"מכרתי את החברה לתשובה, אבל לא מכרתי את נשמתי לאף אחד"

בנובמבר האחרון, בעיצומה של אחת ההפגנות המרכזיות נגד מתווה הגז, העלה מאיר אוזן תמונה לפייסבוק תחת הכותרת: "בהפגנה נגד מתווה הגז, עם בתי לירי". לחדי־העין והזיכרון היה ברור שבתמונה התמימה טמון הרבה מעבר לגאווה של אב במעורבותה החברתית של בתו. אוזן היה מייסדה ובעליה של סוכנות ההסדרים הפנסיוניים "שקל", וב־2008 הוא מכר אותה תמורת 130 מיליון שקל לחברת הפניקס של יצחק תשובה. אותו תשובה שהוא מבעלי השליטה במאגרי הגז שבגינם יצא אוזן להפגין. "מכרתי את שקל לתשובה אבל לא מכרתי את נשמתי ולא את מצפוני לאף אחד", אומר אוזן בראיון ל"מוסף כלכליסט".

תשובה שילם לך הון תועפות על שקל.

"באותו זמן היה ביקוש לחברה מצד עוד כמה חברות ביטוח. זאת היתה עסקה של מוכר מרצון וקונה מרצון ומעולם לא הרגשתי שעשו לי טובה. מכרתי חברה מעולה ומובילה בתחומה".

ולא היססת לצאת להפגין נגד מי שהפך אותך לאדם כה עשיר?

"לא היססתי אפילו לרגע. הרגשתי שזאת הפגנה של חבר’ה צעירים שאכפת להם והם עושים את זה כמעט לשם שמים, פשוט כי הם רוצים שהמדינה הזאת תתחיל לתפוס כיוון של צדק חברתי. לא היססתי כי ראיתי שהמחיר שמנסים לגבות מהציבור הוא כמעט פי שניים מהמחיר הנכון והראוי — 5.4 דולר ליחידת אנרגיה, במקום 3 דולר, שגם הם מחיר טוב מאוד ליזמים. ראיתי כיצד מפחידים את הציבור בסיפורים על הגז שיישאר באדמה כשהוא כבר זורם. חברות האנרגיה אמנם גילו את המשאב ומגיע להן להרוויח, אבל הן לא יצרו יש מאין. לציבור ולתעשייה כאן גם מגיע ליהנות מהמשאב הזה, מה גם שהציבור היה שותף להשקעה. אם דלק קידוחים לא היתה מצליחה למצוא גז, תשובה לא היה מחזיר לציבור את כל הכסף מכיסו. מי שהשקיע בחברה וקנה את תעודות ההשתתפות שלה היה מפסיד את כספו, כמו שקרה בדלק נדל"ן כשהיא קרסה".

מאיר אוזן. "לא מספיק רק לכעוס ולכאוב. כדי להשיג שינוי חייבים לבטא את הדברים במעשים, בנוכחות" צילום: עמית שעל

אם אתה כבר מזכיר את דלק נדל"ן, תשובה היה צריך להחזיר את החובות שלה מכיסו?

"המשבר בדלק נדל"ן היה אמיתי ובאותו זמן חברות בכל העולם הפסידו. אבל אני חושב שבראיית מאקרו, קבוצת דלק היתה צריכה לקחת אחריות על דלק נדל"ן. היא היתה צריכה לומר: אין לנו כסף להחזיר כרגע, אבל יש לנו מאגרי גז אדירים. לכן אנחנו ניקח אחריות וניתן איגרת חוב לגופים המוסדיים למשך 20 שנה מהיום, ומהרווחים האדירים שיהיו לנו מגז נפצה את כל המוסדיים על ההשקעה שלהם בדלק נדל"ן. זה מהלך שהיה מעמיד את תשובה כדמות מופת של ניהול עסקי וערכי. מבחינת הצדק המשפטי ודיני החברות, הוא לא היה חייב לעשות את זה. אבל מבחינת הצדקה חברתית, אילו היה עושה את זה שמו היה נכתב באותיות של זהב בתולדות הכלכלה והחברה כאן לדורות".

לכן הלכת להפגין?

