סכנת הישורת האחרונה
הבנקים יודעים להכניס בדקה ה־90 שינויים כמעט בלתי נראים, שמוציאים מהרפורמות את העוקץ
עבר עשור, ושוב אנו עומדים על סף קבלת החלטות שיכולות ליצור שינוי תשתיתי במערך העברת הכסף בישראל ולפתוח אותו לתחרות. צריך לשים את הדברים על השולחן: בנקים (והמפקחים עליהם) לא אוהבים תחרות ונלחמים בה. הם יודעים להפוך תקנות וחוקים לאות מתה בקביעת כללים בשטח, הכנסת מקלות בגלגלים ומריחת זמנים. לדוגמה, הצלחתם בסירוס הליך הסדרת שירות נתוני אשראי, שהיה אמור לתת מידע על לווים.
כרטיסי אשראי (אילוסטרציה) צילום: shutterstock
בישורת אחרונה מתקבלות תמיד הפשרות הכי קשות. אז גם מדברים על השאלות הקשות באמת שנדחו לסוף. מה נשאר? האם צריך להשאיר את הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי בידי הפיקוח על הבנקים, האטי להחריד, שלאורך השנים ידוע בכך שתחרות היא לא באמת בראש מעייניו? מה עוד נשאר? מחלוקת על הנפקה ישירה של כרטיסי אשראי על ידי הבנקים, שיכולים ברגע להעביר את הלקוחות של חברות כרטיסי האשראי אליהם? מה כבר פשרות בנושאים אלו יכולות לעשות, חוץ מלרוקן מתוכן את מסקנות הוועדה?
אז מנסים להגיע לפשרות, וזה טבע הדברים. אבל כשסוגרים פשרות צריך לזכור תמיד את המטרה, לשם מה התכנסה הוועדה? ועדת שטרום נועדה להנגיש את האשראי ולהוריד את המרווח הבנקאי שבמגזרים הקמעונאיים, הוא מרווח עודף בשל היעדר תחרות. כל פשרה צריכה להיבחן לאור המטרה הזאת, ואם היא פוגעת בה — להידחות. אחרת, הציבור ישלם עליה הרבה מאוד כסף. אסור להמעיט בחשיבותו של מקל קטן בגלגל. זוכרים את הישורת האחרונה של ועדת בכר?
