דנקנר: "היום אני צריך להחזיר הרבה כסף לבנקים, אני מתכוון להחזיר כל שקל שאני חייב"

"המשפט הזה לא יסתיים עד שבית המשפט לא ישמע את גרסתי המלאה לאירועים". כך אמר לפני כשמונה חודשים איש העסקים נוחי דנקנר, מי שהיה במשך כעשור בעל השליטה בקונצרן האחזקות הגדול במשק - אי.די.בי, עם הקראת כתב האישום נגדו על הרצת מניות החברה. היום (א'), עם פתיחת חקירת ההגנה, התייצב דנקנר, מי שנחשב עד מאי 2013 לאיש החזק במשק הישראלי, לראשונה על דוכן העדים באולמו של שופט בית המשפט המחוזי בת"א, חאלד כבוב. דנקר העיד במשך שעות רבות.

דנקנר חשף במשפט פרטים אודות התנהלותו באי.די.בי. הוא העיד כי "דברים לא באים לי בקלות. אני קפדן, מסודר. בחקירה הזאת נלקחו היומנים שלי וראו כמה אני מסודר. אני מהדור הישן". הוא סיפר על השתלשלות האירועים שגרמו לקריסת אי.די.בי, שהובילה לכך שבית המשפט לקח ממנו את השליטה בחברה. "במחצית 2011 התרחשה מבחינתי תופעת הברבור השחור" אמר דנקנר, בכוונתו לאירוע אסוני ובלתי צפוי, והודה שהיו לו כישלונות והחלטות שגויות - ההשקעה בקרדיט סוויס ורכישת מגרש בלאס וגאס עם תשובה. "אבל הדבר שגרם לקריסת הקבוצה הייתה הרפורמה החריפה בתחום הסלולר", הודה דנקנר. 

דנקנר על הנפקת אי.די.בי: "פניתי לאנשים חשובים שיעזרו לי"

דנקנר סיפר על ההחלטה ללכת להנפקה בפברואר 2012. "נושא ההנפקה עלתה לפרק בסדר גודל של שבוע או עשרה ימים לפני. אני ואחותי התחייבנו ל-20 מילין שקל, לבנת עוד 20, מנור 10. בסך הכל כל השותפים בגנדן הביאו 62 מיליון שקל. התחלתי בפגישות וגישושים עם חברים לגבי השקעה. החלטתי ללכת להנפקה ציבורית כי ידעתי ששם אני יודע להביא כסף. אבל ההנפקה הזאת לא כוונה לציבור הרגיל. ידענו ששום גברת כהן מחדרה או גדרה לא תקנה בשקל אחד. וגם ששום מוסדי לא ישתתף.

"החברים שהנפקה התבססה עליהם זה לא מי שראינו כאן בבית המשפט. לא חתמים שרצו לעשות 'שלח לחמך'. גם לא אלה שהופנו על ידי לאיתי לרכוש מניות. יש שם ידידים, אבל החברים זה אנשים מכובדים וחשובים במשק שפניתי אליהם וביקשתי מהם שיעזרו לי ולחברה באותה שעה. איש מהאנשים האלה שבאו לעזור, לא חשבו שהם באים להפסיד כסף. גם לא חשבתי שאני מביא אותם להפסיד. נקודת המוצא הייתה שהם מאמינים בחברה. וכאן זה המקום להתנצל בפניהם שלא הצלחתי להביא את אי.די.בי לחוף מבטחים".

מוצגי התביעה בעדותו של נוחי דנקנר

דנקנר פירט מי החברים שאליהם פנה לפני ההנפקה של אי.די.בי. "אנשים כמו מיכאל שטראוס, רמי אונגר, שאול שני, חיים כצמן באמצעות אריה מינטקביץ', שולם פישר ועזריאלי באמצעות רפי ביסקר. וגם פניתי לדויטשה בנק למשל שיש לו עבר של עבודה משותפת".

השופט כבוב: למי עוד חוץ מחברים וחתמים פנית?

דנקנר: יש את האנשים שהפנתי לאיתי. כשאדם מנהל הנפקה, כמוני, הוא לוחץ על כפתור. וזה היה ניהול מול חברים, ידידים ומקורבים. יש מערכת יחסים שונה בין אדם לאדם. יש חבר קרוב, שהוא לא רחב לב. ויש אנשים שההיכרות שלך איתם פחותה ולמרות זאת הם לארג'ים. ויש כאלה שהם שחקני שוק הון. שלושה כאלה שאני פניתי אליהם והפניתי לאיתי – יוסי ויליגר, אילן בן דב וצביקה בארינבוים. אלה אנשים שרואים דברים אחרת מרמי אונגר או מיכאל שטראוס. אלה לא אנשים שאני משדל.

"לחברים לא איכפת להם מה המחיר. משתתפים בכסף. זה אנשים שלא מסתכלים על שער השוק, וזה גם לא מעניין אותם. רק בדיעבד שהפסידו כסף אולי הסתכלו. שמינטקביץ' פנה לכצמן ועדכן אותי, הוא סיפר שדורי סגל וכצמן ישתתפו כל אחד מכספם הפרטי ב-5 מיליון שקל. מישהו חושב שכצמן ניתח את מצב אי.די.בי? הוא עקב? הוא שם ביחד עם סגל 10 מיליון שקל. אלה החברים. להבדיל מהחתמים ושחקני שוק ההון.

"יבואו אנשים וישאלו אותם: באמת התכוונו להשקיע? מה הוא יגיד? לא? היו כאן שני מקרים מובהקים שכאלה שהופנו לאיתי והתברר כאן בבית המשפט שבשני המקרים האלה צדקתי בוודאות שהם לא השתתפו. גם כשהם אמרו שקנו, אז אחד מהם לא קנה (צביקה בארינבוים שתיווך ברכישה עבור איתן אלדר, ת.ג וז.ש.ל) ואחד אחר שבנוכחותי דיבר עם איש ההשקעות שלו, נכנס אחר כך למכונית ואמר למנהל ההשקעות: תמכור (אילן בן דב, ת.ג וז.ש.ל)".

"למה שאני ארצה להשפיע על השער ב-21.2?", שאל דנקנר את השופט. "למה שאני ארצה להרים את שער המניה לחברים שאני מגייס לעזור לי? הרי אם השער עולה הם יקנו פחות מניות בכסף? ובכלל השער בימים המדוברים לא עלה אלא ירד. ככה מריצים?

השופט כבוב: אותה קבוצת חברים, אתה מחריג פה את בן דב ובארינבוים. למה?

דנקנר: בארינבוים זה לא המעגל הראשון השני או השלישי. זה לא חבר שאני יושב איתו על שפת הים או בקפה. הוא לא היה ברשימת החברים. אייל סלוגניק פגש אותו, הזמין אותו למשרד והציע לו לקנות את החברות מקסים או המלט. צביקה לא רצה. אבל אייל בא אחר כך לחדרי, זה ה-20 בחודש, ואמר לי:' צביקה היה אצלי ויש לו קופת מזומנים. הוא מחבב אותך ואולי ישתתף בהנפקה'. במקום שלחתי לו SMS ואמרתי לו שיש הנפקה. הוא ענה משהו בינוני. ושהוא יצור קשר עם אייל. כשאני מרים טלפון אחר כך לאיתי, אני אומר לו שצביקה רוצה לקנות ושינסה לפנות אליו. בזמן אמת לא ידעתי אם קנה או לא.

השופט כבוב: אז מלבד החריגים, בן דב ובארינבוים, כולם לא התעניינו במחיר?

