטוריות הקשורות לשמירה על הסביבה וברמת אכיפתן על ידי הרשויות הרלבנטיות. יישום החידושים הרגולטיביים מעמיד אתגרים לא פשוטים בפני התעשייה הישראלית אשר נמצאת בעיצומה של תקופת ההטמעה וההסתגלות להחמרה בדרישות הדין. תקופה המעוררת שאלות לא פשוטות בדבר יכולתם של מגזרים שונים בתעשייה להמשיך ולהתקיים תחת הרגולציה החדשה.

חוק אויר נקי, לדוגמה, שנכנס לתוקף ב־2011, משית עלויות כבדות על הנכנסים בגדרו צילום: בלומברג

סכנת קיום למפעלים הקטנים והבינוניים

חוק אויר נקי, לדוגמה, שנכנס לתוקף ב־2011, משית עלויות כבדות על הנכנסים בגדרו. עיקרן נובעות מהאגרות אותן נדרש מפעל לשלם כדי שיוכל לפעול כדין, תחת היתר פליטה. מאחר שלא נעשתה אבחנה, באגרות, בין פעילויות גדולות לבינוניות, מוצאים עצמם מפעלים בינוניים למול דרישה שאינה פרופורציונלית להיקפי פעילותם ומידת רווחיותם.

בשנת 2011 פורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה מסמך מדיניות הקובע מרחקי הפרדה קשיחים בין פעילויות תעשייתיות ואחרות למרכזי קניות ושכונות מגורים. בפישוט נאמר, כי מפעל הקיים במקום למעלה מ־30 שנה, מעסיק רבים מתושבי האזור ומציית לכל הוראות הדין הסביבתיות, אך ממוקם במרחק של פחות מ־100 מטר מקניון שבנייתו אושרה זה עתה, ימצא עצמו כמעט באופן מיידי תחת איום ממשי של אי חידוש היתר הרעלים שברשותו, אלא אם יצטייד באמצעים טכנולוגיים מפחיתי סיכון בעלויות גבוהות. שלילת היתר הרעלים משמעותה סגירת המפעל.

ומה עם חופש העיסוק המעוגן במדינת ישראל כזכות יסוד? ומה עם הזכות הקניינית המעוגנת אף היא כזכות יסוד? אגב, שתי הזכויות הללו עומדות גם לטובת היזם.

מרכזי קניות במקום מפעלים?

אם ישבו קברניטי המדינה, נציגי משרד ראש הממשלה עם נציגי האוצר, משרד הכלכלה, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים והמשרד להגנת הסביבה, שקלו את שיקוליהם והחליטו כי ברמה הלאומית נכון למדינת ישראל לוותר על מפעלים כדוגמת הנזכרים לעיל ולהעדיף על פניהם מרכזי קניות, דיינו. הדבר לא נעשה בהיסח הדעת או בחוסר שימת לב, אלא מתוך החלטה מושכלת של המדינה. האם זה המצב?

יודגש, אין בטור זה להלין על המשרד להגנת הסביבה, שמרבית אנשיו עושים תפקידם בדבקות מתוך תחושת שליחות. אך החיים מורכבים יותר משמירה של אינטרס אחד על חשבונו של האחר וקברניטי המדינה אחראים כלפי התעשייה, וכלפי אזרחיה, על איזון תוך קביעת מדיניות ברורה.

לדוגמא, אם נתקבלה החלטה מושכלת על ידי המדינה, להרחיק מקורות אוכלוסייה ממקורות סיכון, לצדה בוודאי נקבע מסלול מפורט, בהתעקשות משרד הכלכלה, בגיבוי האוצר ותחת שרביט משרד רה"מ, למציאת מיקומים ראויים יותר ברמה הלאומית לאותם מקורות סיכון, תוכנית פינוי-פיצוי, מענקי הקמה ומסלול סגירה המתואם עם כלל הרשויות, לרבות המשרד להגנת הסביבה.

הכותבת היא ראש מחלקת דיני סביבה וקיימות במשרד עו"ד גולדפרב זליגמן