"הלכתי להפגין כי זה אבסורד שמצאו פה מאגרים של גז ואנחנו מוכרים אותו לעצמנו כל כך ביוקר. הרי כשייצאו אותו למדינות אחרות ימכרו אותו יותר בזול. האם נראה לך הגיוני שאזרחי ישראל ישלמו יותר על גז מאזרחי טורקיה או מצרים? מגיע לנו עונש על זה שגילינו את הגז? לכן הגעתי להפגנה הזאת. לא מספיק רק לכעוס ולכאוב. כדי להשיג שינוי חייבים לבטא את הדברים במעשים, בנוכחות. אפלטון אמר 'המחיר שאנשים טובים משלמים על אדישות לעניינים ציבוריים הוא להישלט על ידי אנשים רעים'. לכן חייבים להצטרף למאבק, או לפחות להראות תמיכה".

מאיר אוזן בהפגנה נגד מתווה הגז

להבדיל ממך, כחלון הרחיק עצמו מהדיון על התמלוגים בגלל חברות עם קובי מימון, מבעלי ישראמקו.

"הגז הוא אחד הדברים הכי משמעותיים בכלכלה הישראלית כיום, וכששר אוצר אומר 'אני לא יכול לטפל בזה' זו כמעט בגידה בציבור שבחר בו. אי אפשר בכלל להעמיד יחסי ידידות עם חבר בעל עניין מול הציבור שאותו אתה מייצג. יש פה מדינה וכלכלה לנהל. אפשר להגיע למתווה שיהיה הוגן וצודק כלפי הציבור, ועדיין החבר שלך יהיה מרוצה. אם יש פה שפע, הוא לא צריך להיות נחלת בודדים אלא של כלל הציבור. הרי נבחרת כדי לשפר את הרווחה ואת חלוקת המשאבים, אתה לא יכול להתמקד רק בדיור. אתה שר אוצר, לא שר שיכון. מחיר האנרגיה קריטי לרמת החיים ולפנסיה של כולם, גם של בעלי דירות. לדעתי כחלון יודע שהוא טעה".

דיור הוא אכן בעיה גדולה, שמשליכה על הסיכויים של דור שלם.

"כן, אבל גם בנושא הדלק בארץ די עושקים את הציבור. מחיר הדלק בארצות הברית עולה היום 1.9 שקלים לליטר, ובארץ 5.9 שקלים לליטר. פי שלושה, וכמעט כל הפער הוא מיסוי. באופן ריאלי זה אפילו יותר מפי שלושה, כי רמת ההכנסה כאן יותר נמוכה. מחיר האנרגיה הוא הרוצח השקט של ההכנסה הפנויה. הציבור לא ערני לנושאים הצרכניים האלה ומשלם מחירים עצומים ומיותרים. הורדת העלויות הללו היתה יכולה להיות דרך מצוינת להגדיל את ההכנסה הפנויה כי הן משליכות גם על מחירי הנסיעה באוטובוסים, במוניות, ברכבות, על ייצור חומרי גלם לבנייה, למזון, כמעט לכל דבר. הגז היה יכול להיות הזדמנות נהדרת להראות לציבור איך באים לקראתו ומגדילים את הרווחה שלו.

"רק בשבוע שעבר מנכ"ל פניציה, ששיוועה לחיבור לגז, הודיע שהוא עובר למזוט כי מחירי הגז גבוהים מדי. זה מלמד שההסכם של מתווה הגז יקרוס לתוך עצמו. שום דבר לא יותר חזק מהלוגיקה של הכלכלה, וכשרוצים לקבל מחירים אבסורדיים, הציבור יצביע ברגליים לטובת מוצרים אחרים. ההסכם הזה יתפרק, הוא לא יחזיק מים".

על יצחק תשובה: "קבוצת דלק היתה יכולה לקחת אחריות על חובות דלק נדל"ן. היא היתה צריכה לומר: אין לנו כסף להחזיר כרגע, אבל יש לנו מאגרי גז אדירים. לכן ניתן אג"ח למוסדיים ל־20 שנה מהיום, ומהרווחים האדירים שיהיו לנו מגז נפצה אותם על ההשקעה בדלק נדל"ן. זה מהלך שהיה מעמיד את תשובה כמופת של ניהול עסקי" צילום: ראובן שוורץ

"לקזז למנכ"לים שכר בדיעבד"

האקזיט של אוזן עם סוכנות שקל נחשב אחד המרשימים בשוק לא רק בגלל המחיר הגבוה, אלא גם בזכות העיתוי המושלם, רגע לפני פרוץ המשבר העולמי. לפי הסכם המכירה נשאר אוזן בחברה למשך ארבע שנים נוספות, ואז פרש. הראיון עמו מתקיים כשאוזן כבר שלוש שנים "נקי" מהפניקס, מה שככל הנראה מקל עליו לדבר בגילוי לב ולהביע דעות נוקבות במיוחד על נושאים שעל סדר היום הציבורי.