דנקנר: נכון.

השופט כבוב: אז קו ההגנה זה שכל אחד שהופנה לשטרום זה כאלה שלא היו אדישים לשער המניה?

דנקנר: חמישה אנשים שהופנו לאיתי לכל אחד סיפור משלו. אני רוצה לציין שהם 5% מהסכום שגייסתי.

נוחי דנקנר בבית המשפט היום צילום: אוראל כהן

השופט כבוב אמר קודם לכן לדנקנר: "אמרו כאן באולם אנשים שזאת הנפקה מאתגרת. שמצב החברה לא טוב. שהיא נסחרת בשווי לא אמיתי".

דנקנר ענה לו כי "שמענו את זה מהחתמים. הם אכן התייחסו לזה כמו שיווק שהם לוקחים בחשבון וזה בגין יחסים בעבר או בעתיד. כאלה שרוצים להמשיך להתפרנס מאי.די.בי. הם רצו למצוא חן בעיני ההנהלה ובעיני. אבל לא אלה החברים. כל אלה הביאו 40-45 מיליון שקל. החברים הביאו 85% מהגיוס בהנפקה. בנקודה הזאת חשוב להבין שהפעילות של איתי למשל, שמכר מניות אי.די.בי מחוץ לבורסה, אפשרה לשורטיסטים לקנות יותר סחורה."

"הדבר שגרם לקריסה היה הרפורמה בסלולר"

דנקנר סיפר קודם לכן בעדותו על קריסת אי.די.בי, שהובילה לכך שבית המשפט לקח ממנו את השליטה בחברה. "במחצית 2011 התרחשה מבחינתי תופעת הברבור השחור, שעליו כתב הכלכלן ניסים טאלב. אירוע שלא יכולים לצפות. הרגשתי שהתיישבה עלינו להקה של ברבורים שחורים כאלה. אני לא מתנער מכישלונות והחלטות שגויות שלי. השקענו למשל בקרדיט סויס ובנינו פוזיציה. במחצית השנייה של 2011 המשבר העולמי שצפיתי ב-2006 היה גדול. משבר מסוג W. היינו עם אחזקה של 3% בקרדיט סויס וההפסד היה גדול. 700 מיליון דולר. אפשר להגיד שהרווחנו בעבר מיליארד ועכשיו הפסדנו 700. אבל זוכרים לך רק את ההפסד. הייתה לי טעות עסקית נוספת של רכישת מגרש בלאס ווגאס עם יצחק תשובה. הפסדנו 300 מיליון דולר".

"אבל הדבר שגרם לקריסת הקבוצה הייתה הרפורמה החריפה בתחום הסלולר. באמצעות דסק"ש החזקנו במחצית מסלקום. בשיאה החברה הייתה למעלה מ-3 מיליארד דולר. כשהחלה הרפורמה שווי השוק של החברה ירד בחצי מיליארד. זה שורשר לירידה חריפה בשווי של אי.די.בי פתוח ואחזקות. ההשלכה של העניין הייתה פגיעה בחברות האחזקה. כמעט כל החברות היו ממונפות שלקחו אשראים. לטעמי הם היו אשראים סבירים. בשנים לפני הרי כולם רצו שניקח מהם כסף. אבל הירידה בשווי של סלקום גרמה שהמינוף הסביר הפך למופרז ומוגזם. ובנוסף לא יכולנו לחלק דיבידנד בגלל השווי".

עו"ד גיורא אדרת, פרקליטו של דנקנר: ספר על ההיכרות שלך עם איתי שטרום

דנקנר: שמעתי עליו לפני שהכרתי אותו, אבל הכרנו ב-2010. זה באירוע התרמה ששנינו היינו בו להקמה ותפעול מועדוניות בקריית מלאכי. התחרינו במכירה פומבית על איזה חפץ. מאז נוצרו קשרי חברות. נפגשנו הרבה. מצאתי בו אדם כלבבי, מקצוען בתחומו, חבר. אדם שנעים להיות אותו.

אדרת: עד כמה היית מעורה בעסקיו?

דנקנר: ידעתי מעט מאוד. נדמה לי שאפילו לא ידעתי שהוא בעלי ISP. לא הכרתי אף אדם שעבד איתו. אולי הוזכר פה ושם שם כמו עדי או ערן. עדי שלג למשל – לא הכרתי, לא ידעתי ומעולם לא שוחחתי איתו. איתי לא הזכיר אותו. ידעתי שאיתי בנקאי השקעות. שהוא מקושר ויש לו משרדים בציריך שוויץ. איתי הפגיש אותי עם שני אנשים פרטיים – איתן שוורצברט וריצ'רד האריס. שתי פגישות שהתגלגלו לזה שהם רוצים לקנות את גב ים. אבל לא היה לי עניין. זה לא היה פותר בעיית מזומן או הזרמת דיבידנדים. דנקנר חוזר לאחר מכן: "הפעם הראשונה שראיתי את עדי שלג הייתה כאן בבניין הזה. ראיתי תמונות שלו בעיתון. לא היה לי שם קשר אליו".

"לגבי ההנפקה, אגב אני זוכר את הדברים כי ראיתי ביומני, הוא גם הביא לי אנשים מבנק פיקטה. ואחרי ההנפקה הוא הכיר לי אנשים כמו יורם אמיגה. התרשמתי שהוא מקצוען ויש לו קשרים בינלאומיים. לא ידעתי מה חוסנו הפיננסי האישי או חוסנן הפיננסי של החברות שלו".

אדרת: העידו פה ששלג חיפש עבודה באי.די.בי

דנקנר: לא זוכר דבר כזה. לא הייתי מודע לדבר כזה.

אדרת: ספר עם מי נפגשת לגייס כספים לאי.די.בי

דנקנר: רצינו לגייס משקיעים. בדקנו עם רון לאודר, מרטין פרנקלין, אלכסנדר משקביץ', לארי מייזל מדנבר, משפחת פריצקר משיקגו, קרנות כמו בלקסטון. התעסקתי עם זה המון. לצערי זה לא הסתיים כמו שזה היה אמור להסתיים.

אדרת: נפרדת בינואר 2014 מאי.די.בי

דנקנר: כן. אחרי שהפסדתי בהתמחרות לשתי קבוצות אחרות

אדרת: אי.די.בי הייתה מפעל חיים שלך. תאר איזה גורמים הכנסת למערכת ואיך ליווית את החברה.

דנקנר: אני מחשיב את עצמי אדם שומר חוק, הוגן, מוסרי. אני שומר על רגולציות ותקנות בכל דבר ועניין. כך נהגתי בחיי ובעסקים – ביושר והגינות. לכל אורך השנים עשיתי כדי להטמיע את זה אצל המנהלים והעובדים באי.די.בי. צירפתי להנהלה הבכירה אנשים בעלי ניסיון רגולטורי. למשל מרשות ניירות ערך. אריה מנטקביץ' שהיה יו"ר הרשות, ליאור חנס שעבד במחלקת התאגידים, אייל סולגניק שהיה ראש מחלקת התאגידים, עו"ד שוני אלבק שהיה היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך".

אדרת: איזה מנהל אתה?

