אהבה מסיליקון
מאט מקמאלן היה פסל חובב עם חוש יזמי, שהפך את התחביב לעסק של בובות מין ריאליסטיות באופן קיצוני ושינה כמעט במו ידיו את תעשיית צעצועי הסקס. בלי לשים לב הוא גם מציע, תמורת 6,000 דולר, את המודל העתידי לפתרון בעיית הניכור האנושי
איך צריך לקרוא להן?
"אני חושב ש'בובת אהבה' יותר מכבד את מה שהן. זה גם הולם יותר את הטיפול ותשומת הלב שהלקוח מעניק לה, ואת כמות תשומת הלב שאנחנו מקדישים ליצירה של כל בובה".
מקמאלן (McMullen) בהחלט מקדיש להן תשומת לב. הוא המייסד, הבעלים והמנכ"ל של Abyss Creations, יצרנית RealDolls, בובות מין שנראות כמעט לחלוטין כמו נשים אמיתיות, לפחות עד כמה שנשים בעלות גזרה כה מושלמת אכן קיימות במציאות. החברה שלו נחשבת מובילת השוק של בובות המין, ומחירה של RealDoll קלאסית מתחיל ב־5,000 דולר ועולה בהתאם לדרישות המסוימות של הלקוח.
הבובות שמקמאלן (45) יוצר במפעל שלו בסן מרקו בקליפורניה עולות כך משום שהן הדבר הכי רחוק מצעצוע מין שמיוצר בסדרה המונית במזרח הרחוק. "זו במידה רבה עדיין אמנות עבורי, ואני מאוד אוהב את מה שאני עושה. זה מדיום מאוד ייחודי לאמן, עם הרבה חירות ובלי צנזורה עצמית", הוא אומר בשיחת טלפון מקליפורניה.
עמק הסיליקון
הכל התחיל כשהוא היה בן 24. מקמאלן עבד אז במפעל שייצר מסיכות Halloween, וטיפח במקביל שני תחביבים: נגינה בגיטרה בלהקות גראנג' שאיש לא שמע עליהן, ופיסול פסלי נשים במוסך הביתי. עם הזמן פיתח את התחביב השני שלו והחל ליצור מעין בובות חלון ראווה ריאליסטיות יותר מבובות הפלסטיק הצנומות המקובלות. את היצירות שלו העלה לאתר אינטרנט שהקים, בלי יותר מדי ציפיות. להפתעתו, במקום נהירה של בעלי חנויות בגדים, הוא התחיל לקבל אימיילים מגברים ששאלו אם אלה בובות סקס, אם הן "מדויקות אנטומית", ודחקו בו לקבל מהם מקדמה כדי להפוך אותן לבובות כאלה. מקמאלן לקח את המקדמות, התפטר מעבודתו במפעל המסיכות, וחזר ללוח השרטוט כדי להפוך את הפסלים שלו למה שיקפיד לכנות מעתה בובות אהבה.
אלא שמקמאלן החליט שאם הוא כבר נכנס לתחום, זה ייעשה תוך קביעת סטנדרטים חדשים של דיוק ואמינות. "ההבנה מה אנשים רוצים והיכולת שיש לי ליצור את זה היו שני צעדים גדולים מאוד קדימה", מספר מקמאלן. אבל כדי ליצור בובות מין הוא היה צריך להפוך את הפסלים הקשיחים שלו למשהו אחר לגמרי. תהליך הייצור שפיתח בסופו של דבר מזכיר יותר את זה של כלי נגינה, למשל, מאשר של בובה.
