את נראית עצובה היום, אמר האייפד

ועידת טֶד־מֶד (TEDMED) שהתקיימה בספטמבר בירושלים הפגישה יזמי ביוטכנולוגיה, חוקרים, נציגי חברות פארמה ומאות מתעניינים לסדרת הרצאות ששודרה בזמן אמת באינטרנט. לאורך שני ימי הוועידה המבקרים שוחחו על פריצות דרך חדשניות וניסויים נועזים, אבל התעלמו דווקא מניסוי מסקרן אחד שנערך במהלכה, אף על פי שהוא נערך עליהם. מישהו צותת להם, תיעד את מאות השיחות שנערכו באולמות ובמסדרונות של תיאטרון ירושלים. המצותת לא הקשיב למילים, רק למנגינה, לטון הדיבור, לקצב ולסגנון, והפך את רחש הפטפוטים לדו"ח מדוקדק על מצב הרגשות בוועידה.

מכל המילים והמשפטים שנפלטו באותם יומיים, כשליש נאמרו בהתלהבות רבה. 18% מהדוברים היו אחוזים השראה יצירתית. 15% מהשיחות היו באווירה תכליתית יבשה. 1% מהמילים נאמרו בביקורתיות רבה, וכ־5% נאמרו בכעס. ככלל, היום הראשון של הכנס שפע התלהבות, שצנחה פעמיים, ברגע מסוים לפני 10 בבוקר, ולקראת ארוחת הצהריים.

את הציתות ביצעה אפליקציית סלולר בשם Moodies שפעלה לאורך היום במכשירי הטלפון של כמאה מבאי הכנס והעבירה את רישום הקולות לניתוח בשרתי יצרנית האפליקציה, הסטארט־אפ התל־אביבי ביונד ורבל (Beyond Verbal).

ניתוח רגשות טכנולוגי צילום: אימג'בנק, Gettyimages עיבוד: סטודיו גרפיקנה

"המערכת שלנו בודקת יותר מ־90 משתנים בדיבור", אומר ל"מוסף כלכליסט" מנכ"ל ביונד ורבל יובל מור, "יש לנו מאגר מקוטלג של כ־300 אלף הקלטות דיבור ב־40 שפות שונות. אלגוריתם שמבוסס על המאגר מאפיין את האינטונציה והניגון בקול, וזה מאפשר להבין איך הדובר מרגיש". המפה הרגשית שהתהוותה לאורך הכנס הוצגה בסופו מעל הבמה, במצגת מיוחדת.

ביונד ורבל הוא אחד הסטארט־אפים היותר מדוברים כיום. בספטמבר, רק שנתיים אחרי היווסדו, הוא השלים גיוס מרשים של 7 מיליון דולר, עלה לגמר תחרות הסטארט־אפים של בלוג הטכנולוגיה המוביל GigaOm ונכנס לרשימת Cool Vendors היוקרתית של ענקית המחקר גרטנר, רשימה שנחשבת למנבאת אקזיטים. לפני כמה שבועות הוא עמד במרכז כתבה מקיפה במגזין הבריטי "האקונומיסט". עם לקוחותיו הראשונים נמנית ענקית המחקר ליברמן ריסרץ' שמבצעת מחקרי שוק עבור אפל, וכן מסטרקארד, טבע ורשתות הטלוויזיה האמריקאיות HBO ו־ESPN.

ביונד ורבל מובילים כיום תחום מרתק ופורץ דרך בהייטק: מכשירים שקוראים רגשות. ליתר דיוק, מצלמות ומיקרופונים שמנטרים תקשורת לא מילולית כגון הבעות פנים, שפת גוף וטון דיבור, ומנתחים אותם על סמך אלגוריתמים משוכללים במחקר וניסוי מתמשכים.

זה נשמע כמו מדע בדיוני. זיהוי וניתוח של תקשורת לא מילולית — אמפתיה בשפת היומיום — נחשבים נחלתם של אנשים חיים. מחשבים יכולים לנחש מה נקליד או נקנה על סמך ניתוח של היסטוריות חיפוש, אבל אין להם דרך לתעד באיזה רגע בסרטון חייכנו, לדעת אם הבנו מה קראנו, או לזהות שאנחנו עומדים לומר בטלפון משפט שנצטער עליו. כלומר, עד כה לא היתה דרך.