דנקנר: דברים לא באים לי בקלות. אני קפדן, מסודר. בחקירה הזאת נלקחו היומנים שלי וראו כמה אני מסודר. אני מהדור הישן. כותב ביד ולא במחשב. אני רושם לעצמי נושאים ומחשבות במחברות. ככה גם התנהלתי במצבע של ההנפקה המדוברת. הפעלתי צוות של אנשים. הקמנו חמ"ל כדי לנהל את הטיפול במשבר שנולד לנו פתאום בקרדיט סוויס. החשיבו אותי כריכוזי מאוד בניהול הקבוצה. זה נכון שאני פדנט, אבל אדם אחד לא יכול לנהל קבוצה כמו אי.די.בי.

לפני כן, פתח דנקנר את עדותו ואמר "היו לי ביטחון ואינדיקציות שההנפקה תגייס 250 מיליון שקל כבר ב-20.2", כשהוא מבקש לתקן את דבריו של סנגורו עו"ד אדרת. "ביום לאחר מכן, כששטרום החל לפעול במניה סביב השעה 11:00, כבר ידעתי שההנפקה תצליח ותגייס למעלה מ-300 מיליון שקל".  

מימין: נוחי דנקנר ופרקליטו עו"ד גיורא אדרת בבית המשפט צילום: אוראל כהן

"עבדתי כעו"ד עסקי-מסחרי במשך 13 שנים", תיאר דנקנר בתמצית את קורות חייו המקצועיים, "לאחר מכן התחלתי בפעילות עסקית. החל משנת 1995. כל השנים עשיתי עסקים עם שותפים. אני אוהב אינטראקציה עם אנשים. הקמתי תחילה את גנדן תיירות ותעופה. לאחר מכן הייתי מעורב בפעילות משפחתית – קבוצת דנקנר. הובלתי את המשפחה להיות שותפה עם תד אריסון לרכוש את בנק הפועלים. כיהנתי תקופה קצרה כסגן יו"ר". דנקנר הוסיף לספר כי "התגלע סכסוך משפחתי. הובלתי מהלך פרישה של אבי אני ואחותי מקבוצת דנקנר. עמדתי בראש ועדת האשראי. ב-1999 משפחתי המצומצמת פרשה מעסקי המשפחה המורחבת. הקמנו חברה והשקענו בנדל"ן. בפברואר 2002 נחתם הסכם בין גנדן והמשפחות מנור ולבנת לרכישת השליטה באי.די.בי אחזקות ממשפחת רקאנטי וקרסו. העסקה נסגרה אחרי 15 חודשים, במאי 2003. היא הייתה מורכבת, הרבה רגולציה. כל הרגולטורים נתנו גב לזה".

דנקנר המשיך לגולל את קורותיו: "מאז שנת מאי 2003 ועד מאי 2011 כיהנתי כיו"ר אי.די.בי אחזקות. נכנסתי לניהול אי.די.בי ומצאתי קבוצה במצב לא טוב ויציב. מצאתי חברה שבה 160 חברות. חשבתי שזה לא נכון. פעלתי רבות להקטין אחזקות על דרך מכירות, מימושים. נשארתי עם חברות הליבה העסקית".

"לא היה מבצע להצלת אי.די.בי"

קודם לכן, הדיון החל בנאום הגנה שנשא בא כוחו של דנקנר, עו"ד גיורא אדרת. "הניתוח של התביעה לא מדוייק ולא נכון. כל האירועים אקראיים. איתי שטרום פנה לראשונה לדנקנר ב-21.2 בשעה 10 בבוקר והודיע על כוונתו לרכוש מניות בבבורסה. זה יום לאחר שנולדה בתו. דנקנר אמר לו: עדיף שתטפל בת שלך. הפנייה של שטרום לשלג הייתה אקראית, לא מתוכננת. וזאת לאחר שעבודתו הופסקה. לא הייתה יכולה להיות כל ודאות שהוא יגיע לרכוש. ככה לא יוצאים למבצע הרצה. לגבי המימון - לא היה שום תכנון. שטרום החל לפעול והבנק סגר לו את הברז. היעלה על הדעת שנוחי יעמוד מאחורי מבצע כזה בלי תוכנית מימון מראש? שהכל יקרה תוך כדי? דנקנר יסביר פה שכל השיחה עם הבינלאומי הייתה קצרה ורק לומר מילה טובה. כל ההתפתחויות היו אקראיות. לא היה מבצע להצלת אי.די.בי. דנקנר אדם קפדן שלא היה מתנהל כך".  

בפתח הדיון הגישה עו"ד איריס ניב סבאג, הסנגורית של איתי שטרום, חוות דעת מומחה של אבי קמר, אודות איכוני הטלפון הנייד של שטרום ביום שבו לטענת עד המדינה, עדי שלג, הוא הנחה אותו פנים אל פנים להריץ את המניה – 21.2.12. לטענת המומחה, הטלפון הנייד של שטרום אוכן לאורך כל היום בביתו. ההגנה טוענת שמדובר בראיה לכך ששלג לא אמר אמת. "חוות הדעת מוכיחה ששלג שיקר", טענה ניב-סבאג. "אנחנו קוראים לתביעה לחזור בה מכתב האישום ואנחנו נשקול את צעדנו".

"עד המדינה שגויס קיבל הגנה טוטאלית כדי להעיד נגד דנקנר ושטרום", אמר עו"ד אדרת. "הוא התעקש על שתי פגישות במשרדו של שטרום. הוא התעקש שהוא זוכר את הפגישות גם לשאלת בית המשפט. נושא האיכון פועל בדרך כלל כנגד החשודים כדי לקשור אותם לאירוע במקום מסוים. אנשים הורשעו בעבירות חמורות על כך. כאן האיכונים פועלים לטובת ההגנה".

נוחי דנקנר בבית המשפט היום

"ההנפקה המדוברת התבססה על חברים של דנקנר", הוסיף אדרת. "לא כולם השקיעו על פי שיקולים כלכליים. הם השקיעו בלי קשר לשער ולמחיר בהנפקה. הם לא עשו בדיקת כדאיות. את הגורמים לא עניין שער המניה בבורסה. לכן לא הייתה שום משמעות לרכישות שלהם לעניין הרצה שלא הייתה. ההנפקה הזאת הייתה סגורה. היו אינדיקציות ברורות שההנפקה תצליח. נוחי ידע שיגייסו בסביבות 240 מיליון שקל. וזה לפני פעילות איתי שטרום. מה הטעם להריץ כשמבחינת דנקנר ההנפקה סגורה?".

דנקנר בבית המשפט צילום: מוטי קמחי

"לא אכנס כרגע לסיוטים ולחלומות הבלהות שיש לי"

עם תום הפסקת הצהריים בדיונים שבו הצדדים לאולם המשפט.

דנקנר: "מעולם לא תכננתי עם איתי שטרום וגם לא עם אף אחד אחר שום תוכנית השפעה על מניות אי.די.בי, שום מחשבה לא הייתה על תוכנית השפעה, על הרצת שערי מניה, ולא הייתה תוכנית להרצת שערי מניה. אומר במאמר מוסגר, בעיני גם בפועל לא הייתה שום הרצת מניה למעט פעולתו של עדי שלג מול סיטי-ברוקר וכשהיה בפוזציה. אני דוחה זאת באופן חד משמעי ומוחלט. לא אכנס כרגע לסיוטים ולחלומות הבלהות שיש לי מהאמירה הזאת, מכתב האישום הזה, ומממה שאני עובר מאז שנתיים וחצי מאז תחילת החקירה הזאת. אני יושב כאן אמנם אחרי שהוגש נגדי כתב אישום, אני חושב גם שהנתונים, הראיות והעובדות שיש בתיק הזה, מוכיחים בבירור שלא היה לי שום עניין ושום צורך בהרצה של שער מניה או בשמירה על שער או בתוכנית השפעה על השער".

