רב המפריד על המאחד
האיחוד האירופי עובר שנה דרמטית. בתחילתה עוד היה נדמה שחדלות הפירעון של יוון היא הקש שישבור את גב האחדות, אך כעת מתברר ששטף הפליטים המתדפק על הדלתות מכל עבר הוא האיום האמיתי על זהותה של היבשת הישנה. התמודדות דורשת שיתוף פעולה בקנה מידה שספק אם לחברות האיחוד יש סיכוי להשיג
06:4009.09.15
עד כאן
ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה
איור: יונתן וקסמן
לחצו כאן לצפייה במפת 100 המשפיעים
מתנגדיו של אורבן טוענים כי הוא ביצר את מעמדו בתפקיד תוך פגיעה אנושה בדמוקרטיה ההונגרית. בקדנציה זו הוא שינה את חוקי הבחירות, הגביל את כוחו של בית המשפט העליון ואת חופש התקשורת ומינה מקורבים למוסדות עצמאיים וממלכתיים, כולל לתפקידי מפתח בבנק המרכזי ולתפקיד התובע הכללי.
מפלגתו של אורבן מחזיקה כשני שלישים מהמושבים בפרלמנט, מה שהופך אותו למעין שליט יחיד. ואולם, הוא זוכה ללא מעט ביקורת מצד מפלגת הימין הקיצוני, שטוענת כי אינו נִצִּי דיו. לכן, הוא מאגף אותה מימין בכל הזדמנות אפשרית - לכל הפחות ברמת ההתבטאויות.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא יחסו לנושא ההגירה. על פי ההערכות, עד סוף השנה ייכנסו להונגריה כ־180 אלף מהגרים - רובם לא כדי להישאר במדינה, אלא כדי להגיע למדינות שעמן היא גובלת. בכל הקשור לסוגיה הזו, אורבן ממלא בלהט את תפקיד נביא הזעם של אירופה. זה לא ששאר האיחוד מתגייס בלהט לאימוץ פליטים ומהגרים, כמובן, אבל העניין באורבן הוא הטון הלא־מתנצל־לרגע: על רקע רוב מנהיגי אירופה, שאינם מעזים להבטיח את בלימת ההגירה ובייחוד לא גירוש מהגרים, אורבן משחרר הבטחות כאלה תחת כל עץ רענן. "משמעותה של רב־תרבותיות היא דו־קיום של האסלאם, הנצרות והדתות האסייתיות, ואנחנו נעשה כל מה שיידרש כדי שמצב כזה לא יתפתח בהונגריה", אמר ביוני בראיון לסוכנות רויטרס. חודש מאוחר יותר אמר לסוכנות AP: "עבורנו, האירופים, הסכנה כרגע היא היעלמות, או ליתר דיוק שינוי מרחיק לכת של אורח החיים והערכים האירופיים".
צילום: אי פי איי עד לאחרונה אורבן נקט מדיניות "תחזיקו אותי", שהילכה על הקו הדק שבין הצהרות פרובוקטיביות, הקורצות לקהל הבוחרים הימני שלו, לבין מעשים בשטח. באפריל, לאחר שאזרחית הונגריה נרצחה באכזריות על ידי מהגר, הוא השתעשע בקול ברעיון של עונש מוות למהגרים שהורשעו בפלילים; באיחוד האירופי, שביטול עונש המוות הוא מקווי היסוד שלו, הגיבו בזעם ובזעזוע, והיו גם מי שהציעו לשלול את חברותה של הונגריה באיחוד. באותה הזדמנות אורבן גם הציע לשקול להקים "מחנות עבודה" למהגרים, כדי להפרידם מהאוכלוסייה הכללית ולמנוע מהם להיכנס למעגל האבטלה והפשיעה.
ביוני הוא הורה להציב ברחבי הונגריה 1,100 שלטי חוצות שהזהירו את המהגרים שלא לעבור על החוק ולא ליטול משרות מההונגרים. הוא כנראה התאהב בקונספט, ובאוגוסט הכריז על השקת קמפיין שלטים גם בארצות שמהן מגיעים רוב המהגרים להונגריה, ובהן סוריה ואפגניסטן, כדי להבהיר לאלה שאינם רצויים אצלה. ביולי הוא הבהיר לנציבות האירופית כי לא יסכים לקלוט מהגרים גם אם תתקבל על כך החלטה במוסדות האיחוד. "האיחוד כשל בהגנה על אזרחיו מפני המהגרים הבלתי־חוקיים", אמר. "הגל הזה הוא איום על הצביון התרבותי של אירופה, ותורם לזינוק באבטלה, בפשיעה ובטרור".
אבל ככל שמשבר ההגירה מתעצם, אורבן גולש מתחום הפרובוקציות אל פעולות שמשנות את המציאות בשטח. ביולי הונגריה החלה לבנות גדר גבוהה לאורך גבולה עם סרביה, כדי למנוע מעבר של מהגרים. באוגוסט אורבן פרס שוטרים ("ציידי מהגרים") בגבולה הדרומיים של הונגריה והורה להם לערוך רישום למהגרים הנכנסים, כפי שמחייב החוק האירופי. בתחילת ספטמבר, כשהתברר שהמהגרים לא משתפים פעולה ושהליך הרישום מעכב אותם בהונגריה "יתר על המידה", הוא הורה לחלק להם כרטיסים לכל יעד שיחפצו בגרמניה ולהעלותם על הרכבת הקרובה. המהלך הביא למעבר של כ־4,000 מהגרים ביממה אחת מהונגריה לאוסטריה, ומשם ליעדים בגרמניה.
אורבן זכה עוד באותו ערב לשיחה נזעמת מהקנצלרית מרקל, שהזכירה לו שעל פי חוקי האיחוד על מבקשי המקלט להיקלט במדינת האיחוד הראשונה שאליה הם מגיעים. יום למחרת אורבן הורה על עצירת תנועת הרכבות בין הונגריה וגרמניה, מהלך שגרר ביקורת קשה מהימין הקיצוני שדרש לגרש את המהגרים באופן מיידי, והציב נוכחות משטרתית מאסיבית בתחנת בודפשט. יומיים אחר כך, כשהורה למשטרה לסגת מהתחנה, אלפי פליטים פשוט צבאו על הרכבות.
האירוניה היא שלפחות 350 אלף אזרחי הונגריה חיים היום מחוץ לגבולות המדינה. יעדי ההגירה המרכזיים של אלה הם אוסטריה השכנה, גרמניה ובריטניה. זוהי רק הסטטיסטיקה הרשמית, ונראה שהמספרים בפועל גבוהים אף יותר. אבל על אלו אורבן, כמובן, אינו מדבר לפי שעה.
מיכאל פרל
קו נוקשה כלפי ההגירה
לארס לוקה רסמוסן, ראש ממשלת דנמרק
כ־90% מהמהגרים והפליטים שמגיעים לאירופה דרך חופיה הדרומיים, בחיפוש אחר חיים טובים יותר, יצפינו ויגיעו לגרמניה, לאחת המדינות הסקנדינביות, או לכל הפחות לארצות השפלה כגון הולנד ובלגיה. כמדינה צפון־אירופית שמככבת בראש הדירוגים על פי רמת חיים ותמ"ג לנפש, דנמרק מהווה יעד מועדף עבור אלה הנוהרים ליבשת: ב־2014 מספר המהגרים לדנמרק הגיע לשיא כל הזמנים: 65 אלף איש (הקבוצה הגדולה מתוכם, אגב, היו פליטים סורים).
צילום: אי פי איי
בבחירות שנערכו במדינה ביוני נפלה ממשלת המרכז־שמאל של ראשת הממשלה הֵלֵה ת'וֹרנינג־שמידט והוחלפה על ידי ממשלת מרכז־ימין בראשותו של לארס־לוֹקֵה רסמוּסן - חילופים שנגרמו במידה רבה בעטיו של הוויכוח הציבורי בסוגיית ההגירה. אותה סוגיה גם הובילה להצלחתה של "מפלגת העם הדני" היורו־סקפטית שמתנגדת נחרצות להגירה; זו קיבלה כ־21% מהקולות והגיעה למקום השני. המפלגה אמנם סירבה להיכנס לממשלת המיעוט של רסמוסן, אך הבטיחה לתמוך מבחוץ ב"חוקים לאומיים", ומייסדת המפלגה התמנתה ליו"ר הפרלמנט.
התוצאות לא איחרו לבוא. בתחילת יולי ממשלתו של רסמוסן כבר הודיעה על קיצוץ מענק ההגירה בחצי. נוסף על כך, הממשלה החליטה להדק את הפיקוח על הגבולות ועל נמלי התעופה ולהקשות את התנאים לקבלת מקלט מדיני בדנמרק. רסמוסן גם הודיע כי יקדם משאל עם שיאשר לממשלה לחרוג מחוקי האיחוד האירופי, ובראשם ההגירה.
