כחלון יכול להצליח כשר אוצר, כל עוד לא יאיים על נתניהו

רגע אחרי החתימה על ההסכמים הקואליציוניים והרכבת הממשלה, לממשלה יהיו 107 יום לאישור תקציב המדינה (ל־2015 בלבד או תקציב דו־שנתי ל־2015–2016), לגיבוש סדר יומה הכלכלי ולהוצאתן לדרך של רפורמות כלכליות.

בשביל שיהיה לנו שר אוצר מוצלח צריכים להתקיים שלושה תנאים במקביל. ראשית, הוא צריך ממש לרצות את התפקיד. זה תנאי שלא התקיים בממשלה הקודמת - לפיד לא באמת רצה את התפקיד הזה. שנית, הוא צריך להיות מסוגל לספק את הסחורה, להיות בעל יכולות ביצוע. יובל שטייניץ ממש רוצה את התפקיד אבל הוכיח יכולות ביצוע בינוניות.

ולבסוף, בשביל ששר האוצר יהיה אפקטיבי, הוא מוכרח לעבוד בהרמוניה עם ראש הממשלה ולקבל ממנו גיבוי מלא (אחרי שתיאמו אילו צעדים יוצאים לדרך ואילו לא). זו כנראה היתה הבעיה העיקרית בממשלה הקודמת - חוסר היכולת של לפיד ונתניהו לתפקד יחד. זרעי הפורענות נטמנו אפילו עוד לפני הרכבת הממשלה ההיא, כשלפיד הכריז כי בבחירות הבאות (אלה שהסתיימו אתמול) הוא יהיה ראש ממשלה. באותו הרגע הבין נתניהו שיש לו לא רק שר אוצר עם 19 מנדטים ממפלגה אחרת, אלא יריב פוליטי שטוען לכתר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בליל הבחירות. חולק אידאולוגיות כלכליות דומות עם כחלון צילום: תומריקו

שני אנשי שוק חופשי

התסריט הסביר ביותר כרגע הוא ששר האוצר יהיה משה כחלון. בהנחה שהתחזית הזו תתממש, סביר מאוד להניח שנראה מודל אחר של ניהול משרד האוצר משראינו בממשלה הקודמת.

ראשית, לכחלון יש רק עשרה מנדטים (נכון לכתיבת שורות אלה), ולכן האיום הפוליטי שלו מול ראש הממשלה קטן יותר. שנית, כחלון הוא טיפוס שונה מלפיד. לא דחוף לו לנפנף כלפי ראש הממשלה (לא משנה מיהו ראש הממשלה) שיש לו מפלגה שלמה מאחוריו. ואם לשפוט לפי הניסיון בתחום הסלולר, כחלון ונתניהו יודעים לעבוד זה עם זה, ונתניהו יודע לתת לו גיבוי. השאלה היא רק עד איזו נקודה.

מבחינה אידיאולוגית, בין כחלון לנתניהו אין הבדלים רבים. שניהם מצהירים על עצמם כעל אנשי השוק החופשי, שניהם מאמינים שאין מקום להעלות מסים, סבורים שהגברת התחרות היא הפתרון לבעיות חברתיות רבות ומאמינים כי השוק הפרטי יודע לבצע משימות רבות טוב יותר מאשר הממשלה. ככל שיש ביניהם הבדלים כלכליים, הרי שהם בניואנסים. סביר להניח שכחלון ניחן בחמלה כלכלית יותר מאשר נתניהו, וידחף יותר לצעדים כמו העלאת השלמת הכנסה או מתן מענק פנסיה לבעלי הכנסות נמוכות. אבל האמת היא שפערים אידיאולוגיים מעולם לא הפריעו לנתניהו. כשהשיקול הפוליטי גובר, נתניהו שם בצד את האג'נדה הכלכלית שלו.

