בינתיים חופשי: ביהמ"ש עיכב כניסת צבי בר לכלא
ראש עיריית ר"ג, שהורשע בעבירות שוחד, נידון לחמש וחצי שנות מאסר, אך עונשו יעוכב עד הכרעה בערעורו
בית המשפט העליון עיכב היום (ה') את כניסתו לכלא של ראש עיריית רמת גן לשעבר, צבי בר, שהורש בעבירות שוחד ונידון לחמש וחצי שנות מאסר, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש. גם ביצוע עונשו של קבלן הנדל"ן שאול לגזיאל שהורשע במתן השוחד נדחה. "אל מול האינטרס הציבורי עומדות זכויותיו של המורשע לרבות הזכות למצות כראוי את זכות הערעור. שיקולים אלו מקבלים משנה תוקף כשעסקינן במערערים שגילם מתקדם כגילם של המבקשים, שהרי לא דומה יום במאסר של בן 30 ליום במאסר של בן 80", נימק השופט את החלטתו.
צבי בר במהלך משפטו צילום: תומי הרפז
בר, המיוצג על ידי עורכי הדין נבות תל צור, אלינור אלכס ושרון קיסר, הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשורה של עבירות בתחום השחיתות השלטונית וכך גם לגזיאל, המיוצג על ידי עורכי הדין ז'ק חן וירון קוסטליץ. במסגרת גזר הדין, נידון בר לעונש מאסר של 5 שנים וחצי, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 1.5 מיליון שקל. על לגזיאל הושת עונש מאסר בפועל למשך 33 חודשים, מאסר על תנאי ל-18 חודשים וקנס של מיליון שקל.
כן הורה בית המשפט על חילוט רכוש בסך של מיליון שקל מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של בר ועל חילוט בסכום של 440 אלף שקל מהכספים שנתפסו בחשבונותיו של לגזיאל.
השניים ערערו הן על הרשעתם והן על העונש שנגזר עליהם לבית המשפט העליון ובמקביל ביקשו לעכב את ביצוע העונש, כלומר את כניסתם לכלא, עד להכרעה בערעור. בר גם ביקש לעכב את חילוט הכספים עד להכרעה בערעור.
בבקשותיהם טענו השניים כי הערעור שלהם נשען על נימוקים כבדי משקל ועל טענות הראויות להישמע ועל כן יש לדחות את ביצוע העונש. כך נטען כי בפני בית המשפט המחוזי לא עמדה אף לא ראיה ישירה אחת המעידה על קיומו של שוחד וכי הרשתם מבוססת על מארג של שיקולי היגיון וסבירות, הנחות וספקולציות וכי אין בכך די להרשעה בהליך פלילי.
שופט העליון צבי זילברטל קיבל את בקשתם של בר ולגזיאל לדחות את כניסתם לכלא עד לשמיעת הערעור. יחד עם זאת, ציין השופט כי אינו מקבל את בקשתו של בר לדחות את חילוט רכושו, כפי שנקבע בגזר הדין בעניינו. "העבירות בהן הורשו המבקשים הן חמורות", נכתב בהחלטה, "ואין להקל בהן ראש. מעשיהם פגעו באינטרסים חברתיים וציבוריים בעלי חשיבות עליונה והתנהלותם הוסיפה לנגע השחיתות השלטונית שעל נזקיו אין צורך להכביר מילים. עם זאת התרשמתי כי על אף פסק דינו המפורט של בית המשפט המחוזי, הערעורים שהגישו אינם ריקים מתוכן ואינם ערעורי סרק, והטענות הנזכרות בהם ראויות להישמע ולהיבחן".
השופט זילברטל ציין עוד כי בר ולגזיאל הצביעו בערעורם על מהלכים שונים של הסקת מסקנות, שנעשו בגדר הכרת הדין, שלטענתם אינם עומדים במבחן הנדרש לצורך הרשעה בפלילים, כלומר טענות כלפי הפעלת שיקול הדעת השיפוטי.
עוד התחשב בית המשפט העליון בגילם המתקדם של בר ושל לגזיאל, שניהם כבני 80 "וברור כי לנתון זה יש חשיבות ניכרת בהליך בו אנו מצויים", כתב השופט זילברטל. "אמנם", נכתב בהחלטה, "לאכיפה מידית של גזרי דין נודעת חשיבות ציבורית ברורה. הציבור מצפה כי מי שהואשם, הורשע ונשלח לרצות את עונשו בבית הסוהר, אכן ייכלא באופן מיידי, ולא יימצא מסתובב חופשי ברחובה של עיר. עם זאת, אל מול האינטרס הציבורי עומדות זכויותיו של המורשע לרבות הזכות למצות כראוי את זכות הערעור".