מיכאל פרל
המהגרת שאמונה על המהגרים
פריטי פאטל, שרת העבודה והרווחה של בריטניה
שרת העבודה והרווחה של בריטניה וחברת הפרלמנט מטעם השמרנים, פריטי פאטל, נולדה למשפחת מהגרים הודים מאוגנדה וחוותה את תלאות ההגירה על בשרה. למרות זאת, ואולי בשל כך, היא הפכה אחת מנושאות הדגל של ההתנגדות להגירה בבריטניה.
פאטל, שהיתה גם סגנית שר האוצר הבריטי בשנים 2014–2015, נכנסה לפוליטיקה הארצית ב־2005 כמועמדת הצעירה והמבטיחה של המנהיג החדש של המפלגה דאז דיוויד קמרון. מהר מאוד היא הפכה את ההגירה למוטיב המרכזי באג'נדה הפוליטית שלה. "יש צורך ברפורמה מקיפה במדיניות ההגירה", אמרה בנאומה בפרלמנט ב־2013. "יש כאלה שמשתמשים לרעה בקבלת האורחים שלנו".
באוקטובר היא ביקשה לקדם את חוק ההגירה החדש שהגביל באופן ניכר את מכסות ההגירה והטיל פיקוח הדוק יותר על המהגרים השוהים בבריטניה. "עלינו להיזהר מעובדים זרים שלוקחים את העבודות של האזרחים הבריטים, ועלולים לגרום נזק בשל חוסר בהכשרה מקצועית מתאימה", אמרה בפרלמנט, והוסיפה כי ההגירה משמשת לעתים קרובות גם פלטפורמה לכניסתם של גורמי פשיעה אל המדינה. פאטל מדגישה לאורך כל הדרך שהמניעים של פעולותיה נגד ההגירה לא נובעים מגזענות או משנאת הזר, והיא אף נלחמה נגד גזענות בתוך מפלגתה.
אגב, גם אביה של פאטל, שכאמור היגר בעצמו לבריטניה, דוגל בצמצום ההגירה: ב־2013 הוא התמודד בבחירות המקומיות בבריטניה במפלגת הימין היורו־סקפטית UKIP, שחלק גדול ממצעה מוקדש לעצירת ההגירה ולנקיטת יד קשה נגד השוהים הבלתי־חוקיים.
מיכאל פרל
דיפלומטית בנושא לא דיפלומטי
פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי
מאז כניסתה לתפקיד שרת החוץ של האיחוד האירופי, בנובמבר האחרון, פדריקה מוגריני נגררה כבר כמה פעמים לעסוק בסוגיית ההגירה, כמו גם בנושאים חשובים אחרים כמו הסכם הגרעין עם איראן והסכם הסחר עם ארצות הברית.
מוגריני, האישה החזקה במוסדות האיחוד האירופי (היא מכהנת גם כסגנית נשיא הנציבות האירופית), נמצאת בין הפטיש לסדן בסוגיית ההגירה. מחד גיסא, כנציגה הבכירה של המערך הדיפלומטי האירופי היא חייבת לנהוג ברגישות; מאידך גיסא, היא נמצאת תחת לחץ מתמיד של ראשי מדינות באיחוד האירופי, כמו ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון וראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, לקדם מדיניות נוקשה כלפי ההגירה לאירופה.
צילום: רויטרס האיזון העדין הזה בא לידי ביטוי בכל התייחסות שלה לעניין. כך למשל, בנאומה במועצת הביטחון של האו"ם במאי אמרה מוגריני שהאיחוד האירופי יקבל אחריות ולא יתעלם מהטרגדיות שמתרחשות בים התיכון. "אנחנו מוכנים לקלוט פליטים ולהציל חיים", היא הצהירה. אבל באותה הנשימה היא גם אחראית לתפיסה שיש לטפל ביד קשה במבריחי המהגרים ממדינות צפון אפריקה.
למרות ניסיונותיה לשדר איזון, מוגריני ספגה לא מעט ביקורת מחוגים שמרניים באירופה בשל דעותיה הליברליות בנוגע להגירה. כך, למשל, היא מתנגדת להחזרת המהגרים לארצם ומבקשת להגדיר מכסות לקליטתם במדינות האיחוד השונות.
