שירות ספיישל לעניים: למה לאף אחד אין אינטרס להוזיל את 'עמלת ההודעה ללקוח'?

גדי (השם המלא שמור אצל הכותבת) הוא גבר בן 48 נשוי ואב ל-5 ילדים המתגורר באשדוד. הסיפור שלו אינו יוצא דופן במחוזותינו. עוד אחד לסטטיסטיקה של זליגת בני מעמד הביניים למעמד הנמוך. הוא בעל תואר ראשון בחינוך ועובד כמנהל תכניות חינוך בפנימייה, אשתו גננת ושניהם עובדים משרה מלאה וביחד מרוויחים כ 10 אלף שקל. כמו ישראלים רבים גדי מושך אחריו אוברדרפט של 20 אלף שקל פחות או יותר. כל חודש אותו סיפור. "ההוצאות לא נגמרות", הוא נאנח.

בתוך ים התסכולים של מעמד ה"לא גומרים ת'חודש" צץ אחד זדוני במיוחד, קוראים לו "עמלת הודעה ללקוח". גובה העמלה נע בבנקים השונים בין 50 שקל (בבינלאומי) ל 90 שקל (במזרחי טפחות). מדובר בהודעה ללקוח הבנק על פיגור בתשלומים, התראות או שיקים ללא כיסוי. העמלה מעלה חשד שמא מדובר בעמלה מיוחסת הזקוקה למונית ספישל או ליווי אישי צמוד. אבל לא. מסתבר שמדובר בהודעה רגילה חסרת מעמד בערך כמו מי שאליו היא נשלחת. כל שדרוש לה הוא פלט מחשב בול ומעטפה. אז איפה ההיגיון? אין הגיון. הבנקים לא אוהבים עניים ועוד יותר לא אוהבים עניים שחייבים להם כסף. בעיקר כשאין איזה טייקון שיזרוק עליהם מילה טובה. גובה השירות הזה נראה לא אחר מאשר עונש לעניים על אי עמידה בחובות או אם תרצו - עונש על עניותם.

אבל נניח לחוסר ההיגיון ולרשעות, שבהם כבר הורגלנו בכל הקשור ליוקר המחייה בארץ. מסתבר שיש פה גם מחדל. הפעם הוא לא קשור לסכסוכי הקואליציה ולמצב ההמתנה שכל המדינה נכנסה אליו בימים האחרונים, כאשר קברניטיה עסוקים בהישרדות שלטונית. הוא קשור לחוסר הרגישות החברתית של ראשי המערכת הפיננסית.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

בדצמבר 2011 הוקם בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג צוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות בראשותו של המפקח על הבנקים דודו זקן. המלצות הביניים של הדו"ח פורסמו ביולי 2012 וכללו המלצות לצעדים משלימים בעניין גובה העמלות ללקוחות פרטיים. בין השאר, קבע הצוות כי מחירו של שירות משלוח ההודעות ללקוח יקר ואינו מוצדק, והמליץ להכריז עליו כעל שירות בר פיקוח לעניין העמלה הנגבית בעדו. עוד קבע הצוות כי במידה שלא תחול ירידה במחירו של השירות כתוצאה מהכרזתו כעל בר פיקוח, הרי שעל בנק ישראל לקבוע את מחירו. המלצות הצוות מסתמכות על תיקון לחוק הבנקאות (שירות ללקוח)- תשמ"א 1981 שבו החיל הנגיד רפורמה בעמלות שמטרתה הייתה להביא להגברת התחרותיות. במסגרת רפורמה זו ניתנה לנגיד סמכות להכריז בצו על שירות שנותן תאגיד בנקאי ללקוחותיו כעל שירות בר פיקוח. זאת בהתקיימותן של עילות הקבועות בחוק שאחת מהן הינה שהלקוח יכול לקבל את השירות רק בתאגיד הבנקאי בו מתנהל חשבונו. במסגרת הרפורמה הוכנסו שש עמלות לפיקוח שאכן הביאו להוזלת השירות הבנקאי.

הצוות בראשותו של דודו זקן ראה לנכון להמליץ על התערבות בחמש עמלות נוספות. במרץ 2013 הוא הגיש את הדו"ח הסופי. מאז ועד היום חלו שינויים מבורכים במספר עמלות, אך זו הזדונית מכולן- עמלת שירות הודעה ללקוח - נותרה בעינה. האיום בפיקוח על שירות זה לא הוביל את הבנקים להפחתת העמלה והתעריף שלה נשאר מזה כשלוש שנים ללא שינוי. מאז ועד היום לא ראו הנגידים לנכון להפעיל את סמכותם החוקית בנושא ולהכריז בצו על מחירו של השירות. גדי ממשיך לשלם בגינה כ-200 שקלים בחודש לבנק. מה הפלא שהוא במעגל אינסופי של חובות?

העמותה לצמצום פערים חברתיים, שהוקמה לא מכבר על ידי יורם מועלמי, לקחה על עצמה בנוסף לסיוע למשפחות במצוקה, להיאבק בעמלות הבנקים. מסתבר שלמרות חוק חופש המידע, לא זכה יו"ר העמותה לתשובה המסבירה מה קרה לצו שהיה אמור לקבוע את מחירו של שירות ההודעה ללקוח. תתפלאו או לא הוא התבקש להמתין בסבלנות. כמה סבלנות צריך? שנתיים וחצי של המתנה (מאז פרסום המלצות הביניים) לא הספיקו? מסתבר שכאשר מדובר בעניים מצפים מהם למנות גדושות במיוחד ממנה. כמו שאומרים: למה מה הם כבר יעשו?