אי־השוויון בחינוך - לא רק בגלל הפער הכלכלי בין הרשויות

הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי מנהל מאבק מול פורום ראשי הערים החזקות בישראל (פורום ה־15), שמטרתו היא לתקצב באופן דיפרנציאלי את תקציב החינוך משנת התקציב הבאה, ולהעביר כמה שיותר כסף מהרשויות החזקות לרשויות החלשות. את המאבק מנהל לוי יחד לצד פורום 115 הרשויות החלשות, שאותו מובילים ראש עיריית ירושלים ניר ברקת וראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון.

כיום מתוקצבות הרשויות על פי מנגנון זהה שאינו מבחין בין רשויות חזקות לחלשות, ולכך מצטרפים גם נתוני המיצ"ב שפורסמו בשבוע שעבר שמראים פעם נוספת שתלמידים מרקע סוציו־אקונומי גבוה מקבלים ציונים גבוהים יותר. אלא שהמציאות של מערכת החינוך מורכבת מהדיכוטומיה של עשירים ועניים. להלן שלוש הערות בדרך לצמצום אמיתי של הפערים. 

נפתלי בנט שר החינוך צילום: ארז חרודי, עושים צילום

בממלכתי־דתי משקיעים יותר

במדינת ישראל יש 2,565 בתי ספר יסודיים (אם מתעלמים ממרבית תלמודי התורה החרדיים, שבקושי מפוקחים על ידי משרד החינוך). ב־2,259 מתוכם יש ממוצע של 20 תלמידים ומעלה בכיתה, כלומר הם נמצאים בתוך הנורמה של צפיפות התלמידים במערכת.

כשבוחנים את 50 בתי הספר היסודיים המתוקצבים ביותר מגלים שרק שמונה מהם ממוקמים בערים ששייכות לפורום ה־15.הפערים הגדולים והמשמעותיים ביותר הם אלו שבין תלמידי הממלכתי־דתי שמקבלים יותר משאר המגזרים — חילונים, חרדים וערבים (ראו תרשים). הפער נוצר בעיקר משום שבחינוך הממלכתי־דתי זוכים לקבל תקציבים לשעות הוראה רבנית ולהפרדה מגדרית בכיתות, שמשתמשים בהם לצמצום הכיתות. מכיוון שתקציב הבסיס ניתן לפי מספר כיתות, התקציב לכל תלמיד הוא גדול יותר.

לכן שינוי אמיתי בתקציב החינוך, משמעותו לקחת מתלמידי החינוך הממלכתי־דתי ולהעביר לכל השאר — במיוחד לערבים.

בערבים משקיעים פחות

זה לא שאין בכלל הבדל בין תלמידים ברשויות חלשות וחזקות, כי בבתי הספר שבהם התלמידים מגיעים מרקע חברתי־כלכלי חלש מקבלים תקציבים מיוחדים לשעות הוראה נוספות ויום חינוך ארוך. אבל ההבדל הגדול נוצר מהכספים התוספתיים (של הרשויות עצמן), שמגדילים את תקציב החינוך לתלמיד ברשויות החזקות באלפי שקלים לשנה יותר מאשר לתלמידים ברשויות החלשות. יש גם שוני בתקציבים התוספתיים שניתנים על ידי משרד החינוך, קרי "סלי תקציב" מיוחדים שמחלק משרד החינוך לתגבור מתמטיקה או לפתיחת מרכז מוזיקה. כל אלו יוצרים מציאות שבה יש תלמידים ששווים יותר וכאלו ששווים פחות.

ואלו ששווים פחות הם בעיקר ערבים. אפילו בפורום ה־15 מודים כי יש בעיה אמיתית בתקצוב רשויות שמוגדרות בשלושת העשירונים התחתונים של האשכול החברתי כלכלי (שאליהן שייכות רובן המוחלט של הרשויות הערביות).

למציאות הזו יש השלכה ברורה על הציונים של אותם תלמידים, שבאה לידי ביטוי בתוצאות המיצ"ב. משרד החינוך אף הגדיל לומר שבמבט לאורך השנים אין מגמה ברורה של צמצום הפער בין יהודים וערבים. פרופ' דן בן־דוד, שחוקר את נושא החינוך בישראל, מזהיר כי רמת הציונים של חלק מתלמידי מערכת החינוך הערבית מצביעה על ידע ויכולת של עולם שלישי. הצעירים הערבים הם חלק מהעתיד של המשק הישראלי, וכך גם עלול המשק שלנו להיראות.

גם חינוך לא פורמלי חשוב

ראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון חזר לאחרונה מסיבוב תורמים בארה"ב. הוא גייס תרומות לשירותים שברשות חזקה נחשבים כמובנים מאליהם — החל בתוכנית מלגות לצעירים מקומיים באקדמיה, דרך מרכזי מוזיקה, ועד לסבסוד חוגים אחר הצהריים ודמי ההשתתפות בצופים. חינוך לא פורמלי נחשב עבור אנשי חינוך רבים כלא פחות חשוב מחינוך פורמלי, ותקצוב דיפרנציאלי חייב להתייחס גם לכך, ולתת מענה להורים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לחוג או לתנועת נוער.