מיכאל פרל
תעשיית הפליטים משגשגת
איסאייס אפוורקי, נשיא אריתריאה
הטרגדיה האנושית של אריתריאה, הדיקטטורה החשוכה ביותר באפריקה, הפכה אותה ליצואנית המהגרים הגדולה בעולם: בשנה האחרונה, רבע מבקשות המקלט שהוגשו באירופה היו של אזרחי אריתריאה. ב־2013 רק סוריה מוכת המלחמה ייצאה יותר מהגרים לאירופה. כל זה כשאוכלוסיית אריתריאה מונה 6 מיליון תושבים.
דעה
תום עידן הנימוס האירופי
איך משפיעים מאות אלפי פליטים בשנה וחוב של 324 מיליארד דולר על מצבה של יבשת אחת
סופי שולמן
לכתבה המלאה 
לבריחה הנואשת יש כמובן רקע כלכלי מובהק: ב־2014 אריתריאה עמדה במקום ה־180 (מתוך 187) בתמ"ג לנפש, ובמקום ה־182 במדד הפיתוח האנושי.
צילום: רויטרס אולם הסיבה המרכזית להגירה ההמונית מאריתריאה היא שהמדינה נחשבת לאחת הדיקטטורות הקשות בעולם, ששליטה, הרודן איסיאייס אפוורקי, מפר באופן שיטתי ובוטה את זכויות האדם והאזרח. מדיניותו של אפוורקי זיכתה את האריתריאים במעמד פליט כמעט אוטומטי, שנתן להם יתרון על פני מהגרים אחרים. המדיניות הזו באה אל קצה בנובמבר האחרון, כשמשרד ההגירה הדני שלח לאריתריאה צוות מיוחד לבחינת המצב במדינה. הדו"ח הדני, שאומץ בהמשך על ידי מדינות נוספות כמו בריטניה, קבע חד־משמעית שהאריתראים אינם זכאים למעמד פליטות אוטומטי, ואישר להשיב אליה את מי שנמלטו משירות צבאי. המדיניות החדשה נותרה בעינה גם לאחר שהאו"ם פרסם ביוני דו"ח סותר לחלוטין.
בינתיים, אפוורקי החליט להטיל "מס תפוצות" על אריתריאים שמתגוררים מחוץ למדינה ‑ בגובה 2% מהמשכורת. מי שמסרב לשלם מסכן את משפחתו ואת הנכסים המעטים שהותיר מאחור.
מיכאל פרל
תחנת המעבר שנכבשה
מאי ים תיכוני פסטורלי הפך למפדוזה לאי מקלט
האיים האירופיים של הים התיכון, החוצצים בין אירופה לאפריקה, הפכו בשנים האחרונות לפרצה בגדר של היבשת כולה. מרבית נתיבי הברחת המהגרים לאירופה עוברים כיום דרך איים אלה: המהגרים מהמזרח התיכון עוברים דרך האיים היווניים, בעוד המהגרים מאפריקה עוברים דרך האיים האיטלקיים והספרדיים.
לאחרונה עלו לכותרות האיים היווניים, ובראשם קוֹס, שהפכו למסלול המפלט של הנמלטים מסוריה. גורלם של איים אלו מאיים כעת להידמות לגורלו של האי האיטלקי למפדוזה, שהפך בשנים האחרונות לסמל להגירה הבלתי־חוקית. האי הזעיר (קצת יותר משטחה של כרמיאל), ביתם של 6,000 תושבים בלבד, הפך שער הכניסה המרכזי למהגרי עבודה ולפליטים מאפריקה נוכח מיקומו, שקרוב יותר לחופיה של תוניסיה ולוב מאשר לסיציליה ולשאר חלקי איטליה.
ב־1998 הוקם על האי מרכז לקליטת מהגרים, שנועד לשכן אותם עד לבדיקת טענותיהם בדבר פליטוּת, והכיל כמה עשרות מיטות וצוות מצומצם. מהר מאוד הוא התגלה כטיפה בים: ב־2011 הגיעו לאי כ־25 אלף מהגרים, רובם מתוניסיה. השנה, בתוך ארבעה ימים באפריל, הגיעו לאי כ־10,000 מהגרים לובים.
על פי נתוני דו"ח נציבות האו"ם לפליטים מיוני, כ־55% מ־103 אלף המסתננים שהגיעו לאירופה במחצית הראשונה של 2015 עברו דרך איטליה. מה שהפך את הטפטוף למבול הוא האביב הערבי: מדינות אגן הים התיכון היו קשורות בהסכמים, רשמיים יותר או פחות, שבמסגרתם האירופים סייעו למדינות צפון אפריקה בתמורה לעצירת ההגירה ממדינות אלו. המנגנון הזה הוא שעמד, למשל, בבסיס היחסים בין ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני לשליט לוב לשעבר מועמר קדאפי. כשמדינות צפון אפריקה שקעו בכאוס, סכר ההגירה הזה נפרץ.