"אני קפיטליסט בתפיסת עולמי הכלכלית", אומר אוזן, "תחרות זה דבר בריא ובונה שמושך לשיפור ביצועים. כל חיי עבדתי בעולם מאוד תחרותי. הבעיה היא כשהקפיטליזם הופך לחזירי. זה המקום שבו המדינה צריכה להתערב וליצור יותר מנגנוני איזון בין עשירים לעניים ולצמצם את הפער".

אוזן ובתו לירי בהפגנה נגד מתווה הגז. "לא מכרתי את מצפוני לאף אחד"

הקפיטליזם פה חזירי?

"כשבשם הקפיטליזם אתה מרכז כל כך הרבה הון בידי מי שהנינים של הנינים שלו לא יוכלו לבזבז את הכסף שיש לו, ובאותו זמן חלק גדול מהעם נמק בקשייו הכלכליים — אז יש פה משהו מעוות".

זה נשמע כאילו אתה מדבר על מעין "קלקול כללי" של בעלי ההון, שאינם מהססים לדאוג לעצמם על חשבון הציבור.

"אני לא חושב שיש גילדה של אנשי עסקים שאומרת 'לעזאזל המדינה העיקר שנרוויח יותר', אבל ברור שכל איש עסקים יעשה הכל כדי להשיא לו ולחברתו את התשואות הגבוהות ביותר, כולל הימנעות חוקית מתשלום מסים. אלא שחלק מהחוקים שמאפשרים את זה נחקקים ביוזמת אותם אנשי עסקים. די אם נזכיר את חוק 'הרווחים הכלואים', שאפשרו לחברות ענק במשק לשלם מסים מינימליים במשך שנים. ברור שתשלומי מס מופחתים כאלה פוגעים בציבור, פשוט כי המדינה נאלצת לגבות יותר מסים משכירים ומעצמאים קטנים שלא נהנים מפריבילגיות כאלה".

יש לזה פתרון כיום?

"חלק מהפתרון צריך להיות מיסוי גבוה יותר של מי שמרוויחים הרבה, חברות או יחידים, אבל ברמה שלא תדכא את הרצון לעבוד וליצור. במקביל צריך לבטל את מקלטי המס ואת הפטורים השונים ואת החוקים שעוזרים לקונצרנים גדולים לא לשלם מסים כראוי. אני בעד חובת דיווח כללית על הכנסות כחלק מהמלחמה בהון השחור, כי ככל שגביית המס תהיה רחבה יותר, כך אפשר יהיה להקטין את המס על משלמי המסים, בוודאי בכל מה שקשור למיסוי על צריכה ודלק, וכך להגדיל את הכנסתם הפנויה. אלה דברים שמדינה יכולה לעשות כדי לאפשר לשכירים לחיות ברמת רווחה טובה. תמיד יהיו עשירים ויזמים ומפתחי מוצרים שמרוויחים מיליונים, ואנחנו צריכים ורוצים את הקטרים האלה כי הם מנוע הצמיחה של המשק. אבל אנחנו גם צריכים להבטיח שהרוב המכריע של הציבור, שמרוויח שכר סביר, יוכל גם הוא לחיות בכבוד".

ואלה שמרוויחים כשכירים הון עתק ומנותק מהמציאות?

"לא צריך להיות גאון גדול כדי לראות שבשנים האחרונות יש קלקול גם בקרב מקבלי השכר הגבוה במשק. היה איבוד פרופורציה ונפרם הקשר בין השכר לביצועים. התפתחה כאן מערכת תגמול מנותקת מהמציאות, ופה דרוש תיקון".

נתניהו ושטייניץ מציגים את מתווה הגז. "זה אבסורד שמצאו פה מאגרים של גז ואנחנו מוכרים אותו לעצמנו כל כך ביוקר" צילום: חיים הורנשטיין

כקפיטליסט אתה לא אמור להתנגד למנהלים שממקסמים את השכר שלהם.

"אין לי בעיה עם מנהלים שמרוויחים שכר גבוה, ובלבד שהשכר והבונוסים צמודים להישגים אמיתיים ומתמשכים. כשמנהל עוזב חברה, למשל, הבונוס שלו צריך להיות מותנה בכך שהחברה ממשיכה להראות רווחיות במשך שנה או שנתיים לאחר עזיבתו. ככה יידעו שלא 'סידרת את המספרים' בשביל הבונוס והובלת את החברה לשוקת שבורה. ואם מתברר שהמנהל הותיר אחריו 'ברוך' גדול, צריך לקזז לו את הבונוס שניתן לו. כך ההתנהלות של המנהלים תהיה מכוונת לטווח הארוך יותר".

