חקירת לאומי: לפקח על הפיקוח

כל רגולטור מפחד מהאפשרות שפרשה גדולה תתפוצץ דווקא בזמן הכהונה שלו. פרשיות קטנות זה בסדר, אבל גדולות זה כבר לא נעים. המפקח על הבנקים דודו זקן מסיים ארבע שנים בתפקיד. פרשת ההסתבכות של בנק לאומי בארה"ב היא ללא ספק אחת הפרשות הגדולות והמביכות בתולדות הבנקאות בישראל, גם בגלל המחיר הכבד שהיא גבתה מהבנק - 1.7 מיליארד שקל - וגם בגלל השיטתיות הקרימינלית שמאחוריה.

1.

המפקח על הבנקים הוא הרגולטור הישיר האמון על המערכת הבנקאית, ולכן האצבע צריכה להיות מופנית גם אליו. האם עשה כל מה שהיה צריך כדי למנוע מבנק לאומי להתנהל בצורה חשוכה כפי שהתנהל? אולי באירוע מז'ורי כל כך הפיקוח צריך להיות גורם מתווך בלבד בחקירת האירוע, ואת מפתחות החקירה יש לתת לגוף חיצוני, בלתי תלוי.

הפיקוח על הבנקים יצטרך לחשוף אם ידע על הפעילות האסורה של בנק לאומי ואם ידע עד כמה היקף הפעילות היה חוצה יבשות, מסודר ומתוכנן היטב. אחת השאלות המעניינות שהפיקוח על הבנקים יצטרך לתת עליהן את הדין היא איפה היה בשנת 2008, כאשר החקירה נגד הבנק השוויצרי UBS באותו נושא בדיוק הפכה להיות פומבית ולמעשה כבר סימנה את הכיוון לבאות. מדוע אז לא דרש לדעת מהבנקים הישראליים מה חלקם בפרשה? מדוע אז לא הוציא הנחיות מסודרות כיצד יש לפעול?

המפקח על הבנקים יכול לדרוש בבדיקתו שבכירי הבנק יחזירו את המענקים שקיבלו. אך הוא גם יכול לטפל בפרשה בכלי משמעותי כואב לא פחות, ולהוציא בהתאם לממצאי החקירה שלו חוות דעת שיכולה למנוע מחברי הדירקטוריון שהיו בבנק לאומי לשבת בדירקטוריונים של חברות ציבוריות אחרות. מעבר לדירקטורים, זה גם מחיר שיכול לכאוב לכל מי שניהלו את הבנק בתקופה הנחקרת, שכן גליה מאור משמשת היום כדירקטורית בחברת טבע, ואילו איתן רף מכהן כדירקטור בחברה לישראל ובחברת הנדל"ן אפריקה ישראל.

מימין: גליה מאור ואיתן רף. המפקח על הבנקים יכול לדרוש בבדיקתו שבכירי הבנק יחזירו את המענקים שקיבלו צילום: אוראל כהן

2.

בינתיים, מי שיושב בשקט ומאפשר לגופים המוסדיים לנמנם היא המפקחת על שוק ההון דורית סלינגר. המפקחת יודעת היטב איך להעיר את הגופים המוסדיים מתרדמתם. כשהיא לא היתה מרוצה מחבילת השכר האסטרונומית של מנכ"ל הפניקס אייל לפידות, למשל, היא זימנה את דירקטוריון הפניקס שיסביר לה מדוע בחר לאשר חבילת שכר מפנקת שכזו. היא יכולה לעשות פעולות דומות גם במקרה של בנק לאומי ואוזלת היד והרפיסות שמגלים הגופים המוסדיים.

כך למשל, היא יכולה לשאול אותם האם גילוח של 1.7 מיליארד שקל משווי האחזקה שלהם זה משהו שהם חיים איתו בשלום? האם הם ממלאים בצורה הזו את חובתם כלפי ציבור החוסכים שלהם? והאם על הרבה פחות מזה הם לא יצאו למלחמות בעבר? אם התשובה היא כן (וזו גם התשובה הנכונה), הרי שההתעלמות שלהם מהמחיר שישלמו מי שניהלו את בנק לאומי ומי שישבו בדירקטוריון שלו היא מוזרה.