למפדוזה מתפקד כיום כמו מפעל שעובד בשלוש משמרות. מדי כמה שעות מזהה חיל הים סירה המתקרבת אל החוף ושולח סיור כדי ליירט אותה. לא תמיד זה מצליח, כמובן, ולעתים מזומנות הסירות מצליחות לנחות בחופי האי. בלימה במים משיבה את המהגרים לאחור, אבל מרגע שהם מגיעים לאי הם רשאים להגיש בקשה להכרה כפליטים, תהליך של כמה חודשים שבמהלכם הם נשארים על האי עד שיתברר מעמדם. בני המזל יישלחו במעבורת לסיציליה, ומשם ליבשת. חלק קטן יותר יישלח בחזרה לארצו, לרוב דרך נמל התעופה שבאי.
האי הפסטורלי, שמרבית תושביו נהגו להתפרנס מתיירות, הפך לאזור מוכה אסון, עם נוכחות מסיבית של הצבא האיטלקי, פקידי הגירה, אנשי צוות רפואי וכמובן מהגרים שנמצאים בכל פינה באי ולנים בכל מקום, כולל חוף הים. עבור תושבי האי השלכות השינוי היו הרסניות: מספר התיירים הולך ויורד מדי שנה. "עבור רוב האנשים למפדוזה מקושר היום עם פליטים, לא עם חופשה אקזוטית", מספר סגן ראש האי דמיאנו ספרלזו בראיון ל"וושינגטון פוסט".
ראשת האי, גיוּסי ניקוליני, שבעצמה כבר הפכה לסמל למשבר ההגירה האירופי, הפצירה בממשלתה ובאיחוד האירופי למצוא פתרון ראוי להעברתם המהירה של המהגרים מחוץ לאי בזמן הקצר ביותר. "במרכז הקליטה שלנו יש רק 400 מיטות, כך שהוא נמצא במצב קבוע של אכלוס יתר, שבא על חשבון התנאים הבסיסיים ביותר", אמרה ניקוליני לאחרונה בראיון לערוץ הטלוויזיה הסיני CCTV. "הסכנה הממשית היא שנהפוך לגואנטנמו של הים התיכון".
זו לא רק בעיה מקומית. שרת הביטחון האיטלקייה, רוברטה פינוטי, הודתה במרץ כי ההגירה מלוב "יצאה מכלל שליטה", והתלוננה כי חופיה של איטליה נושאים בעול הגירת הפליטים לאירופה כולה.
מיכאל פרל
אשת הברזל החדשה
אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה
אם למישהו עוד היה ספק, הסחרור האחרון של המשבר ביוון לימד שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היא המלכה הבלתי־מעורערת של אירופה. היבשת או לפחות גוש היורו צריכים, לשיטתה, לעשות דבר פשוט מאוד כדי להיחלץ מצרותיה הכלכליות - לחסוך יותר, להוציא פחות ולהיות יעילים ותחרותיים.
מבט אל המספרים מראה שהעודף המסחרי של גרמניה הגיע אשתקד לשיא של 217 מיליארד יורו. רק סין וארצות הברית, שגדולות ממנה בהרבה, מדורגות מעליה ברשימת היצואניות המובילות בעולם במונחים נומינליים. העודפים האלה מתגלגלים כהלוואות אל מדינות אחרות בגוש היורו שמבקשות לכסות את הגירעונות שלהן. לפני עידן היורו שכנותיה של גרמניה היו יכולות להשתמש בהלוואות האלה, עם התאמות בשערי המטבעות, כדי להגדיל את הביקושים ולהניע את כלכלתן.
צילום: איי פי אלא שבעידן המטבע המשותף הן נדרשות בראש ובראשונה לצמצם הוצאות כדי להקטין את הגירעון - כלומר, להיות יותר כמו גרמניה. מדיניות זו באה על חשבון הצמיחה ומנציחה את האבטלה הגבוהה במדינות הפריפריה של הגוש, בעיקר בקרב הצעירים. חלק לא מבוטל מהצעירים הללו, בייחוד המשכילים והמיומנים שבהם, נוסעים לחפש פרנסה ועתיד טוב יותר בגרמניה - שזקוקה לצעירים משכילים ומיומנים. הקנצלרית מרקל סיפרה פעם שצעירים רבים במזרח גרמניה הצליחו למצוא עבודה רק כשהיו מוכנים לעזוב את ביתם למחוזות אחרים. זה לא היה רמז: היא קראה מפורשות לצעירי אירופה המובטלים לנוע בעקבות העבודה. וכיוון שהעבודה נמצאת בגרמניה, מה שהיא אומרת להם הוא "היו יותר גרמנים".