נכון, גם העבודה המשותפת של לפיד ונתניהו במשרד האוצר היתה אמורה לעבוד חלק בגלל תפיסה אידאולוגית דומה, אבל בסוף נגמרה בפיאסקו מוחלט. אבל אצל כחלון זה יכול להיות אחרת. השוני טמון בהבדל האישיותי והפוליטי בין כחלון לבין לפיד - כחלון פוליטיקאי מנוסה ומיומן, היומרות שלו אחרות מאלה של לפיד, וגודל הנדוניה הפוליטית שלו שונה. הוא מגיע צנוע ומצומצם יותר מאשר לפיד, והפעם זה יכול לעבוד.

לכן, שאלת מתן הגיבוי היא לבסוף שאלה פוליטית. כשכחלון היה שר התקשורת מטעם הליכוד, השתמש בו נתניהו בתחילה בתור מקור לגאווה - "תהיו כחלונים", הוא אמר ליתר שרי המפלגה שלו. אחר כך, כשהבין שכחלון הפך יותר מדי פופולרי, עבר נתניהו לטקטיקת ההקטנה. שרים רבים מן הליכוד מספרים שנתניהו נוהג כך בכולם. לכן השאלה היא רק באיזו מידה נתניהו ייתן גיבוי לכחלון, ועד כמה ירגיש מאוים ממנו פוליטית. והאמת היא, עם 30 מנדטים בכיס והוכחה די ברורה שאין עליו שום איום פוליטי אפקטיבי, נתניהו אמור להיות מסוגל להרשות לעצמו לתת לשר האוצר שלו לפעול בגיבוי מלא.

עם זאת, בגלל שלפיד נכנס למשרד האוצר עם מספר גדול בהרבה של מנדטים לעומת כחלון הוא ידע שיש לו מספיק אצבעות צייתניות בכנסת בשביל לוודא שהמהלכים שחשובים לו זוכים לרוב פרלמנטרי (לפחות רובם). במקרה של כחלון זה יהיה מסובך יותר. אם לכחלון יהיו שלושה תפקידי שר, הדבר ישאיר לו רק שבעה חברי כנסת במשרה מלאה שצריכים להתרוצץ בין הוועדות השונות ולוודא שהעסק עובד חלק. זו משימה הרבה יותר מאתגרת.

איחוי הקשר עם הפקידים

בשביל להיות שר אוצר מוצלח ואפקטיבי, השר צריך להיות מסוגל לעבוד עם הפקידים שלו. בתקופתו של שר האוצר יאיר לפיד, ההרמוניה בין השר לבין הפקידים שלו היתה בינונית בלשון המעטה. פעמים רבות דחה לפיד את הרעיונות שהוצעו בפניו על ידי הפקידים, פעמים רבות הוא דחה את עצם אופן העבודה שלהם, ופעמים רבות הוא אף יצא נגדם בפומבי ("הכלכלנים לא צריכים לנהל את המדינה", ואמירות בוטות יותר).

ההתנגשות הזו בין לפיד לפקידים שלו הביאה לכך שמשרד האוצר לא תפקד בשיא יכולתו בשנתיים האחרונות. יש שיגידו שזה לא דבר רע בפני עצמו, העניין הוא שהיחלשותו של משרד האוצר לא בדיוק חיזקה את פעולתם העצמאית של יתר המשרדים. כשהאוצר חלש, הממשלה כולה מתקשה לתפקד.

אם כחלון ייכנס למשרד האוצר זה צפוי לעבוד אחרת. ראשית, ברמה האידיאולוגית, בין כחלון לבין פקידי האוצר אין הבדלים אידיאולוגיים רבים. ואם לשפוט לפי התוכנית הכלכלית שהוא הציג במצע שלו, סביר להניח שהם ימצאו בו שותף נלהב לחלק גדול מהדברים. למשל, לצעדים רבים בתחום הדיור (פירוק רשות מקרקעי ישראל, למשל, והוצאת חלק גדול מפעילותה לפעילות השוק הפרטי) או לרפורמה בפנסיה, וגם לצעדים בתחום יוקר המחיה.

