חשוב שמגה תקרוס

אני שמח שהושג הסדר חוב לרשת מגה. אני שמח למרות שמדובר ברשת השנייה בגודלה בישראל, אשר יחד עם "שופרסל" יצרה דואופול קמעונאי שבמשך עשרות שנים גבה מחירים גבוהים ושילם משכורות נמוכות, תוך שהוא מונע תחרות וחוסם כניסה של ספקים קטנים וחדשים לשוק.

אני שמח למרות שבעליה של הרשת משכו רק לפני חמש שנים, בעסקה סיבובית המאפיינת את שוק ההון, דיבידנד שמן של 800 מיליון שקל, ובכך למעשה רוקנו את קופת החברה ממזומנים שהיו יכולים לסייע לשיקומה.

אני שמח למרות שברור לי ששיתוף העובדים בבעלות על החברה (33%) הוא לא יותר מאשר לעג לרש – ליטרת הבשר שנתבעה מהם בתמורה מוערכת בשווי של 150-200 מיליון שקלים (קיצוץ בשכר, בתנאים הפנסיונים והסכמה לפיטורי 1,000 עובדים), בעוד שמנגד, כלל לא ברור אם לשליש ממגה יש ערך חיובי כלשהו, או במילים אחרות, בעלות על שליש מכלום היא עדיין כלום. מדובר במהלך פופוליסטי וזול מכול בחינה, שמהווה ככול הנראה ניסיון אחרון ונואש של הרשת להשיב לסניפיה את הציבור הרחב.

אני שמח מסיבה טובה, אבל לפני שאני מבהיר אותה, הרי לכם סיפור קצר על המותג הבריטי "ג'ון לואיס".

"ג'ון לואיס" הוא מותג המאגד תחתיו 36 בתי כלבו (תחת אותו שם), 270 סניפים של רשת המרכולים המפוארים "וייטרוז", ועוד מערכי שירות כאלה ואחרים (ביניהם הזיכיון לאספקת מזון לבית המלוכה) הפרושים לאורכה ולרוחבה של הממלכה הבריטית כולה. מדובר באחת הרשתות המצליחות במדינה, ולא מעט כלכלנים טוענים שהסיבה לכך נעוצה במודל הארגוני הייחודי שלה – עובדי החברה (91 אלף, נכון לשנת 2014) הם בעליה, ושותפים מלאים באופן ניהולה וברווחיה.

החנות הראשונה של הרשת נפתחה כבר בשנת 1864, אולם את ייחודה העניק לה בנו של המייסד, ג'ון ספידן לואיס, שהחליט בשנת 1929 לחלק את רווחי החברה לעובדים. לואיס ג'וניור זיהה את הבעייתיות הטמונה בהעסקת עובדים שכירים שאינם רואים בכול עת את טובת העסק לנגד עיניהם, והחליט כי שותפות ברווחים תהיה תמריץ הולם שיעבוד היטב עבור כול הצדדים, וכאשר לאחר עשרים שנה העביר את הבעלות על החברה כולה לידי העובדים-שותפים, הסביר זאת (בראיון לרשת BBC) באופן הבא:

"המצב הנוכחי הוא עיוות של הקפיטליזם הראוי. אסור שיהיו מיליונרים כול עוד שכונות עוני קיימות. השיטה הקפיטליסטית הביאה תועלת רבה ומתאימה לטבע האדם יותר מדי מכדי שנוותר עליה, אבל העיוות שלה יצר חברה לא יציבה. צריך שיהיו פערי תגמול גדולים דיים כדי לעודד אנשים להצטיין כמיטב יכולתם, אבל הפערים הנוכחיים גדולים הרבה יותר מדי". משום כך, סיכם ג'ון ספידן לואיס, "את שיטת ההעסקה הנצלנית צריך להחליף בשותפות בין כולם".

סניף של הכלבו המצליח ג'ון לואיס. בירן לפתע ראה את ה"אור החברתי" צילום: אי פי איי

לואיס ג'וניור ויתר הלכה למעשה על העסק המשפחתי ועשה זאת במחיר כבד תוך שהוא מסתכסך עם אביו, אולם ההחלטה שקיבל עמדה במבחן הזמן ויצרה רשת שנחשבת לאחד ממקומות העבודה הטובים ביותר בבריטניה. שכר הוגן, פנסיה נדיבה, סבסוד של חופשות, מגרשי גולף, יאכטות העומדות לשימוש העובדים, קורסי העשרה וגולת הכותרת, בונוס של עשרים אחוזים מהשכר השנתי המוענק מידי שנה. כול אלה גורמים לרשת לשגשג יחדיו עם עובדיה, ולסגן ראש הממשלה דאז, ניק קלג, להכריז כי בריטניה זקוקה ל"כלכלת ג'ון לואיס".