הדמיית טכנולוגיית ניתוח ההבעה של nViso, שלדברי החברה עוקבת אחרי תנועות של 43 שרירים בפנים. לואלן: "צריך להטמיע רגשות כבר בחומרה" צילום: אימג'בנק, Gettyimages עיבוד: סטודיו גרפיקנה

השעון שמקשיב ללב

שורה ארוכה של יזמים וחוקרים הצטרפו בשנים האחרונות לענף הצעיר שמכונה כיום Emotion Analytics — אנליזות רגש. הסטארט־אפים החלוציים כבר מצאו קהל לקוחות ראשון: חברות פרסום ושיווק שרוצות להחליף את הסקרים וקבוצות המיקוד שלהן במנגנון עדין ומשוכלל שיספק להן מידע כן, אינטימי ובזמן אמת על תגובותיהם של אנשים למוצרים ופרסומות. כמה חברות כבר חושבות על שימושים רווחיים נוספים.

חברה אחת כזאת היא אפקטיבה (Affectiva). אפקטיבה צמחה במעבדות אוניברסיטת MIT ובחמש השנים הראשונות לקיומה גייסה 22 מיליון דולר, בין היתר מקרן הענק קליינר פרקינס ומהטייקון הסיני לי קא־שינג. באחרונה דירג אותה מגזין העסקים "Inc" כאחת מ־70 החברות הפרטיות הצומחות ביותר באמריקה. המוצר של אפקטיבה הוא מערכת לניתוח הבעות פנים בשם Affdex, והיא כבר משמשת שורת לקוחות, ובהם ענקית המיתוג מילוורד בראון, רשת הטלוויזיה CBS ויצרנית הממתקים מארס. CBS, לדוגמה, הטמיעו את אפדקס בחדרי צפייה במשרדי הרשת בלאס וגאס, כדי לקבל דו"ח על ההשפעה הרגשית של פרקי פיילוט של סדרות על הצופים בקבוצות מיקוד.

לאפקטיבה כבר יש שורת מתחרים שמציעים שירות דומה, ובהם אֶמוֹשנט (Emotient) האמריקאית, אֵנְוִויזוֹ (nViso) השוויצרית ורילאייז (Realeyes) הבריטית.

אל־קליובי. "כרגע אנחנו חוקרים תגובות של צרכנים, אבל בעתיד המערכות האלה יעזרו לאנשים לשפר את חייהם"

השמות האלה אינם מוכרים בציבור הרחב כיוון שהחברות בענף עובדות כיום בעיקר עם ארגונים גדולים. רובן לא הוציאו מוצרי צריכה לשוק, אבל כמה מהן כבר החלו לפנות לצרכנים פרטיים. הגאדג'ט Puls, שעון־חכם שמותג על שמו של המוזיקאי האמריקאי Will.i.am, מכיל את האפליקציה לניתוח הדיבור של ביונד ורבל. ובסדרת מכשירי הטלוויזיה החכמה של סמסונג מופיע, בהצהרת הפרטיות הנלווית, סעיף שמזהיר כי המצלמה והמיקרופון שמותקנים במכשיר יקליטו את המשתמשים במהלך הצפייה, וכי סמסונג תשמור, ואולי תמכור לצד שלישי, את המידע שתאסוף על לקוחותיה. כעת נחוץ רק שיתוף פעולה עם חברה שתדע לספק, על סמך ההקלטות והתמונות, סטטיסטיקות על תגובות הצופים לשידורים ולפרסומות. לפי כתבה שפורסמה בינואר במגזין האמריקאי "הניו יורקר", שורת תאגידים של מוצרי צריכה ושירותים, ובהם יבמ, סוני, מוטורולה, ebay, יאהו, AOL וקונגלומרט האלקטרוניקה היפני היטאצ'י, הגישו באחרונה בקשות לרישום פטנטים על טכנולוגיות לקריאת רגשות.

