משרד הכלכלה יחליף ידיים, אבל פיתוח לווייתן עוד רחוק

השלב הבא לאחר הפעלת סעיף 52 הוא לאשר את המתווה בממשלה, שם צפוי רוב גדול אם לא מוחלט. הממשלה, כמו גם הקבינט המדיני־ביטחוני, כבר אישרה את המתווה ברוב גורף בשתי הצבעות שעסקו בנושא, ולכן לא צפוי להתרחש שינוי במקרה של הצבעה נוספת.

אבל אצל חברות הגז הסיפור קצת שונה. הן למודות מאבקים ועל כן יחכו לפסיקת בג"ץ בנושא. לפי כל ההערכות, עתירה נגד מתווה הגז ואישורו תוגש לבג"ץ במהרה, רגעים ספורים לאחר שהממשלה תצביע בעדו - בדיוק כמו שהיה בכל סיבוב קודם שעסק במשק הגז הישראלי.

יצחק תשובה, בעלי דלק צילום: אוראל כהן

עד היום בג"ץ פסק עקב בצד אגודל לטובת הממשלה, תחת הנימוק שההליך הטכני שבוצע היה חוקי ותקין, וכי לבג"ץ אין סמכות או ידע להתמודד עם השאלה האם ראוי או לא ראוי לייצא גז, כמה גז ראוי לייצא ולמי.

ולכן רק אחרי פסיקת בג"ץ בנושא תידרש נובל אנרג'י להעביר החלטת השקעה סופית בדירקטוריון שלה. החלטה כזו תפתח את הצוהר להשקעה של כ־5–6 מיליארד שקל בפיתוח לווייתן, בזמן שהמתווה הממשלתי במתכונתו הנוכחית מחייב אותה להשקעה מצרפית של עד 2.5 מיליארד שקל עד סוף 2017.

אי־פיתוח לווייתן הוא אחד ממנופי הלחץ שמפעילה נובל על הממשלה. בינתיים אף אחד מבכירי החברה לא מתבטא פומבית בנושא מחשש לקלקל את המאמצים הממשלתיים לאישור המתווה (וכך נוהגות גם יתר חברות הגז) אך מתחת לפני השטח החברה האמריקאית עושה כל שביכולתה כדי לקדמו.

מאז ההכרזה של הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר פרופ' דיויד גילה כי הוא מסרב לתת לחברות הגז פטור מהסדר כובל, בגין האחזקות הצולבות שלהן במאגרי הגז הטבעי תמר ולווייתן, משק הגז הישראלי נמצא במצב של מוות קליני. קשה להתעלם מהקשר שבין התקדמות המתווה ואישורו לבין הקיפאון של משק הגז - ובקשר הזה בדיוק משתמשת נובל אנרג'י כדי להבהיר לממשלה שכדאי לה להזדרז ולאשר את המתווה.