בשלב ראשון מקמאלן מעצב בחימר כל חלק באב־טיפוס של בובה חדשה. לוקח לו בערך חודשיים לפסל גוף חדש, מעט פחות מזה נדרש לו לעיצוב פנים חדשות של בובה. ממודל החימר יוצרים שלוש תבניות פלסטיק שקופות: אחת לגוף עד הצוואר, שנייה לפנים ושלישית לשדיים. תהליך הייצור ידני לחלוטין ומבוצע בידי עובדים מיומנים, חלקם בעצמם ציירים ופסלים. בשלב הראשון של יציקת הבובה מציבים בתוך תבנית הפלסטיק הראשית שלד שעשוי מתכת אל־חלד חזקה. את השלד מעבים בוויניל באזור הישבן והצלעות. אחר כך ממקמים את הפתח הווגינלי והאנאלי ואת השדיים, שממולאים בסיליקון רך וקפיצי במיוחד ונוצקים בנפרד. בשלב הבא עוטפים את השלד בשני צדי תבנית הפלסטיק הראשית ומוזגים לתוכה סיליקון. זה אינו סיליקון פשוט אלא תרכובת סודית של סיליקון פלטינום, שהיא רכה ונעימה למגע, גמישה אך גם חזקה מספיק כדי לא להיקרע תחת לחץ פיזי. "הייתי צריך לבדוק חומרים שאפשר להשתמש בהם כדי לשפר את ההרגשה כשנוגעים בבובה וכדי לשפר את יכולת התנועה שלה", אומר מקמאלן. כעת הבובה תתייבש במשך כמה ימים, עד שתבנית הפלסטיק תוסר ממנה ומתוכה יחולץ הגוף השלם, עדיין ללא הראש.
גוף הבובה נתלה על מסוע גבוה שמחובר אליו בקרס לעורף. הבובה תישאר תלויה כך כמה ימים נוספים, גופה מיטלטל כמה ס"מ מעל הרצפה ברגליים מפוסקות כדי למנוע היווצרות קמטים בירך הפנימית. קשה להימנע מהאסוציאציה של בית מטבחיים כאשר מסתכלים ב"חדר התלייה" האנושי למראה, שבו תלויות זו מאחורי זו בובות אשה נטולות ראש.
לאחר הייבוש המוחלט אחד העובדים במפעל יגזור בעדינות בעזרת מספריים קטנים את שאריות הסיליקון בחיבור לאורך גוף הבובה וישייף אותן כדי שלא יותירו סימן. מנוף הידראולי יניח את הבובה על משטח עבודה מרופד, ואז תתחיל העבודה האטית של הפיכת הבובה לפנטזיה המדויקת של הלקוח, כולל ציור נקודות חן או קעקועים, הדבקת שיער ערווה שנבחר מראש, פדיקור ומניקור. במקביל מתבצעת העבודה על הפנים, שנוצקו לתבנית בתהליך דומה לזה של הגוף. כעת הן מוצמדות לקרש עץ בזמן שעובדי Abyss מאפרים אותן, מתקינים שיניים ולשון, מדביקים את גלגל העין והעיניים בצבע המבוקש, לעתים מנקבים עגילים. תמורת סכום נוסף הם גם מציירים נימים עדינים באזור העיניים.
האפשרות שמקמאלן נותן לכל לקוח לבקש בובה המותאמת לו במדויק היא מה שמייחד עוד יותר את הבובות שלו. "הבנתי שכל אחד רוצה משהו אחר, אז החלטתי לאפשר ללקוחות לבנות את הבובות שלהם כמו שהם רוצים", הוא אומר. "המשמעות היתה שהייתי צריך לפסל כמה פרצופים, למצוא תסרוקות מתאימות, צבעי שיער. אבל זה באמת אחד הדברים הכי אטרקטיביים במה שאנחנו עושים, שכל אחד יכול להתאים לעצמו אישית את הבובה". התוצר הסופי הוא בובות שנראות אמיתיות באופן מטריד כמעט, עם אנטומיה חיצונית שהיא חיקוי מושלם של גוף נשי בגרסאות שונות.