ובחזרה לישראל.

בראיון שהעניק בסוף השבוע התייחס שרגא בירן, בעלי מגה, להעברת שליש מהבעלות בחברה לעובדים: "אני בסך הכול האיש שהציע לוועד העובדים את המודל החברתי לקמעונאות ... זה דגם נפלא, שקיים בצרפת ובמקומות אחרים וזה הדגם היחיד שיכול להצליח, כי הפנים של החנות זה האנשים שעובדים שם".

מכול הרעות החולות שרשתות מביאות עימן לעולם, השימוש הצבוע שעושה כעת מגה בעובדיה הוא אולי הנלוז ביותר, ומסיבה זו ממש אני שמח שהושג בעבורה הסדר. אני שמח שלא הבנקים חרצו את גורלה. אני שמח שלא הספקים הגדולים חרצו את גורלה. אני שמח שלא היה זה שופט יחיד שחרץ את דינה. אני שמח מאחר שזה נותן לנו, הצרכנים, את האפשרות לשפוט ולחרוץ את גורלה, בדיוק כפי שהייתם מצפים שיקרה בשוק חופשי.

עובד מגה (ארכיון). העובדים ידעו שאנחנו מאחוריהם צילום: גיל קליאן

שלא תהיה חלילה טעות, מגה לא רק עומדת לקרוס, היא חייבת לקרוס, ובניגוד לתומכי ההסדר העושים שימוש בקלישאות הסולידריות או התחרות, אני משוכנע שדווקא קריסתה של הרשת תבטיח את השניים האחרונים – סולידריות מאחר שעובדי כול הרשתות האחרות יבינו שהציבור עומד לצידם, ומסרב להמשיך לממן מערכות מסואבות ומושחתות שלא נועדו אלא להעשיר את בעלי ההון ולעשות זאת על גבם. תחרות  - מאחר ואין לי ספק שכול סניפי הרשת שייסגרו יאוכלסו עד מהרה, במקרה הרע ברשתות קטנות ומתחרות (שופרסל לא תוכל להשתלט על הנדל"ן בשל חוק המזון שעבר בשנת 2014), ובמקרה הטוב בסופרים פרטיים ועצמאיים. אנשים לא יפסיקו לקנות אוכל. כך או אחרת, 5,000 העובדים הנאבקים כרגע על מקום עבודתם ייקלטו עד מהרה בעבודה דומה ובשכר לכול הפחות זהה.

נפלה בחלקנו ההזדמנות והזכות לנקוט עמדה ברורה ביחס למערכות העסקיות המניעות את הכלכלה, ולקבוע באם העושר ימשיך לזרום לכיסים פרטיים ובודדים או יתחלק בין עשרות אלפי אנשים. ייתכן וייקח עוד זמן עד שיקום בארצנו אדם בשיעור קומה של ג'ון ספידן לואיס, שהיה מוכן להקריב קורבן אישי גדול על מנת לתקן את מה שהסכין לראות ככשל שוק, אולם בידינו לזרז את הגעתו, ובראש ובראשונה, להעניש את הדינוזאורים שיצרו את המציאות הקמעונאית בה אנו חיים.

"מגה" זקוקה רק לדחיפה קטנה כדי לפול, להחלטה פשוטה של כול אחד ואחת מאיתנו – לעולם לא לקנות בה עוד. התמוטטות של רשת בסדר גודל כזה, שתתרחש באופן מובהק כתוצאה מבחירה של צרכנים, תאותת גם לשאר בעלי הרשתות שרווחיהם אינם מובטחים. שאין חוקים לשוק החופשי מלבד החוקים אותם אנחנו קובעים. שהגינות, שירות אישי, שכר נאות, תנאים סוציאליים, הזדמנות שווה לספקים קטנים ותחרות אמיתית הם ערכים שעדיין מדברים גם לאנשים שרק הגיעו על מנת לרכוש ירקות וקטניות. במילים אחרות, "מגה" חייבת למות כדי שהסולידריות תוכל לחזור לחיות.

הכותב הוא עורך האתר slow.org.il