האיום האיראני מרחף מעל ראשה של ישראל גם בענף הגז

אחד המשתנים המשפיעים ביותר על עתיד משק הגז הישראלי, ועל החלטותיה של הממשלה לגבי הפיקוח עליו, הוא הסרת הסנקציות המסתמנת מאיראן. כשהיא מתעקשת בשיחות הגרעין עם המערב על הסרה כוללת של הסנקציות המוטלות עליה כיום, ראשיה ללא ספק חושבים על הפוטנציאל האדיר שיש לתעשיית הגז הטבעי שלה שסובלת זה שנים מהבידוד המדיני.

במאמציהם להחליט על מתווה לפיקוח על מחירי הגז הישראלי, משרד הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה מודעים היטב לאיום שמהווה איראן כמעצמת אנרגיה. ביום שבו האיראנים יפתחו את השוק לתחרות, הם יהוו תחרות לישראל בראש ובראשונה מול מצרים וירדן שיעדיפו לרכוש מהם גז אם המחיר יהיה אטרקטיבי יותר. מנגד, בממשלה יודעים שקביעת מחיר נמוך מדי לגז המקומי שיתמודד עם מחירי הגז האיראני עלולה לסתום את הגולל על הניסיונות לפתח מאגרים בישראל, ולו בשל העובדה שמחיר הגז יהיה נמוך מדי והמכירות שלו יהיו נמוכות מכדי להצדיק כלכלית קידוחי גז נוספים.

שר האנרגיה יובל שטייניץ צילום: מאור סויסה

פוטנציאל לא ממומש

שדה הגז הטבעי שעליו יושבת איראן (לצד שכנתה קטאר) הוא הגדול בעולם, אך המדינה מנועה כיום מלמכור את הגז שלה לאירופה, והשדות שלה לא מפותחים בשל הימנעות חברות מערביות מלהשקיע בו. איראן היא בעלת עתודות הגז הטבעי מספר שתיים בעולם, אחרי רוסיה ולפני קטאר - לפי נתוני 2012, עתודות הגז הטבעי שלה הגיעו לכ־34 טריליון מ"ק. לצורך השוואה, עתודות הגז שהתגלו עד כה בישראל עומדות על כטריליון מ"ק (620 מתוכם בלווייתן והיתר בתמר, כריש ותנין).

השדה הגדול ביותר מכונה באיראן פארס ומחולק לשני חלקים - צפוני ודרומי. בפארס, שהתגלה ב־1990, מתרכזות כ־35% מעתודות הגז הטבעי של המדינה. השדה המשמעותי יותר הוא הדרומי והאיראנים קבעו מסגרת זמן של 20 שנה לפיתוחו בסדרה של שלבים. התפוקה עצמה החלה בסוף 2002 והגיעה ל־10 מיליארד מ"ק בשנה. בתוך עשור התפוקה משדה זה גדלה פי 10. עם זאת, חברות זרות שהיו אמורות לפתח את השדה נטשו אותו במהלך השנים בשל הסנקציות; והחברות המקומיות, שעליהן הוטלה משימת פיתוח השדה הענק, נעדרות את הטכנולוגיות המתאימות ולכן לא עומדות ביעדים.

השדה הקטן יותר בצפון הוא בעל עתודות גז טבעי המוערכות ב־1.5 טריליון מ"ק. בשנת 2007 הוטלה משימת פיתוח השדה על חברה סינית, אולם חילוקי דעות בינה לבין האיראנים הובילו ליציאת הסינים מהפרויקט כחמש שנים מאוחר יותר. הסינים משכו ידיהם מהפרויקט בגלל הצורך שלהם בשותף בעל יכולות טכנולוגיות מתקדמות להפקת הגז, כאלה שמצויות לרוב בידי חברות מערביות, אך בהיעדר האפשרות הזו באיראן הם החליטו לנטוש את הפרויקט.

שדה גז טבעי גדול נוסף של איראן נמצא בסמוך לחופי האי קיש. העתודות בשדה זה מוערכות ב־1.3 טריליון מ"ק. מגעים בין איראן לבין עומאן לפיתוח שדה זה מתקיימים כבר שנים ללא תוצאות, ולפיכך גם שדה זה אינו מנוצל מבחינת יכולות ההפקה שלו.