דנקנר ביקש לומר מספר דברים בטרם נמשכה חקירתו על ידי עו"ד אדרת: "ההנפקה הזאת לא הייתה רגילה, היא הייתה מכוונת אך ורק לבעלי השליטה, שיכלו להזרים כסף לאי.די.בי דרך העברת זכויות. הגדלתי את המעגל על מנת שחברים מדרגות קשר וקרבה שונות, ראינו גם חתמים, להביא אותם להשקיע. הגורמים האלה, אני שם החתמים רגע בצד, הגורמים שהשקיעו בהנפקה ושהשקיעו בגללי, הם לא עניין אותם שער המנייה, לא עניין אותם מחיר המנייה בבורסה ולא עניין המחיר בהנפקה. גם שווי האופציות ואם יש אופציות בכלל, זה לא עניין אותם. מה שעניין אותם זה הפניות והבקשות שלי אליהם והעובדה שרצו לסייע ולעזור לי. לא מתוך מחשבה אלטרואיסטית ופילנתרופית".

השופט כבוב: האם אמירה זה לא משדרת לגבי יכולתה של החברה לגיוס כספים?

"הפועל היוצא הוא מה שכבודו התייחס אליו. הנושא הזה היה נושא לדיון בחברה והתקיים בה דיון, כשנודעו תוצאות השלב המסווג (22.2). דיון בראשותי בשאלה האם לקחת את כל הכמות, להיעתר לכל הביקושים או לבצע הקצאה חלקית כדי שהשוק יראה עצמה וחוסן של החברה. היו דעות לכאן ולכאן, בעיקר מכיוון החתמים שחשבו שראו יותר את השוק. הם לחצו יותר לכיוון של הקצאה חלקית. אני הכרעתי, והרוב תמכו, לקחת כל סכום שיוצע לנו. בהחלט זה היה נושא לוויכוח ולא היה חד משמעי. כל העיתונות הכלכלית הכתירה את הנפקת החברים כהצלחה גדולה, עם סופרלטיבים מכאן ועד להודעה חדשה".

עו"ד אדרת: מי קבע את המונח הנפקת חברים?

"זה ניתן על ידי התקשורת. ברגע שראו את השמות. תראה, דברים כאלה גם מתבררים גם משיחות אנשים מתוך החברה. והחברים עצמם אמרו – 'אני השתתפתי'. מיד, ברגע שפרסמנו תוצאות ההנפקה, ידעו כולם שמדובר בהנפקת חברים ושאנחנו מעניינים את החברים שלי ושל הקרובים אלי להשתתף".

אדרת: תנסה לשחזר כמה שאתה יכול את השיחה עם איתי שפונה אליך ומודיע שהחליט לרכוש מניות אי.די.בי.

דנקנר: "הוא אמר לי שהחליט לקנות מניות אי.די.בי בשוק, בכמויות גדולות. הוא לא אמר באיזה כמות ולא אמר איזה סכום יש ברשותו. הוא מבין פחות או יותר שההנפקה הולכת יפה ושאנחנו מצליחים ואולי גם זה נטע בו ביטחון – מתוך מחשבה שעצם הגיוס בהנפקה יעלה אח"כ את שער המניה. איתי אמר שהוא רוצה ליצור פוזיציה גדולה יחסית, שלא ידעתי כמה, של מניות אי.די.בי. אני לא יודע אם אז או אח"כ ידע להרוויח. התגובה שלי הייתה 'איתי, בשביל מה אתה צריך את זה? נולדה לך אתמול תינוקת, למה אתה צריך להשקיע באי.דיבי'". איתי היה נחוש, אמר שיכול להרוויח הרבה כסף ורוצה לנסות. 'המחיר טוב מבחינתי', השיב".

אדרת: למה שטרום פונה אליך ומדווח לך? הוא הרי לא ביקש אינפורמציה, רק מודיע.

"הנושא הזה עלה, גם בחקירה. החוקר אמר שזה גם לא מוצא חן בעיניו, אבל אומר מה שחשבתי. איתי רצה להרשים אותי, רצה להראות לי את היכולות שלו, גם את עצם העובדה שהוא מאמין בי. אני חושב שבאמת האמין בי, גם אני האמנתי בעצמי אז. אני, בסמוך לאחר ההנפקה, קניתי עד נובמבר מניות של החברה בכסף שהיה לי ולצערי גם בכסף שלא היה לי ולקחתי מסגרת אשראי של 20 מיליון דולר. איתי גם האמין בי וגם אנשים נוספים, ולא חשבו שהולכים להפסיד את כספם.

"המניה של אי.די.בי נסחרה באותו הזמן בשפל של כל הזמנים. היה מי שחשב שאי.די.בי הולכת להילחץ מהמצוקה המסוימת שהייתה בה – היא לא הייתה במצב קטסטרופלי כפי שקרה לאחר מכן לקראת הסדר החוב, זה לא היה המצב. הייתה לנו אמונה ותקווה שאנחנו מביאים את החברה לפסים חדשים של צמיחה. איתי חשב שזה טוב מבחינה כלכלית, גם אני חשבתי שזה טוב".

אדרת: ב-21.2 איתי מתחיל לרכוש גם עם שלג. מה יש לך לומר על טענת התביעה שהתחלתם להריץ ב-21.2

דנקנר: "זה עלה גם לפני. יש כאן 3 ימים שאיתי שטרום פעל במסחר – ב-21,22, וב-23. ב-21 הוא מתחיל לקנות מניות. ב-11 הוא דיבר איתי ואני לא יודע בדיוק מתי התחיל. אין שער מניה לצורך ההנפקה. עוד לא ידענו שער מניה. ציינתי קודם, אין על מה להגן, אין שער להגן עליו. שמעתי כאן את עדותו של שלג, עד המדינה, בשום מקום לא שמעתי ששטרום אמר לשלג, או מישהו אחר, תשמור על שער של 40 או 39 וכו'. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שבן אדם מפעיל מישהו להרצה ולא אומר לו מהוא השער? מצד אחד לא הבטחתי לאנשים האלה דבר אבל מצד שני אין לי כוונה להעלות את השער של מניית אי.די.בי".

אדרת: טענו נגדך שאם השער היה יורד, כדי לגייס אותו סכום היית צריך להנפיק יותר מניות והאחזקות היו מידלדלות.

דנקנר: "נושא או בעיית הדילול לא עלה אצלנו מהסיבה הפשוטה שזה לא עניין אף אחד. עשיתי בעצמי, אילו שער המניה היה יורד ב-8%, בלי השליטה היו מדוללים בפחות מאחוז אחד נוסף. אני רוצה לציין שלפני הנפקה בלי המניה החזיקו 89%. ההנפקה כפי שהייתה הובילה אותם ל-79%. אם היינו מורידים ב-8% – זה היה מביא אותנו ל-74%. לא הבאתי בחשבון שבעלי המניות קנו גם בעצמם. ההבדל לא היה גדול ולא ברמה של התעניינות או דיבור אפילו".

אדרת: יחד עם האופטימיות שאתה טוען שהייתה לך, התוצאה גרמה לשמחה גדולה.