9 סוגי עיניים, 33 פטמות
הרצון לאפשר ללקוחות ליצור את הבובה המושלמת מבחינתם הוא כמעט אובססיבי. בתפריט של Abyss Creations באתר החברה יש 11 סוגי גוף, מנעריים ועד נשיים ומלאים, ואז מאות אופציות שאפשר להרכיב מהן אלפי בובות שונות: חמישה גוני עור, 15 סוגי פנים, תשעה סוגי עיניים שונים זה מזה בצורה ובצבע, וכן עיניים עצומות (כשהבובה ישנה). לעיניים אפשר להוסיף שלושה סגנונות אייליינר פרמננטי בארבעה צבעים, תשע צלליות וגבות משיער אנושי. לשיער הערווה יש 13 אופציות מבחינת צבע, נפח ועיצוב, השפתיים מגיעות בשבעה גוונים, שיער הראש בתשעה וב־15 תסרוקות שונות. השדיים מגיעים בכל הגדלים המקובלים, ו"לוח הפטמות" שמוצג באתר כולל לא פחות מ־33 אופציות בכל צבע, מבנה וקוטר שאפשר להעלות על הדעת. הגדול מכולם, בקוטר של ספל קפה, נקרא "ביג מאמא", עם נגיעת הומור פנימי של היוצרים.
לכל השפע הזה אפשר להוסיף כמעט כל דרישה ייחודית, מבחירה בין כמה סוגי לשון או תוספת נמשים לפנים או לכל הגוף (300 דולר), ועד התאמה מושלמת של "הכניסות המיניות" (insert בשפתם) מבחינת גודל ומיקום (וגינה, רקטום, גרון), כדי שבובות האהבה בסופו של תהליך ישמשו באופן המדויק ביותר למטרה שלשמה נוצרו ("הייתי צריך לחקור הרבה עד שהבנתי איך להכניס נכון לתוך הבובה את החלקים המיניים"). לחברה יש גם פטנט שמאפשר להחליף לבובה פרצוף (550 דולר לכל פנים נוספות). בנוסף אפשר לרכוש אינספור תוספות חיצוניות: מתלבושות סקסיות ועד חצובות לעמידה יציבה.
תהליך העבודה הקפדני הזה דורש לעתים שלושה חודשים ליצירת בובה אחת. בשלב האחרון מוצמדים הפנים באמצעות מגנט לגולגולת העשויה ברזל ופלסטיק, ואז מתווסף שיער בתסרוקת ובגוון השיער שהוזמנו. הבובה המוגמרת מולבשת ומוצבת בישיבה בתיבת עץ מוארכת ומרופדת בד ספוג, נתמכת למקומה ברצועות עדינות. על התיבה מוטבע הכיתוב "שביר", והיא משוגרת אל הלקוח שהזמין אותה.
"ליאונרדו דה־ואגינה"
באופן לא מפתיע, הרוב המוחלט של הלקוחות הם גברים שקונים בובות נשיות. כ־10% הן נשים שקונות בעיקר בובות גבריות, ולכן יש מהן מבחר קטן יותר: שלושה דגמים, מייקל, נייט וניק, שמגיעים בשלושה מבני גוף שונים. לצד מאפיינים שדומים לבובות הנשיות, כמו גוון עור וצבע עיניים, לבובות הגבריות יש מאפיינים ייחודיים: הם יכולים להיות מגולחים או עם זיפים בארבעה גוונים (150 דולר), וכמובן עם איבר מין בארבעה גדלים שונים ובמידת זקיפות הקומה הרצויה. גם בבובות הגבריות אפשר לבחור איבר מין גברי מקובע או ניתן להחלפה, בארבעה גוונים שונים עם סגנונות שיער ערווה שונים, ואפשר גם לבקש איבר ריאליסטי במיוחד, שעליו יפוסלו וייצבעו בעדינות, למשל, ורידים בולטים.
