לא באים לבנקאים: ביהמ"ש מגדיר מחדש את גבולות חופש הביטוי

לא יהיה מרחיק לכת להניח שהחלטתה של שופטת השלום אפרת בוסני הפתיעה אפילו את מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן עצמו. בשבוע שעבר פנה קינן לבית משפט השלום בתל אביב ודרש להוציא צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת נגד עו"ד ברק כהן, הפעיל הדומיננטי בתנועת "באים לבנקאים".

בבקשה שהגיש קינן הוא ביקש לאסור על כהן להטריד אותו ואת בני משפחתו בכל דרך ובכל מקום, לאסור עליו ליצור קשר איתו ועם בני משפחתו, לבלוש אחריו, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או לפגוע בפרטיותו או בפרטיות בני משפחתו בכל דרך אחרת. עוד ביקש קינן, באמצעות באי כוחו, לאסור על כהן מלהתקרב אליו ברדיוס של קילומטר. "37 שנה אני בבנק ומה שמביא אותי לכאן זו הסתה", אמר קינן. "אני עומד כאן ומאחורי עומדים 8 מיליון יושבי הארץ", השיב לו עו"ד כהן.

בהחלטתה שפורסמה ביום חמישי קיבלה בוסני את בקשת מנכ"ל הפועלים במלואה, ואסרה על עו"ד כהן להתקרב אליו, להטריד אותו או לבלוש אחריו ואחרי בני משפחתו. אלא שבוסני הרחיבה את האיסורים על כהן אף מעבר למה שקינן עצמו ביקש, ובהחלטה תקדימית אסרה על כהן גם לכתוב ולפרסם כל פרסום על קינן במדיה כתובה ובאינטרנט. "נאסר על המשיב להטריד את קינן ואת בני משפחתו, בכל דרך ובכל מקום, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובאמצעות אחרים", נאמר בצו שהוציאה בוסני, "ובכלל זה על דרך של פרסום מכל מין וסוג שהוא במדיה כתובה, ברשת האינטרנט או ברשת חברתית".

"חופש הביטוי הוא ערך יסוד", נימקה השופטת, "אולם ערך חשוב זה ככל שיהיה איו מקנה זכות לבזות ולהשפיל אחר ולפגוע בשלוות חייו. בוז, לעג וקריאה בשמות גנאי איננו מאבק לגיטימי. ניכר שעו"ד כהן שם לו למטרה לפעול כנגד ראשי המערכת הבנקאית בישראל, וככל שהוא סבור כי מאבק שכזה הוא לגיטימי, ואין אני נדרשת להכרעה בעניין בבקשה שלפני, השפלתו של קינן וביזויו ברבים ובפני משפחתו, על ידי קריאה בשמות גנאי 'גנב' ו'טרוריסט', משפילים, מביישים ומטרידים ואינם לגיטימיים". השופטת נשענה על החלטות קודמות שהתייחסו להתנהלותו של עו"ד כהן, ובין השאר היא מצטטת מהחלטה שניתנה על ידי השופטת טל לוי בעניינו של כהן בחודש מאי, אז הוצא צו מניעה נגד כהן לבקשת יועץ התקשורת של קינן.

ציון קינן בבית המשפט בשבוע שעבר. "מה שמביא אותי לכאן זו הסתה" צילום: אוראל כהן

"לא מידתי וקשה לאכיפה"

אלא שצו גורף כפי שהוציאה תחת ידיה השופטת בוסני לא הוצא בעבר בישראל, גם לא במקרה של רקפת רוסק־עמינח, הקולגה של קינן מבנק לאומי, שביקשה וקיבלה צו נגד עו"ד כהן ימים ספורים קודם לכן. אף שבמקרה של רוסק־עמינח היו מעורבים גם ילדיה, בית המשפט הסתפק באיסור הטרדה או קרבה פיזית אך לא מנע המשך מחאה באינטרנט. ייתכן שהמולת הפעילים ביום הדיון בבית המשפט, והצעקות והמחאה שלהן היתה עדה גם באולם עצמו, הן שהובילו את השופטת בוסני להוצאת הצו הרחב כל כך. כמה עשרות פעילים התומכים במחאת "באים לבנקאים" ליוו את קינן לאולם השופטת בצעקות בוז, בקללות ובקריאות משפילות.

אלא שמשפטנים מטילים ספק בצדקת ההחלטה השיפוטית. "מבלי שאני מסכימה להתנהלות של עו״ד כהן, ההחלטה מעוררת קושי הן במישור של חופש הביטוי והן בכל הקשור לביצועה ואכיפתה", אמרת עו"ד טלי ליבליך ממשרד ליבליך מוזר המתמחה בדיני תקשורת וחופש הביטוי. "אומנם קיים מתח בסיסי בין הוראות חוק הטרדה מאיימת ובין עקרונות חופש הביטוי, אולם שלילה מוחלטת של כל פרסום באשר הוא מהווה בעיה. ראשית משום שמעתה כל פרסום יכול להיחשב בעיני המוטרד כמאיים, שנית מפני ששלילה מוחלטת שכזו אינה מידתית, ושלישית כי בפועל האיסור הזה עלול להיות מופר על ידי חברי התנועה שהצו אינו מופנה כלפיהם".

