לפני הפיזור: לימור לבנת פורשת מהפוליטיקה

לבנת (64) הושבעה לראשונה כחברת כנסת באפריל 1992 ומאז היא מכהנת ברציפות בבית המוחקקים. בכנסת ה-13 היא כיהנה במגוון תפקידים: יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה, יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת רצח נשים בידי בני זוגן, יו"ר ועדת המשנה לייצוג נשים, חברה בוועדות החינוך והתרבות, העבודה והרווחה, ביקורת המדינה ובוועדה לנושאי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו.

לימור לבנת צילום: תומריקו

בכנסת ה-14 כיהנה כשרת התקשורת. בין מהלכיה הבולטים כשרת תקשורת ניתן למנות את יישום ההחלטה שקיבלה קודמתה בתפקיד, שולמית אלוני, לפתוח לתחרות את שוק שיחות הטלפון הבינלאומיות וכן הוספת מפעיל סלולרי שלישי ("אורנג'").

מאז בחירות 1996, שבהן שימשה יו"ר מטה ההסברה בליכוד, הפכה לבנת ליריבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בוועידת הליכוד שנערכה בנובמבר 1997, הובילה את המהלך להדחת נתניהו מהנהגת הליכוד. למרות היחסים העכורים בין השניים, נבחרה לבנת לתפקיד ראש מטה ההסברה גם בבחירות 1999. לאחר כשלון נתניהו בבחירות האלו התייצבה לבנת מאחורי אריאל שרון במירוץ לתפקיד יו"ר הליכוד.

בכנסת ה-15 היתה חברה בוועדת החינוך והתרבות, בוועדה לקידום מעמד האשה ובוועדת הכספים. לאחר נצחונו של אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, מונתה לבנת לשרת החינוך, התרבות והספורט. לאחר נצחון הליכוד בבחירות לכנסת ה-16 (2003) והרכבת ממשלה בראשות אריאל שרון, המשיכה לבנת להחזיק בתיק החינוך.

בינואר 2006 התפטרו כל שרי הליכוד ובכללם לבנת, מממשלתו של שרון, אז תחת הנהגתו של ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט. עם התמנותו של נתניהו לראש ממשלת ישראל באפריל 2009, התמנתה לשרת התרבות והספורט בממשלתו, תפקיד בו המשיכה גם בממשלה שהקים נתניהו במרס 2013.