פיתוח לווייתן - המהלך הכלכלי החשוב של הממשלה הבאה

מאגר "לווייתן" הוא המוביל הארצי, נתב"ג 2000, כביש 6, כיפת ברזל - פרויקט תשתיות לאומי בחשיבות עליונה. לא להתחיל להוציא את מאגר לווייתן לפועל זה כמו להחליט על סגירת כביש 6 מכיוון שמכוניות נוסעות בו מהר ולכן הסיכוי לתאונה עולה. (תזכרו היטב את תרומתו של כביש 6 לכלכלת ישראל ולמדינה).

לוויתן יכול להבטיח את אספקת הגז למדינת ישראל, קרי אנרגיה זולה ונקיה, לכ-30 שנה קדימה ועדיין להשאיר בידי היזמים כמות גז גדולה מספיק ליצוא. בנוסף, בלווייתן יש פוטנציאל לכ-1.8 מיליארד חביות נפט – חוץ מהגז הטבעי וההכנסה הישירה ממסים ותמלוגים שינבעו מהמאגרים צפויה לעמוד על 2.5 מיליארד דולר בשנה.

קידוח לוויתן צילום: אלעד גרשגורן

לווייתן יכול להוזיל את עלות המחייה של כל אזרחי ישראל, להגדיל את הכנסות המדינה ממיסים, להבטיח עצמאות כלכלית ואנרגטית למדינה ולאזרחיה וגם להשיא ערך עצום לבעלי מניות השליטה במאגר

איזו חלמאות זו שהוועדה המשמעותית הראשונה שדנה במשק הגז והנפט הייתה ועדת ששינסקי, שמטרתה לא הייתה למקסם את התועלת של המשק מהמאגרים כי אם לדאוג לעדכן את חוקי המס החלים על אוצרות הטבע הגלומים בהם. הועדה עשתה את עבודתה נאמנה וטוב שכך, רק חבל שבכך זה התחיל ובזאת זה נגמר.

מה עם ועדה שתנתב את כל הגורמים הנפרדים המעורבים בחגיגה? חברות הגז והנפט, ארגוני הסביבה, משרד האנרגיה, משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, משרד ראש הממשלה, משרד הבטחון, צה"ל, משרד הפנים, משרד הכלכלה, משרד המסחר והתעשייה, החברה הממשלתית לנתיבי הגז, הממונה על ההגבלים העסקיים וזה רק המעגל הראשון.

עושה רושם שחברות הגז למדו להתמודד עם חוסר היעילות הממשלתי, ואולי אפילו ליהנות ממנו. בעוד שהגופים הציבוריים פועלים כל אחד אך ורק מהזווית הצרה שלו, בלי שום ראיה כוללת של טובת הציבור, חברות הגז מסונכרנות ופועלות כגוף אחד (רוב הזמן). במציאות שנוצרה התגובה של הממונה על ההגבלים העסקיים היא הכרחית אבל היא גם המהלך הכי פחות פרודוקטיבי שניתן היה להעלות על הדעת.

להוציא את הגז ממעמקי מצולות הבוץ – זה אפשרי גם בהיעדר מבוגר אחראי

יש הרבה דברים שהמדינה יכולה וצריכה לעשות כדי להוציא את הגז מהבוץ, אבל יש שני מנופים חשובים ביותר לטווח המיידי, הבינוני והארוך:

1. השקעה מיידית בצנרת הולכה עצמאית הפתוחה לכל מפיקי הגז הפועלים במשק האנרגיה המקומי, בתנאים שווים או תוך תיעדוף שחקנים קטנים. במקום לאפשר ללוויתנים להשקיע השקעות עתק ולשלוט לאחר מכן במערך ההובלה וברווחים, אפשר, לשם שינוי, לתכנן את כללי השוק מראש. ללמוד מהטעויות שנעשו בשוק התקשורת ולא לחזור עליהן במשק האנרגיה. במקום לאפשר ללוויתנים להשקיע ולהיזכר לאחר עשור שהשוק לא תחרותי ואז להלאים, במקום לעשות טלאים של רפורמות שיעוותו את השוק, אפשר לעשות שימוש בשפע של כלים מימוניים מוכרים וזמינים היכולים לאפשר למדינה ליצר "שוק סיטונאי" מהיום הראשון.