תהליך הייצור המורכב וההתאמה האישית הופכים את הבובה לעסק יקר מאוד. הקלאסית מתחילה מ־5,500 דולר, אבל RealDoll2 כבר עולה 6,500 דולר. דגם Boy Toy של בובות קטנות וקלות יותר מתחיל ב־5,000 דולר, ובובות גבריות ב־6,000 דולר - והכל לפני תוספות מיוחדות. יש המון תוספות אופציונליות, אבל מקמאלן לא מגביל את הלקוחות גם אם הם מבקשים לחרוג מהן. הוא אוהב שמאתגרים אותו בבקשות מיוחדות וגורמים לו למתוח את הכישורים האמנותיים שלו. "אנחנו מציעים את הדברים הבסיסיים ותמיד קורה שמישהו רוצה משהו שלא קיים כאופציה רשמית, אבל אם אנחנו יכולים לעשות את זה והם מוכנים לשלם על זה אקסטרה - נעשה את זה", הוא אומר.
למשל?
"עשינו כמה בובות שהיו מגניבות ושהרחיבו את הגבולות האמנותיים שלנו. למשל מישהו רצה נערת שטן עם קרניים קטנות ועור אדום. מישהו אחר ביקש דמות מדע בדיוני עם תוספות מטורפות לגוף, שזה ממש היה חשיבה מחוץ לקופסה עבורנו. אנחנו מאוד נהנים מהאתגרים האלה". פעם אחת, הוא אומר, יצר לבקשת לקוח בובה מיניקה, עם מכל לנוזלים בתוך השדיים.
יש לך קווים אדומים?
"מסיבות ברורות אני לא אעשה בובות של ילדים או של חיות, לעולם ובשביל שום מחיר. גם לא אעשה בובה שנראית כמו מישהי מסוימת ללא רשותה כי זה חוסר כבוד כלפיה".
התגובות של גברים שהתנסו עם בובות הסיליקון של מקמאלן נלהבות ברוב המקרים. הקולני מכולם הוא כנראה מגיש הרדיו בעל הפה הגדול הווארד שטרן, שלאחר התנסות אישית כינה את מקמאלן "ליאונרדו דה־ואגינה", והצהיר שזה "הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם! נשבע באלוהים, ה־RealDoll הזאת יותר נעימה מאשה אמיתית".
גם מקמאלן אומר שסקס עם סיליקון מענג. "זו חוויה מאוד שונה, אבל היא בהחלט מתגמלת", הוא אומר לי, "ומן הסתם אנשים מאוד נהנים מזה, אחרת לא היה לי עסק". בראיון בתחילת דרכו, מ־1999, מקמאלן היה הרבה יותר גרפי. "בדקתי את החלקים הפיזיים של הבובות, ואם תעצום את עיניך, התחושות עם הסיליקון אפילו טובות יותר מהדבר האמיתי", אמר אז. "זו פשוט הרגשה אחרת. כשאתה שם משהו בכניסת הסיליקון זה יוצר ואקום, מין יניקה שאין לאשה אמיתית, וזה יותר עוצמתי מהדבר האמיתי". הוא עצמו, אגב, בודק את הטכנולוגיות החדשות כדי לדעת שהן עובדות, אבל אין לו בובה. "אני לא לוקח את העבודה הביתה", הסביר בעבר.