דנקנר: "מבחינתי האפקט, החוויה שאני חוויתי, הייתה שמחה בחברה. אחת מעוה"ד באה וחיבקה אותי. אני לא הייתי ממש מופתע. ידעתי שהולכת להיות הצלחה גדולה אבל כמובן שיפה לראות את זה. מיד בסמוך קיימנו את ישיבה – האם לקחת את כל הכסף או להיעתר רק לחלק ממנו (220 או 240 לקחת ולהשאיר את העודף), התקיימה גם ישיבת דירקטוריון טלפונית שבה הצגתי טלפונית לדירקטוריון את הפרטים שהיו ואת ההצלחה היפה ושאני מציע להיעתר ולקחת את כל הסכום ומה שייגזר אחריו. זה היה בלתי חשוב באותו שלב, מסביבות השעה 6 בערב ועד סוף אותו היום. זה מתקשר לאינטראקציות התקשורתיות הרבות. היו קרוב ל-200 שיחות ואס אם אסים שקיבלתי, כולל שיחות נכנסות ויוצאות. כולן היו ברכות של אנשים, של החברים שהשתתפו וגם של גורמים אחרים במגזר העסקי, מנהלי בנקים, חטיבות וכו'".

אדרת: מה היה צפי, היו לך אינדיקציות לשלב הציבורי?

דנקנר: "האינדיקציות היו גיוס 54 מיליון שקל. בפועל היה 35 מיליון שקל בשלב הציבורי והסיבה היא פשוטה. ציינתי קודם שהשלב הציבורי הוא שלב אנונימי. מי שרוצה למצוא חן בעיני החברה או בעיניי עושה אחד משניים - משתתף בשלב המוסדי ואז זה גלוי או שהוא משתתף בשלב הציבורי ודואג איכשהו להעביר לי/לנו הוכחות שהוא באמת השתתף. יש מי שלא בטוח ואז אומר שישתתף בציבורי. יש 3 סוגים כאלה: אלה שהשתתפו בסכום מסוים וזה מה שעשו, כאלה שאמרו שישתתפו בסכום מסוים ובסוף השתתפו בסכום נמוך וכאלה שאמרו שהשתתפו ולא השתתפו בכלל. יש לי השערות לגבי מי באמת השתתף, מי השתתף חלקית ומי לא".

אדרת: התביעה טוענת שבצוותא יחד עם שטרום הרצת מניות להצלחת ההנפקה גם ב-23.2

דנקנר: "כשנחקרתי בנובמבר 2012 לא היה לי שום משוג כמה כסף ובאיזה סכום שטרום קנה מניות באותו היום. לא היה לי ידוע כמה קנה או מכר בכל יום. לא ידעתי את זה מבחינת זה שעקבתי אחרי זה או משהו. התברר לי בחקירה ששטרום רכש כ-9 מיליון מניות ב-23.2. מה כן ידעתי? שהוא הגיע אלי ואמר ש- ISP רכשה מניות אי.די.בי בכ-14 מיליון שקל. לא ידעתי איך החשיפה הזאת, הפוזיציה הזאת נחלקה לאורך הימים. למרות שעדכן אותי פה ושם על עסקה כזו או אחרת שעשה. הסתבר לי שב-23.2 הוא קנה ב-9 מיליון שקל. בשביל מה? הרי אני סיימתי את ההנפקה ב-22.2 בהצלחה גדולה. גייסתי סכום יפה, אני יודע שיש לי עוד סכום שיגיע לי בשלב הציבורי, למרות שאני יודע שקצת מבלפים אותי. גם אם היה אפס בשלב הציבורי אני סיימתי את ההנפקה".

אדרת: ידעת ששטרום מתכוון להשקיע כ-2 מיליון, מדוע אתה לא אומר לו למה אתה הולך לכסף בבורסה תעזור לי בהנפקה?

דנקנר: "אני לא ראיתי את עצמי במצב שאני משפיע על מישהו או משדל מישהו לא להשתתף בהנפקה ולא לעשות מהלך עסקי שהוא חושב שהוא יכול להרוויח עליו כסף. למרות זאת, כשאיתי מעלה את זה במקור אני אומר לו למה לך בכלל להתעסק בזה? אני יודע רק על 2 מיליון שקל, ובשלב הזה אני גם לא מבין לעצמי האם הרכישות שהוא הולך לעשות בבורסה אם זה מחליף את זה או לא. אני מוצא את איתי נחוש לבצע מהלך עסקי ואני לא רואה את עצמי כמי שצריך להשפיע עליו אחרת. אם הייתי במצב שיש לי, בצפי שלי, בגיוס בהנפקה 90 מיליון שקל, אני למרות מה שאמרתי קודם, שלא שידלתי, אני מעריך שבמצב כזה הייתי מבקש מאיתי להשקיע בהנפקה. אני כאשר איתי מדבר איתי ב-21.2 יש לי הנפקה עם למעלה מ-250 מיליון שקל שאני יודע שהולכים להיכנס לקופת החברה, ושאנחנו בחברה חושבים שגיוס של 100 מיליו שקל זה הצלחה מאוד גדולה".

אדרת: אמרת ששמחת שאיתי קנה. למה שמחת?

דנקנר: "אני שמח על כך משני היבטים. אני מעדיף שיהיו במניות אי.די.בי קונים ולא מוכרים. זה כללי. הדבר הנוסף שאני אומר אותו בצורה גלויה וברורה: היו מוכרים למניה, זה לא אנשים מהציבור, זה היה כמעט בוודאות השורטיסטים שרצו למצוא חן בעיני החברה וכדי שיוכלו לקנות אחכ בהנפקה יותר כסף. אני מודע לכך שכשיש מוכרים או רק מוכרים אז לא תתבצע עסקה, אני מודע לזה שזה ישפיע על שער המנייה וכשיש קונים זה יכול להשפיע על שער המנייה. זה עלה גם בדברים עם החוקר. כשיוצרים קונים לשורטים שקונים, אני לא מכחיש שזה היה טוב לאי.די.בי, אני שמח מזה ואני שמח שיש קונים למניה – אם זה איתי או אחרים שלא מזוהים, אני שמח שיש קונים. אני לא קשור, אני לא יוזם את זה ולא אחראי לזה. לא מתעסק עם שער של מניה ולא מדבר איתו על שער או להשפיע. הוא קונה וזה טוב שיש קונים למניה".

אדרת: ספר לגבי הפנייה לבנק הבינלאומי.

דנקנר: "איתי פנה אלי בסביבות 12:30, ב-21.2. אמר שהוא עובד עם הבינלאומי ושהוא רוצה להגדיל את כמויות המניות שהוא מבקש לקנות בשוק של מניית אי.די.בי ולכן פנה לקבל אשראי בבנק. אני מציין שלא נאמר לי ולא ידעתי מהו סכום האשראי שאיתי ביקש בבנק. לא התעניינתי ולא שאלתי. גם בהמשך כשדיברתי עם אילן בצרי מהבנק זה לא עלה. איתי שאל אם אני מכיר בכירים בבנק, אמרתי שאני מכיר את המנכ"לית, סמדר ברבר. שאל אם אוכל להתקשר ולומר מילים טובות. אמרתי שכן בשמחה. התקשרתי באמצעות מזכירתי לסמדר, היא הייתה בפגישה ולכן לא דיברנו, השארתי לה הודעה. חזרתי לאיתי בטלפון או אס אמ אס. הוא שאל אם אני מכיר את בצרי, השבתי שכן ושאל אם אוכל לדבר איתו. התקשרתי לבצרי בסביבות השעה 13:00. ביני לבצרי היה קשר נקודתי בנושא מסוים אחד של אשראי לאחת החברות אצלנו, שהיה סדר גודל של שנה וחצי או שנתיים לפני אותו פברואר.

