הפוליטיקה שעל גב העסקים הקטנים

הנתונים המדאיגים הם שמחצית מ"העסקים הקטנים" אינם שורדים את ארבע השנים הראשונות מהקמתם. אחת הסיבות לכך, היא האפליה שיצרו המחוקקים בין עצמאים לשכירים. מחד יצרו רבדים של הגנה לטובת השכירים, אשר ממומנות על ידי העצמאים המעסיקים אותם, ומנגד אין כל הגנה לעצמאי מפני סגירת העסק, דבר שאף עלול להוביל לאיבוד כל רכושו. בטווח הקצר אין לבעלי העסקים הקטנים שום רשת ביטחון מפני אבטלה או פשיטת רגל, ובטווח הרחוק הסיכוי שיגיעו לפנסיה סבירה נמוך.

חנות שנסגרת (ארכיון) צילום: עומר הכהן

מדוע נאלם קולם של המומחים הכלכליים? ואיפה הפוליטיקאים? מדוע הם לא מזהירים את ציבור בעלי העסקים הקטנים והבינוניים? והכי חשוב – למה לא עוזרים להם?

בכנסת האחרונה היו מספר דמויות מפתח כמו שר האוצר היוצא וח"כים שפעלו למען שדולת העצמאיים, שהיו קשובים למגזר הזה וקידמו מספר הקלות משמעותיות לעסקים במגוון נושאים. עסקים רבים, בעלי פוטנציאל צמיחה, התקשו לממש זאת, כי היה עליהם לממן תנאי תשלום בלתי הוגנים במשק, דבר שהביא אותם לגירעון מסוכן ולעיתים חלקם לא הצליחו לשרוד. תיקון העיוותים היה בלתי נמנע וראוי.

עם זאת, משפוזרה הכנסת, חלק מהתהליכים שהתחילו הן בשדולה והן במסדרונות האוצר ובועדת הכספים, הופסקו, ויש לחדשם מיד עם תחילת הקדנציה של הכנסת הבאה.

אזלת היד של המדינה בכל הנוגע למצבם של העצמאים מתמשכת שנים ועמוקה, אבל האשמה לא תלויה רק בהם, אלא גם בנו – כמה מחברי הכנסת ניהלו בעצמם עסק? כמה מהם העסיקו עובדים? האם חלקם הצטיינו במסחר, בשירות או בפיתוח עסקי? בין רשימות המועמדים לכנסת תמצאו בעיקר "לשעברים" בתחומים כמו ביטחון, תקשורת, אקדמיה ועובדי מגזר ציבורי, אך את מי כמעט ולא תמצאו? בעלי עסקים, יזמים, מעסיקים.

לא רק זאת, אלא שבשנתיים האחרונות המחוקקים נאבקו בעסקים בשם אמירות פופוליסטיות, הן בחקיקה דורסנית והן בהתערבות בוטה בכלכלה ובתחרות השוק החופשי, וכל זאת תוך דריסת העסקים ותפיסה כי יש להגן על הצרכן המוחלש אל מול העסק שרק מבקש לשרוד במציאות הבלתי אפשרית שיצרה עבורו מדינת ישראל. לא בכדי אחוז העסקים הקטנים בארץ נמוך מהממוצע בעולם, כשהפער מחלק מהמדינות המערביות עומד על עשרות אחוזים.

בעיה נוספת היא שכולם, כולל נציגי האוצר, מבינים שמחר בבוקר הם לא ימצאו את בעלי העסקים הקטנים והעצמאים משביתים את המשק. הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם.

כל פוליטיקאי יודע לדקלם ש"העסקים הם המנוע של הכלכלה", השאלה היא מי מהפוליטיקאים יפעל לחזק את העסקים, לתת רשת ביטחון לעצמאים ולדאוג לעתידם.

מדינת ישראל חייבת לשנות את התנאים בזירת הפעילות של העסקים הקטנים, הממסד צריך להתייחס אליהם כאל גורמי יצור וכשותפים חשובים לפיתוח ולצמיחה הכלכלית, ולהבטיח שהמגזר הזה יצליח. צריך להפנים – כשהוא מצליח החברה הישראלית מתחזקת. חוסן לאומי מתחיל בחברה חזקה ובכלכלה חזקה, אי אפשר להמשיך ולהתייחס לעסקים כאל פרה חולבת ואי אפשר להמשיך עם בירוקרטיה חונקת. הנטל הבירוקרטי שחווה האזרח ובעל העסק מכל מוסדות המדינה גורם לעסקים להיות פחות יצרניים ומפחית את תפוקתם ובהתאם לכך מקטין את הצמיחה בישראל ומעלה את מחיר המוצרים והשירותים שלא לצורך. 70 אגורות מעלות המילקי, למשל, זו תוצאה של ביורוקרטיה מיותרת. לשם יש להפנות את האנרגיות של המאבק הציבורי המוצדק ביוקר המחייה כדי להקטין את הביורוקרטיה. שם קבור הכלב.

ירון גינדי הוא נשיא לשכת יועצי המס