"יותר חברות ופחות סקס"
הסרט הדוקומנטרי מ־2008 בשם "גברים ובובות" ("Guys and Dolls") בהפקת הבי.בי.סי ניסה לפענח את הצורך של בני אנוש בבת זוג שאינה בשר ודם. "הרבה פעמים אנשים חושבים שאני קר ולא רגיש כשאני אומר את זה, אבל יחסים עם אנשים הם תמיד זמניים", מסביר שם מול המצלמות גורדון גריגס בן ה־48. "מהניסיון שלי, כולם רוצים לנצל אותך. לפני הבובות הייתי הסמרטוט של כולם, עכשיו הכל קשור למה שאני רוצה לעשות". הוא מתגורר בווירג'יניה, בעיירה שבה נולד, שומר מתנות שאמו קנתה לו בילדות והיתה לו עד היום רק מכונית אחת. האמון שלו באנשים מזערי. אביו עזב כשהיה בן פחות משנה, אמו גידלה אותו לבד, והוא תמיד הרגיש שאנשים שהכיר ניסו לנצל אותו. הוא עובד במפעל מקומי, ובשאר הזמן הוא בבית, מנגן בתופים ובגיטרה ומבלה עם שלוש הבובות שלו, ג'ינג'ר, קלי וקריסטל, שנולדו במפעל של מקמאלן. "הן הכל בשבילי. אני מעדיף לחיות איתן במקום קפוא בארגז קרטון מאשר בלעדיהן בטירה הגדולה בעולם", אמר ליוצרי הסרט. "כמה שהסקס טוב איתן, השקט הנפשי טוב אפילו יותר. כל השקרים וההונאות וכל הפעמים שניצלו אותי, זה לעולם לא יקרה שוב. הכל כאן כמו שאני רוצה".
לקוח אחר של החברה, המכנה עצמו דייבקאט, משחזר בסרט של הבי.בי.סי בהתרגשות את הפעם הראשונה שנכנס לאתר של RealDoll. "בפעם הראשונה שראיתי את התמונות של הבובה לאה, עם השיער השחור והעור הבהיר, חשבתי לעצמי, 'אלוהים, אני חייב כזאת'". נדרשו לו 18 חודשים כדי לחסוך את מחירה, וכשקיבל אותה העניק לה את השם היפני שִידוֺרֶה, וחייו השתנו. "בהתחלה זה היה רק סקס, סקס, סקס", תיאר דייבקאט. "עכשיו זה יותר חברות, אנחנו תמיד שם אחד בשביל השני. היא הפכה לעוגן עבורי כי אני יודע למה לצפות ממנה, ועם נשים זה לא תמיד קורה. אני מאושר להיות לבד אבל איתה. כשאני איתה אנחנו לא בהכרח במיטה עושים סקס. לפעמים אני רק שוכב לידה", הוא מספר, והמצלמה מתעדת אותו מעסה את כפות רגליה. "זה ההבדל בין להיות לבד ולהיות בודד. לא אכפת לי להיות לבד, אבל אני לא יכול לסבול להיות בודד". ב־2010 קנה לשניהם טבעות תואמות שעליהן כתוב "אהבה סינתטית היא לנצח". לפני כמה שנים הצטרפה אליו ואל שידורה אלנה הרוסית. היא הפילגש שלו ובכל זאת החברה הכי טובה שלה. לאחרונה הצטרפה גם מיוריאל, חברה קרובה של דייבקאט אך לא אינטימית. לכל אחת מהשלוש, אגב, יש חשבון טוויטר פעיל.
בחלוקה גסה, גריגס ודייבקאט מייצגים שתיים משלוש קבוצות הלקוחות העיקריות של RealDoll: הבודדים והפטישיסטים. לצדם ישנם גם המיעוט של אלה שרק רוצים לכייף, כמו הזוגות שמעשירים את חיי המין שלהם. מקמאלן אינו שופט איש. "שואלים אותי הרבה פעמים אילו טיפוסים קונים את הבובות, אבל יש כל כך הרבה סוגים שהתשובה היא באמת כולם. הלקוחות שלנו שפגשתי הם מהאנשים הנחמדים והמציאותיים ביותר שהכרתי אי פעם", הוא אומר.
לא נראה לך בחירה מוזרה לנהל מערכת יחסים עמוקה עם בובה אנושית?
"זה לא מוזר. מה אם הייתם חיים לבד כי לא יכולתם או לא רציתם לקיים מערכת יחסים, הייתם בודדים, ופשוט רוצים לחוש מגע? מי שלא היה בסיטואציה הזאת לא יוכל להזדהות עמה, אבל לחוש מגע, גוף נוסף לידך, זה צורך אנושי. אף אחד לא צריך לשפוט אותם, ולמרבה המזל היום שופטים את הדברים האלה פחות מבעבר, לא רק ביחס לבובות אהבה. החברה היום מקבלת יותר וריאציות של מיניות".