איפה יכולה להיווצר בעיה בין כחלון לבין הפקידים? בחיפוש אחר פתרונות מיידיים לבעיית מחירי הדיור. הגישה של פקידי האוצר ברורה — אין פתרונות מהירים ואפקטיביים לבעיית מחירי הדיור. כל מה שאפשר לעשות הם צעדים תשתיתיים, שאורכים זמן רב. כל היתר, לפי הפקידים, הם בבחינת סוכריות לבוחר, מתנות יקרות ולא נחוצות באמת. אם כחלון יחפש לדחוף כאלה, למשל אם יהפוך את התוכנית שלו לנתב את כספי קרנות ההשתלמות לכיוון החזר המשכנתא למעין "0% מע"מ" — אזי החיבור בינו לבין הפקידים לא ילך.

פקידי האוצר יעשו הכל בשביל לעכב תוכניות כאלה, ומשרד האוצר לא יתפקד ב־100%. כך היה בתקופת לפיד. אם לשפוט לפי ההתנהלות של כחלון בעבר, הוא לא פוליטיקאי של שחור ולבן, אלא פוליטיקאי שיודע ליצור קואליציות ולחתור לפשרות. לכן, בשורה התחתונה, החיבור בינו לבין הפקידים אמור להיות טבעי והרמוני.

יו"ר כולנו משה כחלון בליל הבחירות, שלשום צילום: גדי קבלו

מבחן כלכלי גדול נוסף ומיידי שכחלון יצטרך להתמודד מולו בתור שר אוצר הוא פירוק מונופול הגז. מתווה הפשרה שהוצג בידי הרגולטורים בזמן מערכת הבחירות צפוי לעלות לדיון בממשלה החדשה כדי לקבל את אישור הדרג הפוליטי. כחלון התחייב בעת מערכת הבחירות לפירוק המונופול תוך הבעת הסתייגות מפיקוח על מחירי הגז הטבעי. או בקיצור, עמדתו כעמדת הפקידים, ולכן לא צפויה כאן התנגשות. גם ראש הממשלה צפוי לתמוך במהלך.

מלבד זה, אם כחלון יממש את הבטחתו, הוא אמור להכניס למשרד האוצר ולמשרדים אחרים נורמות חדשות של שקיפות ושל הצבת יעדים. אם הוא אכן יעשה זאת, זה יהיה בבחינת רענון של ממש למשרד האוצר, שבחלקים גדולים ממנו עדיין שבוי בתפיסות של 1985.

צעדים מסובכים ליישום

אבל למרות ההתאמה האידיאולוגית בין כחלון לבין נתניהו ובינו לבין פקידי האוצר, ואף שגם מבחינה פוליטית החיבור הזה אמור לעבוד, בסופו של דבר העבודה היומיומית של שר האוצר מורכבת מאוסף גדול של תוכניות שצריך לקדם. חלק מהתוכניות האלה דורשות מלחמה מול גורמים רבי־עוצמה, וחלק דורשות התנגשות פוליטית מול מפלגות אחרות.

אלה המוקשים הפוליטיים העיקריים שכחלון, אם יתמנה לשר אוצר, ימצא את עצמו עומד מולם: ההסתדרות, למשל, כבר מחכה מעבר לפינה. היא מחכה לתחילת משא ומתן עם המדינה על תוספות שכר לעובדי המגזר הציבורי, ועל הדרך צפויה לדרוש להפוך את העסקת כל עובדי הקבלן במגזר הציבורי להעסקה ישירה. זה צפוי להיות מאבק רציני.

מלבד זה, בחוק ההסדרים שכבר הוכן בידי משרד האוצר, ישנם צעדים מסובכים פוליטית שהפקידים יבקשו ללכת עליהם עד הסוף. למשל הרפורמה בקק"ל, שתחייב את הארגון להעביר למדינה בכל שנה כמה מאות מיליוני שקלים לטובת פרויקטי תשתית שהמדינה תקבע מה הם. הרפורמה הזו משולה לקרב מול ישראל ביתנו ומול ח"כים מרכזיים בליכוד (זאב אלקין למשל) וראשי רשויות. פשוט זה לא יהיה. בדומה, גם הדרישה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה להפסיק את תקצוב החטיבה להתיישבות, צפויה להרגיז את השותפות האחרות לקואליציה (ישראל ביתנו, הבית היהודי וגם הליכוד). במקרים אלה, לא בטוח כלל שכחלון יסכים ללכת עד הסוף.