הענף עדיין קטן, גודלו אפילו לא נאמד, אבל לפי חברת הייעוץ האמריקאית MarketsandMarkets, שוק ניתוח הדיבור כולו עתיד לצמוח עד סוף העשור פי שלושה, מ־456 מיליון דולר לכ־1.33 מיליארד דולר, ושוק מערכות זיהוי הפנים יצמח עד 2018 פי כמעט שלושה וחצי, מ־1.92 מיליארד דולר ב־2013 ל־6.5 מיליארד. מכשירים שקוראים את הבעות הפנים וטון הקול כבר אפשריים טכנולוגית, וכבר קיימים, גם אם אינם משווקים עדיין לקהל הרחב. ונראה שבקרוב נלמד להסתגל אליהם.

2 מיליון רגעים של אושר

איך הופכים אינטואיציה אנושית למערכת כללים שתוכנה יכולה ליישם? האם בכלל אפשר לחקות באופן מלאכותי את שבריר השנייה שבו המוח קולט אינספור ניואנסים קטנים והופך אותם לאמפתיה?

זו בדיוק הביקורת שהופנתה בשעתו כלפי ד"ר פול אקמן, מי שלימים הוגדר על ידי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה כאחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר במאה ה־20 ונכלל ב־2009 ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים".

ב־1962 אקמן היה פסיכולוג צעיר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה שחקר את התחום של תקשורת לא־מילולית. אקמן חיפש ראיות מדעיות לטענה ישנה שלפיה רגשות הם חלק בסיסי בביולוגיה האנושית, ולכן הבעות ותנועות של רגשות כגון שמחה, דאגה, כעס והפתעה יהיו דומים בכל תקופה, תרבות וקבוצה אתנית.

הוא קטלג יותר מ־3,000 סוגי הבעות רגש והביא ראיות ודוגמאות מציביליזציות ברחבי העולם, אך הקהילה המדעית נותרה ספקנית. אנתרופולוגים ופסיכולוגים משפיעים ביקרו את הנחת הבסיס של אקמן, וטענו שהבעות פנים וגוני קול אינם אוניברסליים, וכן תלויים בתרבות, בתקופה, בהקשר ובמערכת היחסים הייחודית בין הדוברים.

העדויות והראיות נערמו, ועד סוף שנות השבעים רוב המבקרים השתכנעו. ב־1977 אקמן הציג את מפעל חייו, מדריך טכני עב כרס בשם "Facial Action Coding System" ובקיצור FACS, שמפרט ביובש את המשמעות הרגשית מאחורי אלפי תנועות זעירות בשרירי הפנים. עד היום המדריך משמש מטפלים, ארגוני אכיפת חוק ומאיירים של סרטי אנימציה.

פול אקמן. 15 שנות מחקר שכנעו את האקדמיה

מחקרי המשך והרחבות לעבודתו של אקמן הראו שוב ושוב שהבעות רגש לא מילוליות הן אכן שפה אנושית משותפת, שאפשר ללמוד לקרוא. מחקר אחד, לדוגמה, הראה שעל סמך תנודות זעירות בשרירי הפנים אפשר לנבא אם אדם ייעתר להצעה עסקית או ידחה אותה: הבעה מובלעת שאקמן קישר עם גועל מלמדת כי ההצעה נראית לאדם לא הוגנת. הבעת כעס חטופה לרוב תִקדם לסירוב. במחקר אחר הפסיכולוג הנודע ג'ון גוטמן גילה שאפשר לנבא אם זוג טרי יתגרש בתוך 15 שנה, רק על סמך הבעות פניהם בשעת ויכוח. אם אחד מבני הזוג עטה מבע מזלזל, ישנה סבירות של 90% לגירושים.

ב־1997 רוזלינג פיקארד, דוקטורית צעירה למדעי המחשב מ־MIT שהושפעה רבות מאקמן, פרסמה את ספרה "Affective Computing", "מחשוב רגיש" בתרגום חופשי, שהציג טענה מוזרה: פסיכולוגים גילו שאנשים הלוקים באינטליגנציה רגשית נמוכה נוטים לקבל החלטות גרועות, קצת כמו "בינה מלאכותית פשוטה", כדברי פיקארד. לדעתה, מערכות אמיתיות של בינה מלאכותית יישארו מוגבלות אלא אם תימצא דרך לתכנת לתוכן מודלים של ממד רגשי, כי רגש ואמפתיה דרושים לקבלת החלטות שרלבנטית לאנושות. הספר עורר עניין מועט בלבד, בעיקר אז, בימי האינטרנט שלפני גוגל.