הבובות, הסביר בעבר, מספקות המון צרכים טבעיים, מפטיש לבובות, דרך התמודדות עם חרדות ביצוע ועד מענה לצורך בשליטה. מקמאלן נגע בסיבות שבזכותן מקובל לראות ביחסים עם בובות כאלה שאינם מזיקים, ואולי אף מונעים פגיעה בנשים — חרף העובדה שהבובות שהוא יוצר יכולות להיחשב שיא של החִפצון הנשי.
"ברוב המקרים אנשים פונים לבובות בגלל הרכיב הפסיכולוגי של חיפוש פתרון קל למחסור בזוגיות, לא לצורך מיני", מסביר פרופ' רפי חרותי. "בשביל פורקן מיני יש היום ואגינות מלאכותיות שעושות בלחיצת כפתור הרבה יותר. הבובות הללו הן מעבר לזה, אנשים חיים איתן וממש יוצרים איתן קשרים".
חרותי, סקסולוג ורופא שיקומי שמשמש יו"ר האגודה הישראלית לטיפול מיני ועוסק בטיפולים מיניים זוגיים ופרטניים, מסביר: "יש הרבה אנשים שלא מוצאים זוגיות בגלל נכויות קשות - פיזיות, חושיות וקוגניטיביות - ויש כאלה עם בעיות במיומנויות החברתיות. זה בולט במיוחד היום, עם המחשוב, הסלולרי והוואטסאפ, שלהרבה אנשים, לאו דווקא גברים, יש מיומנויות חברתיות לקויות ובשיחה פנים אל פנים הם מגמגמים. בובה כזאת פותרת עבורם את הצורך בתקשורת ובהתמודדות עם העולם האמיתי".
"לאורך השנים קיבלתי כמה מכתבים מאוד נחמדים מלקוחות שאומרים תודה ומספרים איזה שינוי חיובי הבובה הכניסה לחייהם", אומר מקמאלן. "היה חוקר שחי לבד במקום מרוחק באלסקה, והוא הזמין בובה פחות לשימוש מיני ויותר כבת לוויה, כדי שבסוף יום עבודה לא יחזור לבית ריק. קיבלתי ממנו מכתב שבו סיפר איזה שינוי גדול היה לדעת שהבובה תהיה שם ותחכה לו כשהוא חוזר. זה גרם לו להרגיש פחות בודד, ומאוד נגע ללבי. זו תחושה טובה לדעת שאני עוזר למישהו, וזו אחת הסיבות שאני ממשיך לדחוף את עצמי להמציא דברים חדשים". בעבר גם סיפק את ההסבר הפשוט והמתבקש, ש"הבובות האלה גם יפהפיות. לכמה בחורים יצא להיות עם אשה שנראית כל כך טוב? לא להרבה. בובות האהבה הן דבר טוב, ורוב האנשים אוהבים אותן מפני שהן בובות".
אתה מצפה שהלקוחות שלך יחושו אהבה לבובה?
"הם צריכים לאהוב אותה. זה כמו אדם שאוסף מכוניות וכל הזמן שוטף אותן ובודק את השמן. זה סוג של מחויבות והשקעת זמן שבה באמת צריך להיות לך אכפת מהן כדי לשמור עליהן".
"ב־2050 כבר נתחתן איתן"
בובות הסקס והאהבה של מקמאלן עתירות השקעה במחקר ופיתוח. לקח הרבה זמן, למשל, להגיע לתערובת הסיליקון הנוכחית, לשפתיים הוואגינליות פותחה תערובת שעשויה מסיליקון רך יותר, והוא ממשיך לבחון כל הזמן חידושים בתחום. בימים אלה מפתחים ב־Abyss Creations מנוע חימום פנימי לבובה כדי שהגוף שלה לא יהיה קר למגע. טכניקת החלפת הפנים מוגנת בפטנט, כמו היבטים טכניים נוספים.