השופט חאלד כבוב צילום: אוראל כהן

"מאז אותה אינטראקציה על האשראי ההוא לא דיברתי או ראיתי אותו. גם לא לאחר אותה שיחת טלפון בודדה שקיימתי איתו ב-21.2. הפעם היחידה שהחלפתי איתו שלום הייתה כשהגיע לכאן להעיד בבית המשפט. השיחה איתו (אז) הייתה שיחה קצרה. פניתי אליו ואמרתי שאני מתקשר אליו בנוגע ללקוח שלו שהוא חבר שלי, איתי. אמרתי שאני מבין שיש בקשה אצלם של איתי למסגרת אשראי. לא עלה בשיחה נושא הסכום. רק אוכל להגיד שאיתי חבר שלי ושאני יודע שהסכום מיועד לרכישת אי.די.בי ושאני יוכל לומר שאיתי אדם אמין וישר ושאני מעריך שאם הוא לוקח אשראי וא גם יחזיר אותו. מילים טובות, לא מעבר לזה. בצרי שאל אם אוכל להיות ערב לו ועניתי חד משמעית לא. בעדות בצרי סיפר שלא הסכמתי להבטיח, אני מודה שאני לא זוכר דבר כזה. זה עולה בקנה אחד עם המציאות העקרונית של השיחה".

אדרת: מה עשית לאחר השיחה עם בצרי?

דנקנר: "או שסימסתי או שהתקשרתי אליו ואמרתי לו שעשיתי מה שביקש. לא ידעתי מבצרי אם היא משפיעה על קבלת האשראי. לא יודע אם אישר את האשראי לפני או אחרי השיחה ולא יודע אם השיחה תרמה. זה לא בנק שנהגתי לעבוד איתו. עם בנקים רבים אחרים עבדתי בצורה הרבה יותר צמודה".

השופט כבוב: "הטענה שדווקא בגלל זה פנית"

דנקנר: "כדי להסתיר?".

אדרת: כל הגיון ימצאו לו...

דנקנר (בציניות): "וגם כל הרישומים במחברת על האשראי לשטרום – רשמתי זאת כי ידעתי שיתפסו את היומן שלי..".

כבוב: למה לא הפנית את איתי לדרך המלך?

דנקנר: יש פנייה של איתי שהיא לא בפוקוס שלי, אבל היא קיימת באיזשהו מקום. אני במצב שההנפקה שלי כבר סגורה, ברמת ודאות גבוהה שאני כבר אובר-לאודד בסכום מאוד גבוה. כשאני חושב על ההפנייה הראשונה לאיתי, ביום המסחר הראשון, אני נמצא במצב שיש לי צפי לגיוס בהנפקה כבר של 300 מיליון שקל. ואז מופיעים בפניי מקרים של אנשים שאני רואה שהם לא בדיוק מתכוונים להשתתף בהנפקה גם אם הם אומרים לי".

אדרת: לפני שנתייחס אחד אחד, הנושא של הפנייה של רוכשים על ידך הייתה חלק מתוכנית מתוכננת מראש. אמרת שלא תכננת, אבל מה הטענה הספציפית הזאת?

דנקנר: "בואו נתחיל במקרה הראשון, בפעם הראשונה שאני רואה שיש כאן מצב של התאמה בין בקשה של איתי ורצון של מישהו אחר. המקרה הראשון זה יוסי ויליגר. הוא טילפן לאורלי אשתי. אני הייתי בפגישה אצל רה"מ ולכן הטלפון שלי היה סגור וכשהוא לא הצליח להשיג אותי התקשר לאשתי. הוא ביקש לבוא אלי בערב הביתה, הוא גר בשכנות אלי, כדי להתייעץ בהשקעה במניות אי.די.בי. קבענו ב-22:00 אבל מאחר ונסעתי מירושלים לישיבה בחברה דחתי את הפגישה ל-22:20. הוא בא אלי הביתה ביוזמתו. הדברים קורים על הדרך זה לא שאני מתכנן להפנות את ויליגר ולהעביר אותו לאיתי, להסית אותו. אני במצב שיש לי הנפקה והיא מצליחה. ויליגר הוא אדם שאני מכיר עשרות שנים. גם אורלי. הוא התקשר אליה כי הם מכירים מהצבא. אין לי מערכת חברות קרובה איתו. אני מכיר אולי יותר טוב את אחיו צביקה.  

"ויליגר סיפר לי על ועדת השקעות שלהם שהסמיכה אותו לרכוש מניות אי.די.בי בין אם בהנפקה או לא – בסכום שיכול להיות שציין אותו - כ-10 מיליון שקל. שאל על מצבה של אי.די.בי. עשיתי לו מעין פרזנטציה ללא מסמכים. אני זוכר שעלה הנושא, ואני רוצה לחדד – יוסי ויליגר והחברה הם אנשים שהיו פעילי שוק, משתתפים בהנפקות. זה לא החברים שפניתי אליהם והם נענים לי ב-2  או 5 מיליון. הם אנשים שכן מסתכלים על השער ומבחינתו, הוא אמר לי, שהוא לא נותן חשיבות לאופציות. ויליגר הציג מצג שאולי ישקיע ואולי לא. גם כשלא נקבע המחיר, כך או כך הוא יודע שאנחנו בתמחור של היחידה שאנחנו יוצאים איתה להנפקה יש גם אופציות, וברור שהמחיר למניה גבוה מבשוק. ולכן עדיף לו לקנות בשוק ולא בהנפקה, אם הוא לא נותן שווי לאופציות".

השופט כבוב: הוא אמר בעדותו שהפנייה הראשונה אליו הייתה של אי.די.בי והוא בא לברר איתך פרטים. הוא הוסיף בסוף שאו אתה או שטרום הצעתם לו לרכוש מחוץ לבורסה.

דנקנר: "לא שטרום, אני. איך איתי בכלל יגיע אליו בנושא הזה? אחרי הפגישה ומה ששמעתי ממנו. הוא בא אלי בלילה כי הוא לא היה סגור על העניין הזה. לא שמחר הוא נותן הוראה לקנות. אגב, היחידי. לא היו כאלה שהגיעו אלי באותו היום. הגיע ויליגר ב-22:20 בלילה לבדוק איתי על אי.די.בי ומה אני אומר. רק כשהביע עניין דיברתי עם איתי ושאלתי אותו אם הוא פנוי. הוא הגיע אחרי 20-15 דקות והצטרף לפגישה, בערך שעה אחרי שהחלה. לא זוכר אם יצאתי מהחדר או לא, אם עשיתי טלפונים. לא יודע להגיד. אבל יודע בוודאות שאני הכרתי ביניהם ומרגע שהכרתי ביניהם השיחה הייתה ביניהם, אני די יצאתי ממנה. זה לא שלא הייתי נוכח אבל זה היה ביניהם. לא היה סגור מבחינתי שויליגר אכן עומדים בוודאות לקנות למחרת בהנפקה 10 מיליון שקל, זה לא היה ברור".