"יש להבדיל בין מעשים שגובלים בהפרת פרטיות, לבין מעשים שגובלים בלשון הרע", אומר עו"ד אסף ביגר, שותף במשרד עמית פולק מטלון ושות'. "צו שימנע הטרדה הוא לגיטימי, אבל אין מקום להרחיב אותו גם לפרסום באינטרנט ולהגביל הבעת דעה כל עוד הדברים לא נועדו לאיים - קשים ככל שיהיו. הדרך להתמודד איתם היא על ידי תביעת דיבה".

רקפת רוסק עמינח בבית המשפט בשבוע שעבר צילום: אוראל כהן

המבחן הוא לשון הרע

האיזון בין חופש הביטוי לבין פגיעה בזכויות אחרות מלווה את המשפט הישראלי מראשיתו. יחד עם זאת, בית המשפט עד היום נזהר בהגבלתו של חופש הביטוי, ועשה זאת בעיקר במקרים של פגיעה צפויה בביטחון המדינה. ב־2010, למשל, דן בית משפט השלום בתל אביב בבקשה של עורך דין ועובדי משרדו להוציא צו מניעה לפי חוק הטרדה מאיימת נגד אדם שנהג לפרסם בגנותם "דברי הסתה באינטרנט" וכן יצר עמם בין היתר קשר ישיר בטלפון. לפי התלונה, המטרידן פתח קבוצות מחאה בפייסבוק ופרסם תמונה של עורך הדין ובתו הקטינה וכן גזר מתמונותיו של בעל המשרד את עיניו ופרסם אותן. "בכך", טענו המבקשים, "נגרם להם איום ממשי על חייהם ויש בכך ניסיון להסית אחרים לפגיעה ממשית בשלום גופם".

השופטת שדנה בבקשה קיבלה אותה באופן חלקי. "המבקשים אינם יכולים למנוע ביקורת לגיטימית בעניין הציבורי הנוגע לפעילות באינטרנט", קבעה השופטת. היא הבהירה כי אף שחלק מהפעולות שבוצעו הן בגדר הטרדה מאיימת, הרי שחלק מהפרסומים הם הבעת דעה בעניינים ציבוריים לגיטימיים, "גם אם יכלו להיעשות בדרך אחרת". בסופו של דבר הסתפק בית המשפט באיסור על המטרידן לפנות למשרד עורכי הדין בדואר אלקטרוני או בטלפון, ואסר פרסום תמונות הכוללות צילומי ילדיו הקטינים של עורך הדין.

״החלטתה של השופטת בוסני מרחיקת לכת ולא סבירה ככל שנוגע לאיסור לפרסם דעות וטענות ברשת החברתית", אומר משפטן בכיר. "ניתן להבין את האיסור להתקרב פיזית, ואולם האיסור לפרסם דעה אינו עומד בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והפסיקה המאפשרת הבעת דעה כל עוד אין בה לשון הרע״.

"הילדים לא חשובים פחות"

מנגד, יש משפטנים שחושבים שהחלטתה של בוסני מאזנת היטב בין חופש הביטוי לבין זכויות הפרט של קינן. "באופן כללי ברור שחופש הביטוי הוא המהותי בחשיבותו כבכל מדינה דמוקרטית, והשאלה היא איך מפרשים אותו במקרים קיצוניים ומול עקרונות חשובים אחרים", אומר עו"ד יעקב ישראלי, שותף מנהל במשרד שבלת ושות'. "לאדם יש זכות לא להיות מוטרד. במקרה הזה הטרידו גם את בני הבית של מנהלי הבנקים, ילדים או מבוגרים שאנם קשורים. זו אינה הבעת דעה, ובהתנגשות כאן הנטייה היא נגד עו"ד כהן.

"אולי כוונותיו טובות אבל למנוע הטרדה של ילד לא פחות חשוב. לכן אני חושב שבית המשפט נהג נכון באופן כללי בכך שהרחיק אותו מהרעיון. בית המשפט מתערב בסכסוך שנמצא בפניו, במקרה זה ילדיו של קינן, ואומר שלא תחזור שום הטרדה נגד הילדים, בין בפייסבוק ובין בדרך אחרת, וזה ראוי. לכן, גם אם הניסוח פחות מוצלח ויכול להשתמע באופן דרקוני, אז יתקנו את הפירוש הזה. יש פה איזון שאיננו פשוט, אך בית המשפט לא שגה, אולי רק בהתנסחות ולכן היה צריך לחדד את הצו".

"זו הרחבה שלא קיימת בפסיקה", אומר עו"ד פנחס פישלר, שצפוי להגיש ערעור מטעם עו"ד כהן. "אני לא מכיר פרשנות כזו גורפת בצו בעניין הטרדה מאיימת, ואני לא בטוח שהפסיקה הזו מתאימה למדינה דמוקרטית". לטענתו, הסעד שניתן על ידי בית המשפט כלל לא התבקש על ידי קינן ו"בית המשפט לא יכול לתת סעד שצד לא ביקש".