אבל את הקפיצה הגדולה הבובות של מקמאלן יעשו כשתשולב בהן בינה מלאכותית. זה די מתבקש: טכנולוגיות בינה מלאכותית קיימות, ובעולם הרובוטיקה רואים ב־RealDoll מועמדת טבעית לחיבור כזה בזכות המראה הכה־אנושי שלה.
בתחילת השבוע השיקה סופטבנק היפנית את הרובוט־משרת הביתי Pepper, והוא אזל מהמלאי בתוך 60 שניות. Pepper יכול להבין דיבור בשפה טבעית ולזהות מחוות פנים, ובכך לקלוט את רגשות המשתמש ולהגיב בהתאם. הוא מצויד בחיישני מגע ומצלמות ומחובר למנוע ענן שמשלים את פעולות העיבוד שלו ומתעדכן באופן רציף. הוא נועד לסייע בבית במלאכות שונות, לשחק עם ילדים או לארח חברה לקשישים בודדים. קל לדמיין מה יקרה אם ישתילו את היכולות של Pepper, שנראה כמו רובוט מתכתי קלאסי, בבובה אנושית של מקמאלן. לפתע חזונו של דיוויד לוי, מאסטר שחמט בריטי ואיש עסקים שמעורב בפיתוח בינה מלאכותית, שטוען ש"סביב שנת 2050 אנשים רבים יתאהבו ברובוטים ויתחתנו איתם", נראה הרבה יותר קרוב למימוש.
מקמאלן עובד בדיוק על זה. כמה מ־20 העובדים שלו הם אנשי טכנולוגיה שמפתחים דרכים להנפיש את הבובות, ובמקביל משתפים פעולה עם מעבדות חיצוניות. "אנחנו עובדים על זה, לאחרונה בקצב מהיר יותר", אומר מקמאלן. "חלק מהטכנולוגיה כבר קיימת, והיום יש פלטפורמות שלא היו קיימות לפני כמה שנים. אני מקווה שתהיה לנו אפליקציית RealDoll שאנשים יתקינו על הטאבלט, הסמארטפון או המחשב שלהם, ודרכה יוכלו לנהל שיחות עם הבובה ולהעניק לה אישיות. השאיפה היא גם לשלב בתוכה מעין רובוט שיעניק לה הבעות ויכולת תנועה.
"אנחנו עובדים על הדברים האלה, אבל רק כשהם יגיעו לרמה שאחשוב שזה מוסיף ליופי של הבובה ולא גורע ממנו נתחיל להציע את זה רשמית ללקוחות", אומר מקמאלן. "המבחן יהיה אם אוכל לתקשר עם הבובה ולהרגיש, כאמן שיצר אותה, שזה מוסיף לה. אם אראה שהאופן שבו היא מדברת או נעה גורע ממנה, המשמעות היא שהטכנולוגיה לא מוכנה עדיין".
ל־Abyss היו ניסיונות טכנולוגיים קודמים שכשלו, והיא אינה יכולה לסכן את התכלית העיקרית שלשמה היא יוצרת את בובות האהבה: סקס. לכן נפסל מניע אגן שהיה רועש, כבד ויקר מדי, או סנסורים שהוכנסו לאזורים הארוגניים של הבובה והגיבו למגע באנחות ובמשפטי עידוד. התברר שההתקנה של הסנסורים היתה סיוט, חלק מהלקוחות חשבו שהאנחות האלה לא שוות 1,500 דולר, ואחרים בכלל לא רצו שהבובה תדבר. הם אהבו את זה שבסופו של דבר היא פסיבית, שאין לה דעה, ושהיא נשארת בדיוק היכן שהשאירו אותה.