יובל מור: "כבר היום אפשר למפות את הרגשות בשטח תחום, כמו שעשינו בוועידת טד־מד. בעתיד נוכל ליצור גם מפות רגשיות בתוך קבוצות חברים. פתאום תוכל לגלות שאחד האנשים הקרובים אליך יוצר במפגשים יותר מתח מאשר שמחה"

אלא שכעבור שנה קראה את הספר צעירה מקהיר, סטודנטית לתואר שני במחשבים בשם ראנא אל־קליובי, לימים מייסדת אפקטיבה והמדענית הראשית שלה. בראיונות באחרונה סיפרה אל־קליובי כי הספר נתן לה השראה לפתח תוכנה שמבינה הבעות פנים. ב־2001, כדוקטורנטית באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, היא נתקלה באוצר שיאפשר זאת: מאגר של רבבות תצלומי הבעות פנים שאסף המומחה העולמי לאוטיזם סיימון ברון כהן לשם פיתוח תוכנה שתלמד אוטיסטים לזהות רגשות. אל־קליובי נעזרה במאגר כדי לפתח "מכשיר שמיעה לרגשות" עבור אוטיסטים, מעין מחשב נייד קטן עם מצלמה שתסרוק פרצופים ומסך שיודיע למשתמש מהו הרגש שהפנים מביעות.

הדברים החלו לזוז כשרוזלינד פיקארד הגיעה להרצאת אורח בקיימברידג'. אל־קליובי, כפי שתספר לימים בראיונות, הראתה לגיבורה שלה על מה היא עובדת, וכעבור פחות משנה השתיים כבר עבדו יחד על דגם אב־טיפוס במעבדות המדיה החדשניות של אוניברסיטת MIT בארצות הברית. "אבל לא היו הרבה מעוניינים", מספרת אל־קליובי בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט" ממשרדי אפקטיבה בעיר וולתם במסצ'וסטס. "לעומת זאת, המון חברות מסחריות ביקשו לדעת אם אנחנו יכולים להתאים את טכנולוגיית הזיהוי הזאת לצרכים שלהן".

אולפני פוקס, היא מספרת, ביקשו מכשירים מזהי הבעה לשימוש על קבוצות מיקוד. בנק אוף אמריקה ביקש להתקין מצלמות רגישות בכספומטים, טויוטה רצו מצלמה שתזהה מתי הנהג מתעייף ותפעיל צפצופים. "ב־2006 כבר שינינו את הכיוון, וב־2009 הקמנו סטארט־אפ", היא מספרת.

אפקטיבה נולדה בין היתר הודות למימון מחברות גדולות למחקר שווקים ואסטרטגיית פרסום שהביעו עניין. אל־קליובי יצרה מאגר של יותר מ־2 מיליון סרטונים בני חצי דקה של תגובות רגשיות, עיבדה אותם למפות פנים מדויקות, ופיתחה אלגוריתמים שיזהו בהם תבניות. אלה הפכו לבסוף לאפדקס, מערכת לניטור תגובות רגשיות לפרסומות, שלטענת החברה מגיעה לרמת דיוק של יותר מ־90%. בימים אלה אפקטיבה מפיצה באתרה ערכה למתכנתים שרוצים לפתח אפליקציות שמבוססות על אפדקס.

כמה כסף אמפתיה שווה

"בשלב הראשון המחשב ממפה את הפנים שלך", מתארת אל־קליובי את פעולת אפדקס, "הוא עוקב אחרי תנועות בתווי הפנים, הגבות, העיניים, הקמטים, הפה ועוד נקודות. ככל שנקלט יותר מידע על תנועות הפנים שלך, האלגוריתם מתפקד טוב יותר. בהתחלה לימדנו את המכונה על דרך השלילה. הראינו לאלגוריתם חיוכים ואמרנו למחשב שזה חיוך. בהמשך המחשב בדק אם הבעות אחרות הן חיוך, והגדרנו לו את הגבולות על ידי תשובות שליליות. כל בדיקה שכללה עוד קצת את יכולת הזיהוי, עד שהאלגוריתם ידע להציע את האפשרות של חיוך גם כשהדובר ניסה לכבוש חיוך ולשמור על פנים חתומות". כעת, היא מספרת, האלגוריתם כבר יכול לזהות הבעות שמעידות על רגשות מעורבים, כגון כעס שכולל גם בלבול, או להבדיל בין ריכוז שמלווה בתחושות חיוביות לכזה שמלווה בחשש.

