"כשאבא ראה אותי משחקת טטריס בין מבחנים אמר: "אם יש לך זמן פנוי, עדיף שתקראי את הספר של השופט חיים כהן"
עו"ד אסתר ברק לנדס, מייסדת ומנכ"לית החממה הטכנולוגית נילסן אינוביט פאנד: "כשאמי יצאה מהמקלחת ונתקלה בפורצים בבית, היא התנצלה על הלבוש המינימלי, והציעה להם משהו לשתות"
נולדתי בירושלים, שנייה במשפחה בת ארבעה ילדים. אבי אהרן, יליד ליטא, הוברח בגיל שש מהגטו בשק של מדים נאציים. הוא הסתתר עם אמו אצל איכר שסיכן את משפחתו כדי להציל אנשים זרים לגמרי והוכר בהמשך כחסיד אומות העולם. חוויית השואה היא שעיצבה את תפיסת העולם של אבי: 'לעולם לא עוד' וחשיבות מדינת ישראל וביטחונה, מחד, וערך שמירת כבוד האדם וחירותו מאידך. רק לקראת גיל 70 הסכים לבקר שוב בליטא, והעובדה שהניצול 'אריק בריק' חזר כנשיא בית המשפט העליון והיה אורח רשמי של נשיא ליטא, נוסע בשיירה מאובטחת בידי שוטרים ליטאים, היא בעיניי חלק מהנרטיב המופלא של ישראל.
"אבי הגיע לארץ בגיל 11, ואת אמי, אלישבע, הכיר בבית הספר ליד האוניברסיטה בירושלים. הם למדו באותה כיתה ומאז הם יחד, 65 שנה. הזוגיות שלהם היא מקור השראה לי ולאחיי. כשאבי חש שתחומי העיסוק שלהם עלולים להתנגש, הוא אמר לא פעם: 'הייתי מוותר על כל דבר למענה, אפילו על הקריירה והמקצוע'. אמי למדה ביולוגיה והתמחתה בחקר מחלות גנטיות בקרב יהודים ממוצא כורדי, אבל בגיל 35 אחרי שילדה את ארבעתנו עשתה הסבה מקצועית למשפטים. הקריירה השנייה שפיתחה הובילה אותה עד לתפקיד סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה.
1970. אסתר ברק, בת חמש, עם אביה אהרן, אחותה מיכל, אמה אלישבע והסבתא מרים אוסוסקין צילום רפרודוקציה: נמרוד גליקמן
"אמא היא אדם שאוהב את כולם ולא מסוגל לפגוע בזבוב או לייחס כוונה רעה — עד כדי כך שבאחד הימים, כשיצאה במגבת מהמקלחת וגילתה שני פורצים בבית, ביקשה את סליחתם על הלבוש המינימלי והציעה להם משהו לשתות. הבית היה תמיד מלא אנשים שאמי פגשה באקראי והחליטה לעזור להם.
"אבי הקדיש שעות על גבי שעות לשבת וללמוד איתי ועם אחיי. כשראה אותי פעם משחקת טטריס בין מבחנים, כסטודנטית למשפטים, העיר: 'אם יש לך זמן פנוי עדיף שתקראי את הספר החדש של השופט חיים כהן במקום להשחית זמן'. הארוחות המשפחתיות נסובו סביב סוגיות משפטיות שאבא ואמא עסקו בהן, וגדלנו בתחושה שעולם המשפט נוגע בכל תחומי החיים והוא הבסיס לכל. אבא תמיד טען ש'לימודי משפטים הם בסיס מצוין לכל מקצוע', אבל מעבר למשפטים אהב במיוחד היסטוריה ותמיד אמר: 'לו לא הייתי משפטן, הייתי נהיה היסטוריון'.
"כשלומדים משפטים עם אבא המקצוע הזה נראה כדבר הכי מרתק עלי אדמות, אבל אחרי תשע שנות עבודה כעורכת דין הבנתי שהמציאות היומיומית של המקצוע שונה לחלוטין מהריגושים שחוויתי בבית ושאינם באים לידי ביטוי בעבודה השגרתית, שבה בסופו של דבר אתה משרת צרכים של לקוחות ולא ערך או צדק אבסולוטי. אבי קיווה שאוכל 'למצוא כיוונים אחרים בעולם המשפט במקום עיסוק בזוטות של היכן להשקיע את הכסף' אבל לפני 16 שנה עברתי לעולם המרתק של ההייטק, עולם המגדיר ומשפיע על העתיד.
התחלתי לעבוד בסטארט־אפ קטן וכיום אני מנהלת חממה טכנולוגית שהקמתי לפני כשלוש שנים, שמלווה חברות בראשית דרכן. את הסיפוק הערכי אני משיגה בעזרה ליזמים צעירים ובפעילויות לקידום קריירה של נשים, אבל לקח לי זמן להודות, ביני לבין עצמי, שנטשתי סופית את מקצוע המשפטים".