שדה הגז דרום פארס באיראן צילום: בלומברג

לפי הערכות, איראן מייצרת כיום כ־5% מתפוקת הגז הטבעי הגלובלית ו־40% מהתפוקה מגיעים משדה דרום פארס. חוסר ניצול הפוטנציאל של איראן בתחום הגז הטבעי הפך אותה ללא קיימת בשוק הגז העולמי. איראן אמנם מייצאת כמויות קטנות של גז לשכנותיה, בעיקר לטורקיה ולארמניה, אך אם יוסרו הסנקציות היא תשאף להגדיל את מכירותיה ללקוחות באירופה, למדינות ערביות שכנות ולמדינות באסיה. האופציה ליצוא גז טבעי לאירופה כבר נידונה בעבר באמצעות צינור שיעבור בשטחה של טורקיה. אם יוסרו הסנקציות, למומחים באיראן אין ספק שעם הטכנולוגיות המתקדמות שבידי החברות המערביות יתגלו עוד שדות גז טבעי משמעותיים, בעיקר בדרום המדינה.

הפסד משמעותי לישראל

הנושא האיראני וההשפעות שלו על משק הגז הישראלי לא נעלמו כאמור מעיני ראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה הנכנס יובל שטייניץ. זה האחרון ציין במסגרת ועידת האנרגיה שהתקיימה בשבוע שעבר כי "מאגרי הגז של איראן גדולים פי 45 מאלו של ישראל", או במילים אחרות שזה כמו לקחת את מאגרי לווייתן ותמר יחד, שלבדם אמורים להספיק לישראל ל־30 השנה הקרובות, ולהכפיל אותם בעשרות מונים.

לכן לתפיסתו של שטייניץ, ברגע שיוסר המצור הכלכלי של מדינות המערב על איראן, וברגע ששאר מדינות העולם ילכו להשקיע שם בתחום האנרגיה, ההפסד יהיה כולו של מדינת ישראל ויתבטא בשני מישורים - הראשון הוא הפסד של חוזים גיאו־פוליטיים למכירת גז לירדן או מצרים, והשני הוא הפסד של עשרות מיליוני דולרים ממיסוי שאמורים להיכנס לקופת המדינה כתוצאה ממכירת הגז.

אולם לא רק שטייניץ מודאג. מחלקת המדינה האמריקאית לקחה על עצמה סוג של חסות על חוזי הגז עם ירדן ומצרים מתוך אמירה מוצהרת שיש לחזק את הכוחות המתונים באזור, בוודאי על רקע האיומים שמתרגשים ברקע מכיוון דאעש בסוריה ובלבנון. שר האנרגיה התייחס לנושא בשבוע שעבר ואמר כי "יציבות ירדן חשובה בשל האיומים שקמים עליה מסביב. כלכלת ירדן נאנקת תחת מחירי אנרגיה ועול כבד של פליטים מסוריה ועיראק. הזרמת גז לירדן מישראל יכולה להיות נדבך רציני, והנושא עלה בדיאלוג שלנו מול ירדן וארה"ב, כדי שירדן תתייצב כלכלית. זה דבר דחוף ויש לו משמעות ביטחונית אסטרטגית. אני לא מצפה מכל רגולטור להתחשב בו, אבל לממשלת ישראל אין אפשרות להתעלם ממנו". מנגד, מתנגדי מתווה הפירוק לדואופול הגז טוענים שראש הממשלה ושריו שוב מנצלים את הנושא האיראני כדי לקבע מסמרות במשק הגז ובניגוד גמור לטובת המשק הישראלי.

נתניהו לא מבטיח שיהיה פיקוח

חברות הגז ממשיכות לנצל את המחלוקת במשרדי הממשלה לגבי הפיקוח עליהן ונצמדות למתווה המרוכך שהוצע להן עם התפטרותו של הממונה הגבלים דיויד גילה בשבוע שעבר. מי שמנסה להילחם כעת ברוע הגזרה הוא משרד האוצר, שמודאג ממחיר הבסיס של הגז ומהתייקרות עתידית מופרזת ולכן מנסה להגיע להסכמה על פיקוח. הבעיה היא שהוא לבד - המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האנרגיה מסרבים להתיישר ולכן ישנה מחלוקת פנימית עמוקה בין המשרדים על כמה לפקח וכמה לתת למחיר להתייקר. כעת הכדור עבר לידיו של ראש הממשלה נתניהו שאמור לפתור את המחלוקות עם חברות הגז ולהביא את המתווה לאישור במהלך בזק, אך בדיון שנערך אצלו שלשום, הראשון מאז התפטרות גילה, נתניהו סירב להתחייב שיוטל פיקוח למרות דרישותיו של משרד האוצר.

נושא הפיקוח על מחירי הגז היה אמור להגיע להיפתר כבר בפברואר, אז סוכם בממשלה על המתווה המקורי לפירוק דואופול הגז. מי שדרש את הפיקוח היה הממונה על הגבלים דיויד גילה, שהשאיר למשרדי הממשלה יד חופשית יחסית לקבוע מה יהיה המחיר המפוקח. אבל אז חברות הגז הפעילו לחץ, משרדי הממשלה החלו להתקפל וגילה עצמו התפטר בעקבות אי־הסכמתו עם המתווה המסתמן.