2. ערבות מדינה למימון פיתוח משק הגז. למנגנון של ערבות יש שני יתרונות ברורים: האחד, היזם יכול לגייס מיידית את המימון הנדרש לפיתוח ואינו תלוי בהצגת חוזים ארוכי טווח לתפירת חבילת המימון. מהלך כזה מגביר את ההסתברות שהגז יהיה זמין למשק וליצוא בחמש השנים הקרובות ולא רק בעשור הבא. היתרון השני הוא שערבות תוריד מיידית את הסיכון הגלום במיזם עבור גופי המימון, וכנגזרת ישירה גם את עלות המימון. אם אנחנו בוחנים רק את לוויתן ומעריכים שהשותפות הישראליות במיזם יצטרכו לגייס כ- 3 מיליארד דולר לפיתוחו, (בלי מערכת ההולכה), אז ערבות מדינה תחסוך הוצאות מימון של לפחות 100 מיליון דולר בשנה.

ערבות תמורת פיקוח מחירים ותחרות

אנחנו ממש לא מציעים שהמדינה רק תתן ותתרפד עוד יותר את החברות. אנחנו מציעים שתמורת ערבות, המדינה תציג למונופול מספר דרישות שישפרו משמעותית את עמדת הציבור גם ייסייעו להביא את הגז למשק בהקדם וגם יחסכו את הצורך בהתדיינות משפטית ארוכת טווח. כך לדוגמא, המדינה יכולה לדרוש מנגנון פיקוח מחירים בתסריטים מסוימים, וויתור מיידי של בעלי מאגרי הענק על המאגרים הקטנים הקיימים ("דלית" הסמוך למאגר תמר ו"תנין" ו"כריש" הסמוכים למאגר לווייתן) וכו'.

בנוסף לערבות לפיתוח לוויתן, ערבויות מדינה לפיתוח המאגרים הקטנים יוסיפו במהירות מימד עמוק ויציב של תחרות לשוק המקומי. אם מאגרים אלה יופעלו ע"י בעלים חדשים והגז יופנה אך ורק לשימוש המשק המקומי, זה יביא לתחרות מחירים בשוק הגז בישראל. מאגר תנין "הקטן" לא אטרקטיבי כלכלית עבור בעלי מאגר "לווייתן" הענק (קונסורציום קבוצת דלק, נובל ורציו) – אבל הוא בעל ערך עצום לכלכלת ישראל ולרווחת תושביה. אותם דברים תקפים לגבי המאגרים "כריש" ו"דלית". כמובן שדיון זה רלוונטי רק אם במקביל ממשלת ישראל תתחיל בתכנון ובניית צנרת הולכה פתוחה לכל היצרנים, כדי להבטיח אי-תלות בצנרת ההולכה של מאגר תמר.

הפרדת המאגרים הקטנים ובניית צנרת הולכה בבעלות ממשלתית יתרמו לרווחת הצרכן הישראלי ולפיתוח המשק הרבה יותר מפירוק מסובך וארוך טווח של מונופול הגז המקומי. מהלך כזה ישרת את כלל הציבור ויבוא לידי ביטוי במהירות רבה יחסית. כדאי לזכור שערבות מדינה הופכת להוצאה רק במימוש התסריט הפסימי. עד אז זו הוצאה תיאורטית בלבד.

מאגר לווייתן יכול, צריך וחייב להיות מנוע הצמיחה החדש של ישראל

אספקת גז טבעי זול וזמין תביא לירידת מחירים ארוכת טווח במוצרי בסיס דוגמת מים, חשמל, תחבורה ציבורית, עלויות תחזוקה שוטפות של משקי בית ושל המגזר העסקי. פוטנציאל היצוא לירדן, מצרים ואירופה ינטרל לחצים פוליטיים על ישראל ויביא את ישראל חזקה יותר גם לשולחן המשא ומתן הפוליטי העתידי בנוגע לדמותו הכוללת של המזרח התיכון.

בקיצור. שחררו את הלווייתן לחופשי. תנו למדינת ישראל ולכלל אזרחיה לנצח.

הכותבת היא אלה אלקלעי, סמנכ"ל פיתוח עסקי, אי.בי.אי. בית השקעות

בהכנת הכתבה השתתפו זיו נרקיס ואורי ליכט