היומרות הטיפוליות כבר אינן, אבל אל־קליובי עדיין סבורה שיש בטכנולוגיה הזאת צורך ממשי. "ליצרני מכוניות חשוב לדעת מה הנהג מרגיש בנסיעה כדי לשפר את הבטיחות. תאונות עושים גם כשעייפים וגם כשעצבניים, ואם בראי מותקנת מצלמה שמחפשת סימנים כאלה, אפשר יהיה לפתח מערכת שתעיר את הנהג או תרגיע אותו לפי הצורך, אולי עם שינוי בתאורה פנימית או עם אזהרה קולית מפורשת", היא אומרת, "אבל התובנות של מיפוי רגשי הן רחבות יותר. לאורך זמן אנשים ילמדו מה עושה להם טוב או רע וישפרו את חייהם, אבל כרגע אנחנו מתרכזים בגישור בין צרכנים לתוכן ומיתוג", היא מודה, "המערכת שלנו תחליף סקרי דעת קהל וקבוצות מיקוד ותתעד את התגובה הרגשית לפרסומות או לשינויים במוצר חדש. המידע המצרפי על תגובות צרכנים יעזור לנבא את סיכויי ההצלחה של קמפיין או מוצר".

לתכנת אלופי פוקר

המיזמים הצעירים בתחום מתחרים זה בזה, אבל כולם פיתחו את הטכנולוגיה הרגישה שלהם בשיטה דומה: ניסויים ותיקונים. תחילה יוצרים מאגר מידע עצום של הבעות רגש אנושיות, מצולמות, מוקלטות או כתובות. מקטלגים ומתייגים אותן על בסיס עקרונות מחקריים דוגמת אלה של אקמן, נותנים לאלגוריתם ממוחשב לחלץ תבניות וכללים, ולבסוף יוצרים תוכנה שמשווה כל דגימה חדשה, תצלום פנים, הקלטת קול או רצף מילים כתובות לתבניות הקיימות.

"האלגוריתם שלנו מגיע לאותן אבחנות שאנשים יכולים לעשות בעצמם", אומר סמנכ"ל השיווק של ביונד ורבל דן אמודי. "אבל הוא עושה את זה דרך מדידה שיטתית של גובה גל הקול, צורת הגל, המרחקים, תדירות החזרה של הדפוס בפרק זמן נתון, ואיך שכל זה מתמפה לפי המחקר שד"ר יורם לבנון, המדען הראשי שלנו, עורך כבר שני עשורים". לבנון, מומחה לאסטרטגיה שיווקית, עובד על תוכנות ניתוח קול מאז 1995, ולאורך השנים הקים שורת מיזמים שהתגלגלו לבסוף לביונד ורבל.

"המון ניואנסים רגשיים מתבטאים בקול", אמודי אומר, "כשאני מחייך תוך כדי דיבור אתה יכול לשמוע את החיוך שלי, גם עכשיו בטלפון, בלי לראות אותי. החיוך מפעיל אחרת את השרירים שמעורבים בדיבור, וזה משפיע על גלי הקול. לפעמים המערכת תזהה חיוך מובלע שהרבה אנשים יפספסו. אתה תדבר בפנים חתומות והאלגוריתם יזהה שאתה מרוצה".

"כיוון שהבעת הרגש הקולית דומה בכל השפות, האלגוריתם שלנו יזהה את הרגשות גם במשפט שנאמר בקוריאנית, בדיוק כמו שאתה תוכל לזהות אם תראה סרט קוריאני", המנכ"ל מור מוסיף בהתלהבות.

יורם לבנון. בעקבות האמפתיה מאז 1995

המתחרים בענף סבורים שהם על סף פריצה לשוק הצרכני. המתחרה של אפקטיבה אֶמוֹשֶנֶט מפתחת כיום אפליקציה למשקפיים של גוגל. האפליקציה תציג מעל אנשים חיווי על מצבם הרגשי, ולטענת החברה, תבדיל בין הבעת רגש אמיתית למזויפת. במרץ שעבר המדענית הראשית בחברה מריאן ברטלט פרסמה בכתב העת המדעי "Current Biology" תוצאות ניסוי שבו המערכת של אמושנט זיהתה הבעות פנים מזויפות בדיוק של 85%, לעומת קבוצת מתנדבים שזיהתה את הזיוף רק ב־55% מהמקרים.

בבית הספר לניהול של אוניברסיטת המחקר המכון הטכנולוגי של ניו ג'רזי קבוצת חוקרים בראשות ד"ר ג'יימס סיקון מפתחת גם היא מערכת לזיהוי רגשות בהבעות פנים. מטרתה המוצהרת של המערכת היא לסייע למשקיעים לנתח מצגות רבעוניות של מנהלים, ולזהות בפני המנכ"ל רמזים זעירים לדאגה או לכך שהוא מסתיר משהו, כמו באינטואיציה של שחקני פוקר. "היינו רוצים להגיע לרמה של מכונת אמת שתאמר לצופה אם המנהל באמת מאמין במה שהוא אומר", אמר סיקון בשנה שעברה בראיון למגזין "אינפורמיישן וויק", "זה ללא ספק יהיה כלי שימושי".

ובינואר האיחוד האירופי, באמצעות תוכנית המימון Horizon 2020, החל לממן פרויקט נרחב של טכנולוגיה רגישה. לפרויקט קוראים FANCI, ראשי תיבות של "Face and Body Analysis Natural Computer Interaction" (ממשק מחשב טבעי של ניתוח פנים וגוף), ושותפים לו חברת טכנולוגיית השבבים מהרצליה סיווה (CEVA), חברת הזיהוי הביומטרי השוויצרית Keylemon, חברת סורקי הרשתית השבדית Tobii, מפתחת הטכנולוגיות להפעלת מכשירים במחוות ידיים SoftKinetic, ו־nViso, מתחרה שוויצרית צעירה של אפקטיבה.

"הרעיון בפרויקט הוא ליצור מעין שבב רגישות שישנה את הממשק הבסיסי במחשבים", מסביר בשיחה עם "מוסף כלכליסט" מנכ"ל nViso טים לואלן. "המחקר שלנו, שהתחיל עוד ב־2001, לימד אותנו שאם אנחנו רוצים להנגיש את הטכנולוגיה הזאת לשוק הרחב, אנחנו צריכים להטמיע אותה בחומרה".

טים לואלן. "חוסך קמפיינים לא אפקטיביים"

בינתיים גם nViso מעניקה שירותים בעיקר לענף הפרסום. "כשסטודיו פאבלר, לקוחות שלנו מניו יורק, ניגשים ליצור סרטון פרסום חדש לגוגל, פפסי או היינקן, הם קודם הופכים את התסריט לסדרת שקופיות ומראים את זה לקבוצת המיקוד שלהם דרך הרשת. מצלמת רשת מתעדת את ההבעות, והטכנולוגיה שלנו מנתחת אותן ונותנת משוב מפורט של התגובות לתסריט. זה חוסך לסוכנות הוצאות על קמפיינים עם עוצמה יצירתית חלשה".

לואלן מספר ש־nViso גם משתפת פעולה עם יבמ בפיתוח דור חדש של נציגי מכירות וירטואליים, אותם חלונות צ'ט שצצים באתרי קניות ודוחקים בגולש להשאיר את פרטיו באתר. "אין שם אדם", לואלן אומר, "ודרושה תוכנה שיוצרת דיאלוג ריאליסטי יותר. כשנתחיל לשלב שם ניתוח הבעות פנים הנציג הווירטואלי יוכל להגיב גם למצב הרגשי של הדובר ולאירוניה. זה יהפוך אותו לאנושי וחכם יותר".

לא כולם פוסלים את האח הגדול

שתי ביקורות עיקריות נמתחות על טרנד הטכנולוגיה הרגישה. הראשונה היא שהטכנולוגיה עוד לא בשלה, ומולידה הרבה אבחונים שגויים. מומחי זיהוי קול שהתראיינו בינואר ל"אקונומיסט" אמרו שביונד ורבל עדיין צריכה לשכלל את האלגוריתם שלה, ולפני כשנה טאדאס בלטרוסאיטיס, חוקר טכנולוגיות זיהוי פנים מקיימברידג', אמר ל"ניו יורק טיימס" כי הוא סבור שהאלגוריתם של אפקטיבה לעולם לא יגיע לרמת דיוק מושלמת.

