משרדי הממשלה מקווים ששר הכלכלה יפתור את פלונטר הגז

בעוד כמה שבועות תושבע לתפקידה ממשלה חדשה, ואחת מהבעיות הראשונות שהיא תיאלץ להתמודד איתן היא הטיפול בדואופול הגז של נובל אנרג'י ודלק. באופן אירוני משרדי הממשלה שעובדים מול חברות הגז בניסיון למצוא פתרון החלו להשליך בשבוע האחרון את יהבם על שר הכלכלה, בין שזה יהיה נפתלי בנט ובין שלאו.

הסיבה העיקרית היא הרצון לעקוף במכה אחת את כל המכשולים הבירוקרטיים ולנצל סעיף בחוק ההגבלים העסקיים אשר יאפשר להוריד את כולם מהעץ שעליו טיפסו משרדי הממשלה השונים בניסיון לפתוח את שוק הגז לתחרות. סעיף 52 לחוק קובע ש"השר רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה".

המשמעות היא ששר הכלכלה המיועד יוכל לבצע אובר־רולינג על כל קביעה עתידית של הממונה הנוכחי דיויד גילה ולהחליט שמתווה שהמדינה הגיעה אליו מול חברות הגז טוב מספיק, ולכן כל קביעה של גילה נגד המתווה עשויה להיפסל בשל חשיבות הנושא בפן המדיני. ייתכן שיוגש בג"ץ על כל החלטה.

ומה הקשר בין הגז למדיניות חוץ? בדצמבר 2014 הודיע הממונה על הגבלים עסקיים שהוא שוקל להכריז על נובל אנרג'י ודלק כבעלות הסדר כובל בשל אחזקותיהן בשני מאגרי הגז הגדולים תמר ולווייתן. ההכרזה הגיעה שבועות לפני טקס רב־משתתפים שתוכנן להתקיים בוושינגטון בחסות מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, אז היה אמור להיחתם חוזה למכירת גז טבעי בין ישראל לירדן. הודעת גילה ביטלה את הטקס.

גילה פורש מהשיחות

אז במילים אחרות, קביעה של שר הכלכלה שהממונה על הגבלים פועל לכאורה משיקולי מיקרו תחרות של המשק ולא משיקולי מאקרו של המדינה יכולה לטרוף את הקלפים עבור כל מי שיש לו נגיעה למשק הגז. מצד אחד, היא תאפשר לממונה להישאר צודק (או צדקן, תלוי את מי שואלים) ולומר שהוא רצה לפרק את דואופול הגז אבל לא נתנו לו, היא תאפשר לשר האוצר המיועד משה כחלון להתחמק מדיון על שאלת הדואופול בידיעה על קשריו החבריים עם בעלי מאגרי הגז (קובי מימון מישראמקו ויצחק תשובה מדלק) ולשר הכלכלה המיועד להצטייר במושיע המשק והאחראי לחבר את הגז שתקוע באדמה לאלפי מפעלים שמשוועים לאנרגיה זולה. ראש הממשלה יוכל לתת מטריה דיפלומטית תומכת ולדבר על החשיבות המדינית של מכירת הגז לירדן ומצרים, והשוק ירוויח תשתית חלוקה חדשה וספק גז.

בדיקת "כלכליסט" מעידה שבכירי משרד הכלכלה כבר מביעים תמיכה עקרונית ברעיון, כך שכל שנותר הוא לחכות לשר החדש, לקבל החלטה ולראות כיצד יגיב גילה.

ההמתנה לשר כלכלה נולדה לאחר שהשיחות בין חברות הגז נקלעו למבוי סתום. לא מדובר רק בשיחות בין נציגי המדינה לחברות הגז, אלא גם בין נציגי הממשלה (משרדי האוצר, האנרגיה וראש הממשלה) לבין הממונה על ההגבלים בשאלת מבנה המשק בעתיד. כך למשל, אחת השאלות העיקריות היתה אם מבנה של מכר גז בנפרד, כל חברה ביחס לחלקה, בכלל ישים.

במשרד הממונה על הגבלים טוענים שיש חיה שכזאת בעולם. במשרד האוצר מסכימים, אבל מסבירים שהמודל כולל קיזוז בין החברות בכל סוף שנה, כלומר החזרת מכסות גז בין אחת לשנייה על מה שנמכר בכל התקופה. ההתקזזות מחויבת המציאות מכיוון שכולן פועלות מאותו המאגר.

ומה קרה בפועל? גילה לא בטוח שהוא מעוניין שחברות הגז יישבו בכל סוף שנה זו עם זו וישאלו כמה נמכר, למי ובאיזה מחיר. האוצר טוען שאלמלא ההתקזזות השנתית - ועוד בחוזים של 15–20 שנה - המודל לא ישים. אם לא די במחלוקת זו, נובל בכלל מסרבת לאשר מכר בנפרד. וכך קרה שאף אחד לא מסכים עם השני, והמו"מ נתקע.

יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק צילום: משה בנימין

הנושא השני שהיה במחלוקת הוא שיעור הבעלות של כל חברת גז במאגר. גילה ביקש בעבר להוציא את דלק ונובל ממאגר תמר והיה מוכן להתפשר על מציאות שבה נובל גם תדלל את חלקה בתמר לכ־5% וגם לא תמכור לישראל. קביעה זו מתנגשת עם רצונה של רשות הגז להגדיל את חלקו של כל קבלן קידוח לרמה מינימלית של 20% במקום 5% בלבד כיום. מדובר בקביעה שאינה ייחודית למאגר לווייתן, אלא תקפה לכל המאגרים, וזאת מתוך הנחה שמי שמחזיק ב־20% ממאגר יהיה בעל אינטרס בקידוח, וכך ינוטרלו מקרים שנרשמו בעבר שבהם קבלן איבד עניין בקידוח והשאיר את בעלי הרישיון והמשקיעים אובדי עצות. הממונה אמר ששיעור של 20% עלול להיות גבוה מדי אם הוא לא רוצה שנובל תמכור לישראל. נובל בכלל לא מוכנה לדלל את חלקה (כיום 36%). האוצר נתקע באמצע, השיחות נתקעו.

הממונה אחראי רק לתחרות

הקש ששבר את גב הגמל בשיחות בתוך הצוות הבין־משרדי הגיע טרם החג, וזו הדרישה של האוצר שהממונה יסביר באילו מודלים הוא עובד.

לטענת האוצר ומשרד רה"מ התברר להם שהממונה על הגבלים לא הולך לתפיסתם לפי קו כלכלי הגיוני ופועל רק משיקולי תחרות של המשק, גם אם הם מתעלמים באופן גורף מטובת פיתוח משק החשמל. כך למשל, בהיעדר פיתוח אין גז, ובהיעדר גז לא יקומו מתחרים שיקימו תחנות כוח וחברת החשמל תישאר מונופול.

המהלך הזה כבר היה יותר מדי. מילא שחברות הגז טוענות שגילה לא ריאלי בדרישות, אבל שהאוצר יטען אותו הדבר? לכן הממונה פרש מהשיחות עד להודעה חדשה. מבחינתו הוא אחראי לתחרות ולא לשום דבר אחר. יהיה למישהו קושי להתמודד עם מכר בנפרד או מודל גז כזה או אחר? שיתמודד. איך יתמודד? לא בעיה שלו.

האם יחזור בעתיד להשתתף בהן? נראה שלא, וגם זה בהסתייגות. אם תירשם פריצת דרך מיוחדת בין חברות הגז למדינה אולי הוא ישתתף שנית כדי לראות עד כמה התחרות במשק טובה לתפיסתו.

באוצר מתוסכלים פעמיים. פעם אחת מגישת הממונה על הגבלים ובפעם השנייה מגישת חברות הגז שנשארות מבוצרות בעמדתן, מה שלא משאיר לאוצר כלים לשחק איתם. באוצר אומרים שלא ניתן לרקוד טנגו במעמד צד אחד, ורק בשבועות האחרונים המדינה הלכה כברת דרך מול חברות הגז בתחומים שונים שלא קשורים לדיון על התחרותיות: מצד אחד היא אישרה להן לייצא גז לירדן (חוזה מול פוטאש בשווי 700 מיליון דולר), מצד שני אפשרה להן לפתח מאגרי גז חדשים (תמר SW) ומצד שלישי אישרה לחברת החשמל לרכוש מהן רק ביום חמישי גז נוסף בעלות של 4–6 מיליארד שקל.

אחרי הצעדים הללו המדינה רוצה שחברות הגז יביעו רצון טוב כדי לא ליצור פיצוץ. הבעיה היא שהרצון הטוב הזה לא מגיע: נובל לא מוכנה לשמוע על פשרות, ובמציאות שבה פיתוח המאגרים (לווייתן והמאגר בקפריסין) אמור לעלות לנובל ודלק יחד כ־10 מיליארד דולר אולי למישהו אין חשק להוציא עכשיו כל כך הרבה כסף. דלק מבחינתה נצמדת לנובל, וגם אם היא גמישה יותר, היא לא יכולה לעשות שום דבר בלעדיה.

משרדי האוצר, רה"מ והאנרגיה ימשיכו לנהל מו"מ עם חברות הגז וגילה יכתוב בינתיים פנייה לבית הדין להגבלים ויחכה לשר החדש שיגיע כדי להציג לו את זה, ויקווה לתמיכה.

חברת החשמל רוכשת עוד גז

ועד שגילה יחליט מה הוא רוצה ממשק הגז, דירקטוריון חברת החשמל קבע כאמור ביום חמישי שיממש חלק (כ־30%) מחוזה הגז החדש מול שותפות תמר. ההסכם כולל הגדלה של כמות האספקה מכ־3.5 מיליארד מ"ק גז טבעי לשנה לכ־5 מיליארד מ"ק; מועד האספקה בפועל נקבע לתחילת 2020. תמחור העסקה יישאר ככל הנראה ללא שינוי ביחס לעסקה המקורית, כלומר 5.3–5.4 דולר ליחידת אנרגיה, עם התייקרות שכוללת הצמדה שנתית בהיקף של 30% למדד המחירים האמריקאי. זה נקבע עוד לפני שלוש שנים. ההחלטה לממש חלק מהחוזה נולדה בין היתר כי חברת החשמל לא קיבלה סיוע רגולטורי ממשרד הממונה על הגבלים כדי לדחות את מועד המימוש באמצע דיון על התחרות במשק הגז.