דנקנר התייחס גם לרוכשים נוספים, בן דב, גלעד טיסונה ווינטרוב. "מבחינתי", העיד דנקנר, "בן דב לא היה משתתף בהנפקה. ביום של השלב המסווג. בסביבות השעה 11 מצאתי את עצמי יושב עם אבי פישר ברמת אביב ג', בן דב עבר ליד. האס. אמ אס מבן דב בבוקר ('בהצלחה') שלא אומר שישתתף במשהו, ומצד שני, זה מה שנקרא אצלנו הרמה להנחתה. הוא מתעסק איתי. הוא מסמס לי על ההנפקה. כשישבתי בקפה ג' ונזכרתי לפתע באס.אם.אס שקיבלתי שעה וחצי קודם מבן דב. אני שולח לו אסמס, 'אני נמצא בקפה ג' אם אתה בסביבה אז ניפגש'. בן דב חוזר אלי באס אם אס שהוא מגיע תוך רבע שעה. הוא הצטרף לפגישה, שיחת נימוסין משולשת. אני אומר לו שהמצב טוב מאוד-מאוד. אנחנו נמצאים ב-22 בחודש, אצלי זה ברמת וודאות למרות שלא נפתחו מעטפות, שיש לי כבר הנפקה מוצלחת מאוד – עם פ-2 ממה שהוגדר. פישר הולך ואני מדבר עם בן דב ושואל אותו מה דעתו ואם מתאים לו להשתתף בהנפקה. הוא אמר שאולי ישתתף בשלב הציבורי של ההנפקה. הבנתי שהוא לא רצה להשתתף בכלום. נתתי לו אח"כ את הטלפון של איתי. הוא התקשר למי שלימים הבנתי שזה מיקי פוליצר שמדבר עם איתי ורוכש. ההמשך ידוע ודיברנו על זה. הוא מכר עוד לפני שקנה. צדקתי בידיעה שלי שבן דב לא מתכוון לרכוש לא במסווג ולא בציבורי. אפילו לא התכוון לקנות את אותן המניות שרכש מאיתי. הוא (בן דב) רק רצה לעשות עלי רושם. אבל לפחות הוא קנה מניות גם כשמכר אותן אחרי דקה.

"גלעד טיסונה חבר של הבן שלי, עומר. היה נראה לי בחור מאוד נחמד. לא הכרתי אותו ממש. שמעתי רק מעומר, ההנפקה כבר סגורה לגמרי, שדיבר איתו. אמרתי לעומר שאם גלעד מעוניין לקנות מניות בשוק אז יש את איתי שיש לו מניות אי.די.בי. העסקה הזאת נעשתה ב-23.2 אחרי שחלק כבר פורסם והיה ידוע, לא רק מחברת צפי של נוחי. את שמעון וינטרוב אני מכיר עשרות שנים, מצד שני זה כמו שהוא גם תיאר, זה לא בדיוק מעגל ראשון או שני. הוא ידיד של אבי פישר. פישר שאל אותי מה דעתי שהוא פנה לשמעון להנפקה. אמרתי לו כן והאצתי בו לעשות כן אם ירצה".

"אני מתכוון להחזיר כל שקל שאני חייב"

דנקנר: "מקרה צביקה בארינבוים, אם הדוגמא של בן-דב התברר לי בחקירה שהמניות שהוא קנה הוא מכר דקה אחרי כן והוא עשה את זה רק כדי לעשות עלי רושם. אבל לפחות הוא קנה מניות אפילו שהוא מכר אותן אחרי דקה. המקרה האחר שהוא יצא שהוא קנה מניות אבל הוא בכלל לא קנה אותם ומישהו אחר קנה אותם – זה מראה שאני צדקתי לגבי איך שראיתי את התייחסות האנשים להנפקה".

כבוב: אני מפנה את תשומת ליבך למחברת בעמוד 3 ויליגר רשום 511 ומצד שני כתוב מוסדי עם קו מתחת. 

נוחי: "ויליגר קנה במוסדי 2.5 מיליון שקל. ויליגר פיצל את הקניה שלו בין קניות בשוק מאיתי לבין ה-2.5. זה ה-2.5 המוסדי. ה-5 1 ו1 זה קניות שלו שבדיעבד נודע לי שהוא קנה מאיתי".

דנקנר: "אבל בארינבוים לא מצוין לגביו כלום לכן כנראה ידעתי שזה היה איתן אלדר".

דנקנר: "על נושא הבנק הבינלאומי, התעסקתי כ-40 דקות ב-21 בפברואר. יש כמה וכמה שיחות. היו 16 אס אם אסים ביני לבין איתי. שום דבר לא היה שם על פעילות השוק או דברים כאלה. קחו בחשבון כמה שיחות יש סביב העניין אפילו של ויליגר רק לקביעת הפגישה. לא עלה אף פעם הנושא של להריץ מניה, לשמור על ערך המניה ודברים מהסוג הזה או דבר שמתקרב לזה. הסתכלתי על הטלפוניה שלי עם איתי. 3/4 יזומה על ידו ורבע על ידי. על כל יוזמה אחת של התקשרות לאיתי יש כפול שלוש יוזמות של איתי. הסתכלתי על כל הטלפונים. כל הטלפוניה מה-21.2 בבוקר ועד ל-23.2 ביום חמישי בערב, יש 64 שעות פעילות, יש לי מבחינת אינטראציה שלי 1,043 שיחות ומסרונים נכנסים ויוצאים עם אנשים. אם להוריד ב-2 יממות, נוריד את שעות השינה, יש בממוצע אחת ל-3 דקות שיחה או אס אמ אס, עם איתי 9% מזה. יש אחרים שיש לי איתם יותר אינטראקציה".

אדרת: מה לגבי הסכומים שעברו מחשבונך לחשבון של איתי. 

דנקנר: הוא פנה אלי ב-26.2, אחרי ההנפקה, ואז איתי אמר לי, לראשונה, את גובה הפוזיציה שביצע רכישות שלו. התברר לי שזה 14 מיליון שקל שרכש. הוא מתאר המצב בינו לבין ISP. אמר שהרכישות בוצעו על ידי החברה והיא כפופה לרגולציה והוא לא רוצה ש-ISP תיכנס למצוקה ולבעיות רגולציה ולכן מתכוון להעביר את המניות שרכש, תמורת כסף, מ- ISP אליו באופן פרטי. הוא שאל אם אהיה מוכן לסייע לו במידה ויצטרך מימון. איתי לא אמר לי אז, לא ציין באיזה סכום כספי הוא מבקש שאעזור. אגב, אמר כבר אז שהוא מתכוון לפנות למקורות אחרים לצורך ביצוע המימון, אך יפנה אלי לי במידה ויזדקק להשלמה. הוא לא בא אלי בדרישה או באמירה, לא התריס ולא אמר שאני מחויב או משהו כזה. אני התאכזבתי כי לא ציפיתי לפניה כזאת. מצד שני הוא חבר והוא אדם שאני אוהב אותו ואמרתי לו שאחרי שיראה כמה הוא צריך נשמע ואני מניח שאשמח לעזור".

איתי שטרום (ארכיון) צילום: אוראל כהן

דנקנר: "למחרת נפגשנו שוב ב-27.2, בשעות הערב. איתי אמר שהשיג הלוואה בנקאית לגבי חלק מהסכום שהוא צריך. בסופו של דבר שאל אם אהיה נכון להעמיד הלוואה של 8 מיליון שקל. השבתי שכן. אציין שבאותה תקופה הייתי במצב שונה מהיום. היום במצב שאני צריך להחזיר הרבה כסף לבנקים, אני מתכוון להחזיר כל שקל שאני חייב. אז המצב היה הפוך. היה לי כסף, כספים בפקדונות, הרבה עשרות מיליוני שקלים ואמרתי לו שאשמח להעמיד לו את ההלוואה. אני אדם טוב עם אנשים, עם חברים. העמדתי במשך הרבה שנים סכומים גבוהים להרבה אנשים. כשאני אומר הרבה אנשים אני מתכוון לעשרות שעזרתי להם. אני מתכוון להלוואות חבריות. זה לא דבר שהוא מבחינתי חריג. זה לא דבר שצפיתי שהולך לקרות אבל הוא לא חריג".