רן אברמסון
חותמת מקצועית למהלך היווני
כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע
כריסטין לגארד עומדת בראש קרן המטבע הבינלאומית בתקופה שבה ההגמוניה של המוסד הזה עומדת למבחן. מדינות ה־BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) הגשימו השנה את שאיפתן להקים מוסדות פיננסיים בינלאומיים שיתחרו בקרן המטבע ובבנק העולמי, הנשלטים בידי ארצות הברית ואירופה.
מאמציה של לגארד להגדיל את השפעת נציגוּת המדינות המתפתחות בהנהלת קרן המטבע לא התקדמו לשביעות רצונן של אלו, וסין - הגדולה שבכלכלות המתעוררות - הובילה מהלך להקמת הבנק החדש לפיתוח (NDB) שיתחרה בבנק העולמי, ולסידור הרזרבות התלוי (CRA) שיתחרה בקרן המטבע. שני המוסדות נחנכו השנה בוועידה חגיגית שנערכה ברוסיה. יכולתה של לגארד לשמור על כוחה של קרן המטבע, בעת שבה מרכז הכובד של הכלכלה נע לעבר העולם המתפתח, תשפיע לא מעט על עולם הפיננסים העתידי, ובמיוחד על מרכזיותו של הדולר האמריקאי כמטבע הראשי למסחר בינלאומי.
צילום: בלומברג לגארד שיחקה גם תפקיד מרכזי במשבר גוש היורו: קרן המטבע שימשה גב מקצועי לנושיה של יוון, שהפיגורים בתשלום חובה לקרן הציתו את השיא האחרון במשבר. קרן המטבע הפכה בעיני נושי יוון למה שהפכו חברות ייעוץ כמו מקינזי עבור תאגידים גדולים שמעוניינים לקצץ בהוצאות - חותמת מקצועית להצדקת המהלך.
הניסיונות של יוון למנוע מעורבות של הקרן בהסדר חילוץ חדש לא נשאו פרי, גם בגלל התעקשותה של גרמניה לשמור על הקרן בתמונה. למגינת לבם של הגרמנים, לגארד הצהירה שההסדר שיושג יהיה חייב לכלול תספורת לחוב היווני - קריאה מרעננת לנוכח נוקשותם של הנושים האירופים.
רן אברמסון
העם החליט, הראש התהפך
אלכסיס ציפראס, ר"מ יוון היוצא
ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, היה משוכנע שיצליח לשחרר את ארצו ממשטר הצנע שכפו נושיה. לא מעט אנשים האמינו שהוא יילך עד הסוף ויוביל מהלך חסר תקדים של יציאת יוון מגוש האירו - חששות שהרקיעו לאחר שציפראס ערך משאל עם על ההסכם שהציעו הנושים, כשהוא קורא לאזרחים להצביע נגד ההסכם.
העניין הוא שהאזרחים שמעו לציפראס, אבל הוא לא שמע להם: ימים ספורים לאחר שהעם דחה את ההסכם, ציפראס חתם על הסכם אחר, לא שונה בהרבה. מצב הדחק שאליו גרר את בני עמו בשלושה שבועות של אי־ודאות תהומית הוביל למרמור שקט, אך עיקש, שהסתיים בהתפטרותו.
צילום: איי אף פי זה לא שציפראס הפך את עורו. הבחירה שהיתה מולו, כפי שניסח שר האוצר שלו לשעבר יאניס ורופאקיס, היתה "בין כניעה להוצאה להורג". הוא בחר בכניעה, והבחירה תעמוד למבחן בסוף ספטמבר, אחרי שבאוגוסט הכריז ציפראס על בחירות בזק בתקווה לנצח ולהשיג יציבות שתקל עליו ליישם את ההסכם. גם במקרה זה, ייתכן בהחלט שכניעה לא תציל את יוון, והוצאה להורג בדמות יציאה שלה מגוש היורו תהפוך לפיתרון ההגיוני. ציפרס עוד עשוי לגלות שיש חיים אחרי המוות, והאתגר הגדול שלו יהיה לחיות אותם.
רן אברמסון