מלבד הבטחות גדולות בתחום הדיור, כחלון הבטיח גדולות ונצורות בתחום הבנקים. עיקר התוכנית שלו הוא להכניס שחקנים חדשים לענף הבנקאות תוך מתן הקלות והטבות, ולסייע להם להגיע לנתחי שוק גדולים. המטרה היא להוריד את מחיר ההלוואות שהציבור לוקח ולהקטין את רווחי הבנקים.

חלק מהתוכנית הזו של כחלון תואם תוכניות שנרקמות ממילא בימים אלה גם במשרד ראש הממשלה וגם במשרד האוצר, כך שלא צפויה שם התנגשות פוליטית סביב העניין. מה שכן, בשביל לקדם רפורמה שכזו בבנקים יצטרך כחלון לבנות קואליציה עם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. זה כבר מסובך יותר, אבל ייאמר לזכותו שהוא עשה זאת בעבר בתור חבר כנסת - אם כי בזעיר אנפין - סביב הפחתת עמלות העו"ש.

לגבי ההתנגדות הצפויה מן הבנקים, התוכנית של כחלון פשוטה לא רק לגבי הבנקים, אלא לגבי כל כיסי ההתנגדויות. הציבור הישראלי של 2015 הוא לא הציבור הישראלי של 2009, הוא מסביר. אם בעלי אינטרס כלשהם ינסו לחסום אותו, הוא ידאג שהציבור יידע על כך, מיד, ובגדול, במטרה לגייס לחץ ציבורי לסייע לו. פוליטיקת פייסבוק, הדור הבא.

ולבסוף - תקציב הביטחון. העבודה על כל תקציב מדינה מתחילה מהסכמה לגבי מה יהיה גובה התוספת לתקציב הביטחון. עמדתו של ראש הממשלה נתניהו בעניין ידועה: יש לתת לביטחון תוספות נדיבות. עמדתו של משרד האוצר הפוכה. ברקע פועלת כרגע ועדה ציבורית בראשות אלוף (במיל') יוחנן לוקר, שאמורה להוציא עבור הממשלה את הערמונים מהאש ולהמליץ מה לעשות עם התקציב. זה יהיה אחד המבחנים הראשונים של כחלון.

המועמד הסביר הבא

נתניהו עשוי לבחור בסוף שר אוצר מהליכוד

אף שרוב הסיכויים הם שמשה כחלון יקבל את תיק האוצר, ישנם לפחות שני פוליטיקאים בכירים נוספים שטוענים לכתר הזה - ישראל כץ וגלעד ארדן מהליכוד. גם יובל שטייניץ מעוניין בתפקיד, אבל סיכוייו לקבל אותו קלושים. מבחינה אידיאולוגית, גם ארדן וגם כץ חולקים אותה אידאולוגיה כלכלית עם נתניהו ועם כחלון. לכן השאלה במי נתניהו יבחר היא רק פוליטית - איזה מינוי פחות מסובך מבחינתו, איזה מהמינויים מדליק שריפות מיותרות, ואיזה מהמינויים יהיה קשה יותר לנהל באופן שוטף.

שר הפנים גלעד ארדן (מימין). נתניהו יעדיף אותו על ישראל כץ צילום: אוראל כהן, אריאל בשור

מינויו של כחלון לאוצר פותר לנתניהו ריבים מבית. אם ימנה לתפקיד את ארדן או את כץ, ימרמר את זה שלא מונה ויצטרך לתת לו תמורה נאה שלא בטוח שיש לו. לכן כחלון הוא המינוי הנוח. מנגד, אם נתניהו חושש שלא יוכל לנהל את כחלון במידת הצורך, הוא יעדיף למנות מישהו מבית. במקרה כזה, סיכוייו של ארדן על פני כץ נראים עדיפים, אם כי לא בהרבה.

שאול אמסטרדמסקי