מונופול בתכנון: מצב קיצוני דורש פתרון לא שגרתי
ההחלטה לרכז סמכויות אצל שר האוצר מלאה בעיות, אך יש לה סיכוי לנצח את מפלצת הנדל"ן
ההתנגדות למהלך סיפוח סמכויות התכנון למשרד האוצר היא טבעית, מתקבלת על הדעת. במצב רגיל הרעיון של יצירת מונופול ממשלתי בתחום הדיור היה צריך להידחות על הסף. הליך התכנון אמור להיות כזה שמביא בחשבון הרבה מאוד שיקולים וכמעט אין דרך חזרה ממנו. אלא שמפלצת הנדל"ן שגדלה לממדים מטרידים דורשת נקיטת הליכים לא שגרתיים.
בשנתיים האחרונות אנחנו כותבים כאן שאין ברירה, שתהליך בניית דירה הוא ארוך מדי, נתון להטיות רבות מדי. לבנק ישראל נגמרו מזמן כל הכדורים במחסנית הדיור, שם כבר הרימו ידיים. היחיד שיכול להילחם במחירי הדיור הבועתיים שנוצרו כאן בשבע השנים האחרונות הוא שר האוצר, וכדי לעשות את זה הוא צריך לקבל כלים שעדיין לא ניתנו כאן לשר אוצר בישראל. אתמול הוא קיבל אותם.
שר האוצר משה כחלון צילום: אוהד צויגנברג אך להחלטה לרכז את כל הסמכויות בתחום הדיור אצל שר האוצר יש תופעות לוואי. בחודשים הקרובים הן יצופו על פני השטח ביתר שאת - פעם יהיו אלה ארגוני הסביבה שיעלו טיעונים מוצדקים כשלעצמם, פעם יהיו אלה ראשי הרשויות שסמכויותיהם בתחום הדיור ייפגעו, פעם אחרת יהיה זה שר פגוע שיחגוג על הכישלון הראשון בתחום הדיור. כל אלה הם בבחינת מים תחת הגשר. עיני המשקיעים שהציפו ומציפים את שוק הנדל"ן נשואות לשר האוצר, לא לדברים שיאמר. בסרט הזה הם כבר היו בעידן שר האוצר הקודם. הפעם הם מחכים לראות מעשים.
אחרי שכחלון קיבל את סט הכלים שייחל לו הוא צריך להציג תוצאות בשטח. את זה אפשר יהיה לראות במספר השיווקים שיבוצעו בפועל, במספר התחלות הבנייה ובסוף בסוף ברמות המחירים של הדירות. גם אם הכפפת הסמכויות בתחום הדיור לשר האוצר היא רעיון רע, כדאי לזכור ששום דבר מהרעיונות המעולים שטובי הכלכלנים העלו כאן עד כה לא הצליח לעצור את הדהירה במחירי הנדל"ן.