הביקורת השנייה היא שהענף כולו אינו אחראי, ויוצר כלי שקל יהיה להשתמש בו לרעה ולפגיעה בפרטיות. כמה חברות טכנולוגיה רגישה כבר הצהירו בגלוי כי יסכימו להעמיד את המערכות שלהן גם לרשות שירותי ביטחון ותאגידים, בלי לשאול שאלות.

"הפחד הראשון של אנשים הוא שהטכנולוגיה שלנו יכולה לשמש כגלאי שקר, והתשובה היא לאו מוחלט", אומר מור, "כשניתחנו קולות של דמויות בסרטים קיבלנו תוצאות אמינות לתפקיד. המערכת לא זיהתה שמדובר בהעמדת פנים. אנחנו גם מאשרים מראש כל אפליקציה שמפותחת על הפלטפורמה של הטכנולוגיה שלנו, ונמנעים משימוש זדוני".

"ארץ מולדתי היא שכנתכם מצרים, ומן הסתם כל הנושא של ארגוני ביון ורשויות אכיפה הוא מאוד טעון עבורי", מוסיפה אל־קליובי, "אני, מבחינתי, לעולם לא אאשר מכירה של הטכנולוגיה לארגונים ביטחוניים או יישומים שישמרו מידע פרטי על אנשים. ובכלל, למרות הפוטנציאל הזדוני, ההשלכות החיוביות של הטכנולוגיה רבות יותר".

"היכולות האלה גם יכולות לעזור המון", אומר מור, "לדוגמה, בשעון החכם של Will.i.am קוראים לאפליקציה שלנו Vibe פלוס, והיא מנטרת ברקע את מצב הרוח שלך ובונה היסטוריה רגשית. אם נענוד שעון כזה על פרקי היד של קשישים שסובלים מדיכאון, מוקדי רפואה יוכלו לקבל התראה על מצוקה נפשית ולמנוע טרגדיות. ברמה האישית, בני משפחה שעונדים שעון כזה יוכלו לבצע ביניהם שיתוף רגשי. אפליקציה כזאת יכולה להתריע שאמא שלך במצב רוח ירוד היום, אז אולי תרצה להרים אליה טלפון.

"אפשר גם למפות את הרגשות לא רק בשטח תחום, כמו שעשינו בוועידת טד־מד, אלא גם בתוך קבוצות חברים", ממשיך מור. "אולי בעתיד היא תוכל לגלות שאחד האנשים הקרובים אליכם יוצר במפגשים יותר מתח מאשר שמחה? היא יכולה לתפקד כמו מאמן להעצמה אישית. היא תראה לך לאורך זמן מה משפיע על מצב הרוח שלך, אילו תבניות חוזרות על עצמן, אם אתה עצבני דווקא לפני ארוחת הצהריים ויכול לפתור את זה עם חטיף בעשר בבוקר, כל מיני דברים קטנים שהשינוי שלהם ישנה את איכות חיי היומיום שלך".

"אנחנו מתחילים להבין שהטכנולוגיה שלנו יכולה ליצור מפת רגשות של ערים שלמות, אפילו של עמים", אומרת אל־קליובי. "ממידע שצברנו על מתנדבים שצפו בפרסומות בבתיהם גילינו שכאשר יורד גשם בניו יורק אנשים נעשים מלנכוליים יותר, ושבאופן מדהים כעבור כמה שעות מצב הרוח הזה מתפשט גם בלוס אנג'לס, שבה לא ירד גשם. זה נראה כמו התפשטות ויראלית של רגש בין שתי ערים מרוחקות. ואנחנו שואלים את עצמנו אם זה יוכל לעזור בעתיד גם להשפיע לטובה על מצב הרוח של בני אדם".

אבל את השורה התחתונה לגבי עתיד הטכנולוגיה אל־קליובי ניסחה בבהירות באחרונה בראיון למגזין אמריקאי. "אני חושבת", אמרה, "שבעוד עשר שנים אף אחד לא יזכור איך זה היה פעם, כשלא יכולנו לעשות פרצוף כועס למכשיר והוא היה עונה: 'מה, לא אהבת?'".