פער שכר נמוך הוא לא תמיד ציון לשבח

החברות הממשלתיות מופיעות באופן מסורתי בתחתית טבלאות פערי השכר, אלא שהן ראויות להיכלל בקטגוריה נפרדת כיוון שהפערים הנמוכים אינם תוצאה של מדיניות העסקה שוויונית אלא נגזרת של פיקוח על שכר המנהלים בידי רשות החברות הממשלתיות מצד אחד, והסכמי העסקה לא שגרתיים ביחס למגזר העסקי, מצד שני.

הדבר בולט במיוחד בחברת החשמל. בחברה פער של פי שלושה בלבד בין שכרו של היו"ר יפתח רון טל לשכר הממוצע של עובדיו שעומד על 29.5 אלף שקל, שכר גבוה גם ביחס לשכר הממוצע במעסיקות הציבוריות. לשם השוואה עלות השכר הממוצעת ביותר מ־100 החברות הציבוריות שנבדקו בפרויקט עומד על קרוב ל־15 אלף שקל, מחצית מהשכר הממוצע בחברת החשמל.

יוסי וייס (מימין) ושר הביטחון משה יעלון, בהודו צילום: תע"א-יח"צ

גם בתעשייה האווירית, שראויה לציון על מידת הפירוט שמופיע בדו"חותיה על שכר העובדים לרבות פילוח לגברים ונשים, עלות השכר הממוצעת גבוהה ביחס ליתר החברות שנבדקו ועומדת על 27.4 אלף שקל, כאשר 40% מעובדי החברה השתכרו 10–20 אלף שקל ברוטו ו־31% השתכרו 20–30 אלף שקל. בעוד מנכ"ל התעשייה האווירית יוסי וייס מרוויח פי חמישה מעלות השכר הממוצעת של עובדיו, עלות השכר הגבוהה ביותר היתה של סמנכ"ל התפעול יעקב גולדמן שפרש בסוף 2014, שמרוויח פי 12 משכר העובד הממוצע, אך מרביתה הורכבה מפיצויי פרישה.

גם ברכבת הפער בין עלות המנכ"ל בעז צפריר לחברה לעלות העובד הממוצע היתה קטנה ועמדה על פי שלושה. מצבת כוח האדם ברכבת צמחה ועמדה על 3,071 בסוף 2014 לעומת 2,804 בסוף 2013, ובחברה חוזים כי הצמיחה בכוח האדם תימשך לאור הרחבת הפעילות. נתון מעניין הוא שכ־13% מהעובדים הם קרובי משפחה, והרכבת קבעה לעצמה ליעד להקטין שיעור זה ל־10%.: