ועדת גרוניס: כיצד האפיל אביחי מנדלבליט על המתמודדים האחרים?

דרמה לא קטנה התרחשה מאחורי הקלעים בוועדת גרוניס שהמליצה על אביחי מנדלבליט כמועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בשלב מסוים הסתמנו בוועדה שלושה מועמדים עם שלושה קולות - מנדלבליט, היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, וד"ר גיא רוטקופף.

פרופ' גבריאלה שלו היא ששברה את השוויון בהעניקה למנדלבליט את הקול הרביעי שהפך אותו ליחיד בצמרת. שלו לא עשתה זאת בלב קל. חבריה וחברותיה באליטות המשפטיות בירושלים לחצו עליה שלא לבחור במנדלבליט, אך היא נרתעה מהאפשרות שגיא רוטקופף ייבחר, לאחר שהתברר שראש הממשלה בנימין נתניהו רואה ברוטקופף "פלאן B" אם ייתקל מנדלבליט במחסום כלשהו, בג"ץ נגיד.

צילום: אוהד צויגנברג, צלם הכנסת, אוראל כהן, עמית שעל, מיטל איטקיס

הרגה שלוש ציפורים

הבחירה של הוועדה הצליחה להרוג שלוש ציפורים במכה אחת: את הנשיא בדימוס אשר גרוניס, שלא הצליח לגייס אפילו חבר אחד נוסף שיתנגד למנדלבליט; את הבקשה של שרת המשפטים להציע שלושה מועמדים; והכי כואב - היא לא מצאה אפילו מועמד אחד שראוי להמלצה לצד מנדלבליט.

אלא שכל התמיהות נבלעות בפארסה שבעצם קיומה של הוועדה. במקום לטהר את בחירת היועץ מתככי הפוליטיקאים היא הצליחה לזהם את התהליך עד שמתבקש שתחזיר את המנדט הזה לממשלה. ממילא כל הוועדות עד כה בחרו את מועמדו של ראש הממשלה. מה הטעם במצג של בחירה נקייה שכוללת לכלוך פוליטי בכל מקרה.

זה התחיל בכך ששלושה חברי ועדה הצביעו לפי האינטרסים של שולחיהם: נציגי הממשלה והכנסת משה נסים וענת ברקו שירתו את האינטרס של נתניהו והצביעו רק למנדלבליט ורוטקופף. נציג לשכת עורכי הדין יחיאל כץ הצביע בעבור מועמדי הלשכה - מנדלבליט, גרסטל וינון. התוצאה: מועמדים ראויים כהילה גרסטל וישי בר הזדנבו מבוישים מאחור עם שני קולות בלבד. ליכט ונזרי עם פחות.

גרוניס לא תמך בגרסטל. מתברר שנשיא העליון בדימוס לא חשב שיש שופטים שראויים לתפקיד. בשלב מוקדם פסל גרוניס את השופטים ספי אלון ומיכל אגמון־גונן. אלא שהוא מנע את תמיכתו מגרסטל, השופטת היחידה שהגיעה לשלב הסופי והמכריע. גם ח"כ ברקו, שנדמה שתתמוך בגרסטל לפחות מתוך סולידריות נשית, נמנעה מכך. אצל ברקו המניע הפוליטי ברור - למנוע מגרסטל לאיים על מועמדי נתניהו. אבל מדוע נמנע גרוניס? לא ברור. יש אומרים שהוא "פשוט לא אוהב אותה".

צילום: אוהד צויגנברג, צלם הכנסת, אוראל כהן, עמית שעל, מיטל איטקיס

המועמד ישי בר הוא סיפור מעניין. ערכי, עצמאי בחשיבתו, אלוף במיל', פרופסור למשפטים. היחיד מהמועמדים שאפשר להכתירו גם כ'אישיות' ולא רק כ'מתאים'. אבל בר הוא חובש כיפה שנתפס כמוקצה במחוזות המתנחלים והבית היהודי, משום שהוא ליברל שתומך בזכויות אדם, ולכן נתפס אצלם כשמאלן קיצוני, רחמנא ליצלן.

כל מועמד קיבל לפחות את קולו של חבר הוועדה שהציע אותו. כך נותר אבי ליכט עם גרוניס. רז נזרי לא זכה אפילו לקול אחד, מפני שהשרה שקד היא שהציעה אותו. את העלבון שבהיעדר התמיכה אין לזקוף להיעדר כישורים אלא לפוליטיזציה שהכתיבה את התנהלות הוועדה ואת מאמצי התמרון לטובת מועמדי נתניהו. ואפשר לראות בה סימן לברית שנרקמת בין שקד ללשכת עורכי הדין בעת האחרונה. מי שלא היה בלופ נשאר הרחק מאחור.

נכון ששלו אחראית לתוצאה הסופית, אבל אי אפשר להתעלם מתרומתו של שר המשפטים לשעבר משה נסים, שועל פוליטי ותיק שישב גם בוועדת האיתור הקודמת ותרם בה תרומה מכרעת לבחירת יהודה וינשטיין, באמצעות בלוק חוסם שמנע ממתחריו (דפנה ברק־ארז, צבי אגמון וידידיה שטרן) את הקול הרביעי. אז ציוותו לו כנציג הכנסת את יריב לוין, ועתה את ח"כ ענת ברקו.

בדף הבית של משרד עורכי הדין של נסים נכתב: "לקוחות המשרד נמנים עם הגופים הגדולים והמובילים במשק. ביניהם משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים". בזמנו נבדק אם גילוי נאות זה מייצר גם ניגוד עניינים והוחלט בשלילה. בכל מקרה, ראש הממשלה הוא עדיין לקוח. בוועדה הוא תמך, עם ברקו, אך ורק במועמדי נתניהו.

בג"ץ כמסיר כתמים

הוועדה החליטה ובצדק שלא להתייחס לחוות הדעת הנוקבת של וינשטיין נגד מנדלבליט בשל מעורבותו בפרשת גלנט־הרפז. אין לה כלים לבחון את הטענות ולהסיר את הכתם. יכולים לעשות זאת רק בג"ץ או היועץ עצמו, אילו החליט לסגור את התיק מ"חוסר אשמה". בזמנו לא מיצה מנדלבליט את שני המסלולים האלה, ועתה הוא שוב צפוי להיתקל בבעיה, ואליה תצורף גם טענת היעדר הצינון שמקובל לראותה כחלשה יותר. ובכל זאת, הסיכון למועמדות עדיין קיים, ואם הוא יתממש תהיה הממשלה חופשית לבחור מועמד אחר. טבעי שזה יהיה ינון, שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר לאחר מנדלבליט. אבל לנוכח תמיכת נציגי נתניהו ברוטקופף, סיכויו גדולים יותר אם ייפסל מנדלבליט בבג"ץ.