שעות נוספות וזכויות העובדים

כחלק משורה של צעדים שנועדו להקל על עסקים קטנים שגילם אינו עולה על 5 שנים ושהבעלים אינו שולט בעסקים אחרים, הוצע פיילוט לחישוב גמיש של השעות הנוספות המחושבות לעובדים.

על פי ההצעה החדשה, התשלום על שעה נוספת ייעשה רק מהשעה ה- 43 בשבוע העבודה או השעה ה- 187 בחודש עבודה, לעומת המצב היום בו התשלום מחושב החל מהשעה השמינית או התשיעית. משמעות הדבר הוא שחישוב השעות הנוספות ייעשה ברמה השבועית או ברמה החודשית, בניגוד לחישוב יומי כפי שנעשה היום.

שינוי זה מעורר גלי התנגדות מוצדקים מצד ההסתדרות אשר רואה בהצעה זו פגיעה בעובדים בכלל ובעובדים בשכבות החלשות בפרט.

הקלות אילו או אחרות על עסקים קטנים וחדשים היא יוזמה ברוכה ובהחלט שיש לעודד אותה ולקדמה אך בוודאי שאין לעשות זאת על חשבונו של העובד המוחלש המועסק בעסק קטן וחדש ובדרך כלל משכורתו נעה סביב השכר הממוצע במשק, אם לא למטה מכך.

למעשה, הצעה זו מאפשרת למעסיק שלא לשלם בפועל לעובד על עבודתו בשעות נוספות למרות שהוא עבד למעלה מ-9-8 שעות והיה אמור להיות מתוגמל על כך כפי שקובע החוק כיום.

בעצם, המעסיק יוכל לתמרן את שעות עבודתו של העובד, כך שבימי לחץ יעסיק את העובד שעות מרובות. לדוגמא עובד במסעדה יעבוד ביום חמישי בערב, הנחשב ליום עמוס, 12 שעות עבודה רצופות ואילו ביום ראשון שלאחריו יעבוד רק 4 שעות, הכל כמובן על פי סידור העבודה שקובע לו המעסיק. בשיטה הנהוגה היום יקבל העובד על עבודתו ביום חמישי תשלום על 4 שעות נוספות, שעתיים לפי 125% ושעתיים לפי 150%. אולם אם יחושב השכר על פי הצעת החוק החדשה, המעסיק ישלם לא יותר מתשלום על שעות רגילות, וזאת מכיוון ששעות העבודה נצברות ברמה החודשית, ללא כל קשר למספר שעות העבודה היומיות של העובד.

בתרגום מספרי, אם שכרו השעתי של העובד עומד על 30 שקל על יום עבודה של 12 שעות, היה אמור להשתכר 405 שקל ברוטו ועל יום עבודה של 4 שעות היה אמור להשתכר 120 שקל, כך שבסה"כ עבור שני ימי העבודה היה אמור להרוויח 525 שקל ברוטו. ואילו על פי ההצעה יקבל על שני ימי העבודה סך של 480 שקל ברוטו בלבד. מדובר בהפרשים שיכולים להגיע לכדי מאות שקלים בחודש.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

זאת ועוד, מדובר בהצעה המפירה את חוקי העבודה, אשר הינם חוקי מגן, שנועדו להגן במיוחד על אותם עובדים בשכבות הביניים ומטה, המבקשים להגדיל את משכורתם על ידי עבודה מאומצת, בשעות רבות, על חשבון חיי המשפחה והחברה, כל זאת בכדי להתפרנס בכבוד.

העובדה כי בישראל שעות העבודה הן מהגבוהות ביותר מבין מדינות ה- OECD, רק ממחישה עד כמה רכיב השעות הנוספות, משמעותי וחשוב כחלק משכרו של העובד הישראלי.

כאמור, אומנם ראוי ומבורך לעזור ולעודד עסקים קטנים וחדשים, אך יש דרכים רבות ומגוונות לעשות זאת מבלי לפגוע בזכויותיהם של העובדים. ההסתדרות הכללית צודקת כאשר היא מתנגדת להצעה זו אשר לא הובאה לידיעתה ולא התקבלה בשיתוף פעולה, תוך שימת לב לאינטרסים החשובים של העובדים.

דוגמא לפתרון תוך שיתוף פעולה עם ההסתדרות יכול להיות בקביעת הסדרים ענפיים, על פי שעות העבודה המקובלות בענף, צרכי העבודה באותו ענף ו "פיקים" עונתיים. אפשרות נוספת היא מתן זכות בחירה לעובד באם הוא בוחר במסלול החישוב הגמיש של השעות הנוספות או שהוא מעדיף להישאר במסגרת החוק הקיים היום.

שיתוף פעולה זה בין המדינה לארגוני העובדים יביא בוודאות להצעות טובות וראויות יותר שלא יפגעו בזכויות עובדים.

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה, עומדת בראש משרד נעמי לנדאו ושות' וראשת האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה