וינרוט בערעור דנקנר: "מאכערים זה עניין שלא מריח טוב, אבל אף אחד לא אמר שזה לא חוקי"

את יום הדיונים השני בערעור הולילנד פתח עו"ד יעקב וינרוט שהצטרף לצוות ההגנה של דני דנקנר וטען בשמו. וינרוט ניסה להפריך את פסק הדין של השופט דוד רוזן לפיו דנקנר שילם למאכר מאיר רבין 1.3 מיליון שקל על מנת שינצל את קרבתו המשפחתית למנהל המינהל יעקב אפרתי לטובת קידום ענייניו בפרשת תעשיות המלח. הערעור נשמע בפני ההרכב: סלים ג'ובראן, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, צבי זילברטל ויצחק עמית.

"הכרעת הדין", אמר וינרוט, "מדברת על שוחד הנעה, לא שוחד כסף - שדנקנר נתן לרבין 1.3 מיליון שקל, שמתוכם ייתן לאפרתי 450 אלף שקל כדי להניע אותו לטובתו. אין ראייה לשוחד כסף. השופט הגיע למסקנה שהכסף לא ניתן למטרת מאכערי, אלא מטרה אחרת. אין ראייה לשוחד כסף. כל מה שהשופט עשה זה לסתור את גרסת דנקנר שהכסף ניתן לו כמאכר. איזה בדל ראיה יש כאן לשוחד כסף? שדנקנר נתן כסף לרבין לא משום שהוא רוצה לקבל באמצעותו מידע פנים אלא כדי להעביר לו כסף?".

עו"ד יעקב וינרוט. "איזה בדל ראיה יש כאן לשוחד כסף?" צילום: אוראל כהן

”מהדברים עולה שמאכער זה חסינות משוחד?", שאל השופט הנדל את וינרוט בתגובה לנאומו.

"אצלנו לא עבר מידע פנים", השיב וינרוט, "היחסים בין דנקנר למינהל הם יחסי שותפות. שניהם מעוניינים לפתח את קרקעות המלח. הם שותפים. זה לא יחס של אזרח מול רשות. צריך לזכות את דנקנר כי לא יכול היה להיות מידע חסוי בפני דנקנר. שיסבירו חבריי איזה סוד אטומי שדנקנר לא היה זכאי לקבל. יש כאן רק דבר אחד – הבירוקרטיה של המינהל. זו פלנטה אחרת. עולם בפני עצמו. אין שם מידע פנים אלא פקקת איומה ונוראה. אנשים מאבדים את ידיהם ורגליהם. ועל זה חיים המאכערים".

השופט ניל הנדל. ”אז מאכער זה חסינות משוחד?" צילום: אלכס קולומויסקי

"יש דייסה בלולה בתוך פסק הדין שקשה לצאת ממנה", המשיך וינרוט, "מפעלי תעשייה בישראל מעסיקים 4,000 מאכערים. בית המשפט העליון קבע שחופש העיסוק מאפשר זאת. השופטת ברלינר קבעה שהעסקת המאכער היא עבירה, אלא נדבך שמאפשר מתן שוחד".

השופט יצחק עמית: "אנו יודעים מה רבין לא עשה, מה הוא כן עשה?"

וינרוט: "בית המשפט המחוזי משתמש במלה קשרים".

עמית: "הקשר היחיד של רבין היה הקשר המשפחתי. לרבים אפס קשרים ואפס כישורים למעט הקשר המשפחתי לדוד שלו אפרתי".

וינרוט: "בחוק השדלנים יש כל מיני איסורים, לא תמצאו שם איסור על הפעלת קשרים. אין איסור על ח"כ שעזב את הכנסת לפני שנה להיות שדלן. אנו יכולים לעצום את העיניים ולהיות תמימים. ליוצאי מערכת יש קשרים אישיים וזה עוזר. יכלו להגיד שזה פסול ולא אמרו. כשבית המשפט מדבר על ח"כ לשעבר גולדמן, נאמר שהוא נשכר רק על סמך קשריו עם יחיאל לקט. ולגביו נאמר שאין עבירה. ואז מתחולל מהפך בהכרעת הדין. ברגע שדנקנר לקח את רבין הוא עבר עבירה. פרוטקציה שווה שוחד. יש לך קשרים – אתה מקבל כסף כדי להשיג פרוטקציה – עברת עבירה. רוזן קבע שכל מה שיש לרבין זה קשרים והפעלתם הם עבירה פלילית. אם התודעה הציבורית סבורה שמשהו אינו עבירה פלילית יש לתת לכך משקל מכריע".

השופט עוזי פוגלמן הקשה על וינרוט: "למאכערים יש בדרך כלל כישורים בתחום הרלוונטי - ולא רק קשרים. למאכער רבין לא היו כלל כישורים. עם זה צריך להתמודד".

וינרוט: "ומה היה לגולדמן חוץ מקשריו עם לקט? רוב המאכערים הם אלה מהסוג של רבין - קשרים לא כישורים". הסנגור חזר למסלול המשפטי. "לא רק הציבור, גם הקהילה המשפטית חשבה שאין במאכערים עבירה", טען, "ויש כאן גם הגנה מן הצדק במובן זה שאדם לא יכול להיכנס לביהמ"ש וגורלו יהיה מקרי תלוי בהטלת מטבע. בברירה סלקטיבית. עד היום לא העמידו אף אדם לדין בגלל שהשתמש במאכער. איך אפשר בנסיבות האלה להטיל על דנקנר שלוש שנות מאסר?"

וינרוט הוסיף והסביר לשופטים את ערכו ותרומתו של המאכער רבין: "הוא הביא את המידע שקק"ל התנגדה לתכנית. אני כבר יותר יומיים במקצוע, ואני יכול לדעת דברים כאלה? רמי כספי יכול לדעת? את זה הביא רבין, ובגלל זה לקחו את גולדמן שיסדר פגישה עם לקט מקק"ל. כל מכתב שהיה יוצא למינהל היה עובר קודם לרבין שהיה מברר במינהל איך, מה ולמי צריך לכתוב".

וינרוט הקדיש בטיעונו פרק לעד המדינה המנוח, שמואל דכנר: "טעות קשה נוספת של בית המשפט היא בהסתמכות על עד המדינה. אין ספק שהוא אדם יוצא דופן, משהו באישיות שלו לא הפריע לו לטעון כך וההיפך, כלל ההיפוך לא חל עליו. הוא שיקר, פיברק מסמכים, הפליל חפים מפשע. כאן בית המשפט צריך היה להגיד 'די. עד כזה לא קיים. איננו. לא אתן לו להוליך אותי שולל'. אנחנו גם לא חקרנו אותו חקירה נגדית. בית המשפט היה צריך להשליך את העדות שלו לפח. אבל מה הוא עושה, את הדבר החמור ביותר במקרה שלנו – לא פחות ולא יותר בית המשפט מתייחס אליו כמאיר את התמונה, מסיר את הכתמים. מצטט את מה שהוא אומר, מבלי להזכיר שהוא חזר בו מדבריו. זה משהו מדהים. זה מביא אותו לטעות אחר טעות. והוא היה דן יחיד. זו הסיבה שאסור לתת לדן יחיד לשבת בתיק כזה. זה המקרה שאתם צריכים להתערב גם בקביעות עובדתיות".

השופט עמית: "אתה רוצה שנעלים את עד המדינה מפסק הדין?"

וינרוט: "אסור לגעת בו, אפילו במקל. בגלל שהוא לא נחקר נגדית, בגלל כל מה שהוא עשה".