כבוב: אמרת שתפקדת חלק מהזמן כבנקאי, אמרת שלא יזמת או תכננת להשפיע. ידעת שזה אסור. אבל סמכת ששטרום עושה את זה – לא השפעה – אלא פעילות כקונטרה לשורטים.

דנקנר: "מבחינתי זה טוב שיש קונים".

דנקנר: "איך זה נראה? בגלל זה אנחנו כאן, איך שזה נראה בעיני הפרקליטות. אני מוכרח להשיב. אני ברגע שאני יודע שפעולות שאני עושה הן חוקיות ולגיטימיות אני מוכן לעשות אותם. מבחינת האופי שלי אני לא טפלון. אני אני יודע שכל פעולה מהפעלות שעשיתי היא חוקית ולגיטימית והיא בסדר גמור. אני לא חושב שאני צריך לעשות לעצמי חשבון של איך זה נראה אם הדבר לגיטימי וחוקי. אני יודע שיושבת פרקליטות ומקבלת החלטות, כשלא יודעים את כל הנתונים לאשורם, שמישהו קנה מניות והפנו אליו אנשים, ואח"כ קיבל הלוואה מבעל השליטה בחברה. אני יודע שזה לא נראה טוב".

כבוב: בתנאים יותר טובים ממה שהיה מקבל בבנק.

דנקנר: "נכון. אבל אני בפירוש לא ראיתי ולא רואה מהפעולות שביצעתי פעולה שלא כדין שלא לגיטימית בעיני עצמה. אני לא חושב שיש פעולות שהן לגיטימיות שהמכלול הוא לא לגיטימי. אני יודע למה אני נמצא כאן, אני יודע שאני נמצא כאן כי זה לא נראה טוב".

כבוב: הוא פונה אליך לקבלת אשראי מהבינלאומי, אתה פונה לבצרי ואפילו לא שואל כמה.

דנקנר: "לא שואל".

כבוב: זה מוזר.

דנקנר: למה?

כבוב: איך אתה יכול לדבר ולהמליץ עליו מבלי לדעת.

דנקנר: "המלצה על בן אדם היא המלצה שאינה תלוית בסכום. אני אגיד לבנקאי מה שאני חושב על האדם וזה לא מחובר לסכום. את החיבור לסכום יעשה הבנקאי לפי מה שהוא מבין. זו סמכותו וזה עניין שלו. אני גם לא ביקשתי ממנו להעמיד אשראי, אמרתי לו שאני פונה לבקשתו של שטרום שמבקש מילה טובה עליו. ובהחלט יש לי מילים טובות, הן לא מחוברות לשום סכום".

"שטרום הוא לא היחיד שלווה ממני כסף ולא החזיר"

דנקנר התבקש על ידי עו"ד אדרת להתייחס ל-8 מיליון שקלים שהעביר לשטרום 5 ימים לאחר ההנפקה. זאת על מנת שיבצע רכישה עצמית של מניות אי.די.בי לחשבונו הפרטי, ויאפס את חשבון ניירות הערך של ISP בבינלאומי. הפרקליטות טוענת שמדובר בכסף שהעביר דנקנר לשטרום כדי לכסות את ההפסדים שנוצרו לו מהרצת המניה. דנקנר טוען שמדובר בהלוואה שנתן לשטרום, ושהוא הופתע כשפנה אליו וביקש את הכסף. הוא הוסיף שערך הסכם הלוואה עם שטרום, אולם שטרום לא השיב את הכסף עד פתיחת החקירה בנובמבר 2012.

"שטרום לא היחיד שהיה חייב לי כסף, ולא החזיר בזמן", אמר דנקנר. "מודי כידון למשל הוא חבר טוב שלי מגיל 18. יש כאן (הציג לבית המשפט, ת.ג וז.ש.ל) שתי הלוואות שניטלו כל אחת לשנה, בסך הכל 3 מיליון שקל. למרות שחלף מועד הפירעון, ההלוואה לא נפרעה. מאוחר יותר מודי פרע לי מיליון שקל ונותר עד היום חייב 2 מיליון שקל, בצירוף ריביות".

דנקנר הציג מסמכים על שני אנשים נוספים שהלווה להם כספים ולא השיבו לו בזמן. האחד הוא הבעלים של מסעדת אבו גוש, שקיבל ממנו חצי מיליון שקל, והשני הוא אזרח סלובני בשם דרקו הורבט שקיבל ממנו 350 אלף יורו. "אלה הלוואות שהם יודעים שצריך להחזיר", אמר דנקנר.

אגב, מי שדנקנר לא התייחס להלוואה שנתן לו הוא דווקא בן דודו,דני דנקנר יו"ר בנק הפועלים לשעבר. על פי מסמכים שתפסה רשות ני"ע במהלך החקירה, דנקנר שירבט בכתב ידו הצהרת עושר שבה הופיעה רשימת חבריו שחייבים לו כסף. אחד מהם היה דני דנקנר שעל פי הרישום היה חייב לו 57 מיליון שקל. כשדנקנר עבר על הדף במהלך הדיון, הוא אמר "דני, כולם יודעים מי זה".  

הרקע לפרשה

על פי כתב האישום שהגישה ביוני 2014 מחלקת ני"ע בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), בתאריכים 21-23.2.12, הימים שקדמו להנפקת מניות אי.די.בי אחזקות שבה גויסו מהציבור 321 מיליון שקל, רקם דנקנר תוכנית תרמיתית כדי לתמוך בשער גבוה למניה. דנקנר גייס לעזרתו את מקורבו, בעלי חברת ISP איתי שטרום, כדי לבצע רכישות מאסיביות בשערים גבוהים ובהיקף של 42 מיליון שקל, ובכך "לתחזק" את השער.

מי שביצע בפועל את העסקאות, כך טוענת התביעה, היה עד המדינה עדי שלג, מנכ"ל הברוקראז' ב-ISP, ש"הוזעק" על ידי שטרום לבצע את הרכישות. חלק מהעסקאות היו מתאומות מול חשבון ניירות הערך של חברת סיטי ברוקר שבבעלות אישתו, מאיה שלג. הן נתנו מצג בבורסה לביקושים גבוהים למניה, וכך סייעו לטענת התביעה "להרצה".

נוחי דנקנר בבית המשפט צילום: אוראל כהן

התביעה טוענת כי על מימון התוכנית התרמתית היה אחראי שטרום ביחד עם דנקנר. לצורך כך נעזר שטרום בדנקנר בשלושה מקרים. פעם אחת כאשר דנקנר צלצל לראש המחלקה העסקית בבנק הבינלאומי, אילן בצרי, וביקש ממנו לאשר אשראי של 15 מיליון שקל לרכישת המניות עבור שטרום שסורב קודם לכן; פעם שנייה כאשר דנקנר "חילץ" את שטרום - הפנה אליו אנשי עסקים כגון אילן בן דב, יוסי ויליגר וצביקה בארינבוים, שרכשו משטרום את מניות אי.די.בי בהיקף של 19 מיליון שקל בעסקאות מחוץ לבורסה, וזאת בשערים נמוכים מאלה שבהם רכש אותן בבורסה; ופעם שלישית כאשר העביר לו 8 מיליון שקלים, חמישה ימים לאחר ההנפקה, על מנת שיבצע רכישה של המניות לחשבונו הפרטי ויאפס את חשבון ניירות הערך של ISP בבינלאומי.