שרון. "מה שקרה לו זה חזרה לפרופורציה" צילום: אוראל כהן

בוא נדבר במספרים: כמה צריך להרוויח מנהל בחברה ציבורית?

"מנכ"ל יכול לחיות יפה ממשכורת של מיליון עד 3 מיליון שקל בשנה. שכר בסיס בסדר גודל כזה אמור להספיק למנכ"ל. זה אומר 200-150 אלף שקל בחודש, ואני לא מכיר הרבה אנשים שמשתכרים ככה".

אתה יודע שרוב המנהלים הבכירים משתכרים הרבה יותר.

"לא ייתכן שמנכ”ל ירוויח 30-20 מיליון, והשאר ייאנקו תחת שכר מינימום או שכר נמוך. ופה מגיע עניין הגישה".

כלומר?

"יש מנהלים שחושבים במונחים של 'אני מפרנס מאות ואלפי משפחות', אבל הם יכלו לחשוב גם 'אלפי העובדים שלי מפרנסים אותי'. כשאתה מבין שאתה חייב את ההצלחה שלך לרצון הטוב של העובדים, לחריצות שלהם, למחויבות ולאכפתיות, כשאתה רואה את העובד כשותף שלך ולא כמי שאתה עושה לו טובה שאתה מעסיק אותו, היחסים הופכים הוגנים יותר".

גיל שרון עמד להשתכר 71 מיליון שקל כמנהל דסק"ש, אבל נאלץ לוותר ולפרוש בגלל לחץ ציבורי.

"מה שקרה עם גיל שרון, שבשל התנגדות הגופים המוסדיים לשכרו הגבוה פרש מתפקידו, ומה שקרה עם אביגדור קפלן שהחזיר את הבונוס ממגה - אלה סימנים להבנה של הציבור והעולם העסקי שהמצב הזה לא יכול להימשך. סימנים של חזרה לפרופורציות. הציבור, באמצעות הגופים המוסדיים שמשקיעים את הכסף שלו בחברות ציבוריות, הופך יותר ויותר מעורב וזה יוצר איזון. פעם היה כמעט בלתי אפשרי להתערב בשכר המנהלים הבכירים. היום הגופים שמנהלים את הכסף שלנו יודעים שמצפים מהם להיות מעורבים ונוהגים מתוך אחריות גדולה יותר.

"כבר לא פשוט היום להעביר שכר שנסגר בארבע עיניים בין המנהל לבעל השליטה. ראינו את זה במקרה של גיל שרון וראינו את זה גם עם אייל לפידות מנכ”ל הפניקס, שהוסכם איתו על שכר ואופציות מוגזמים והמפקחת על הביטוח דרשה והצליחה להתאים אותו למציאות. אגב, שום מנהל לא עזב את הארץ כתוצאה מכך שחבילת השכר שלו צומצמה".

על משה כחלון: "כששר האוצר אומר 'אני לא יכול לטפל בגז' זו כמעט בגידה בציבור. הגז הוא אחד הדברים הכי משמעותיים בכלכלה הישראלית כיום, אי אפשר בכלל להעמיד את זה מול יחסי ידידות עם חבר. יש פה מדינה וכלכלה לנהל. ואם יש פה שפע, הוא לא צריך להיות נחלת בודדים אלא של כלל הציבור" צילום: עומר מסינגר

"אסור לתת בונוס רק להנהלה"

התאכזבת מכך שלא פגשת בהפגנות נגד הגז אנשי עסקים?

"לא ראיתי הרבה אנשים מהצמרת הכלכלית, אבל גם לא חיפשתי אותם. אני מכיר את נפש האדם. אם זה לא מספיק בליבת העניין שלך, אתה לא מתעסק בזה".

מפריע לך שמכיוון שהם ומשפחתם בטוב, אין להם עניין במאבקים ציבוריים?

"זה לא נכון לחיות כנרקיס מלך הביצה, שלך יהיה טוב כשלאחרים רע. אתה לא יכול להסתכל רק על האינטרס הצר שלך, כי עיוות כלכלי גדול בסוף יפגע בכולנו".

קיים היום עיוות גדול כזה?

"הפערים הופכים בלתי סבירים. למטה נאנקים תחת 'עבדות מודרנית', ובזמן הזה ציבור מאוד קטן מחזיק בסכומי עתק של כסף. זה פער בלתי נתפס. היום, לצערי, שכר העובד נשחק בטענה שצריך לצמצם כדי להיות תחרותי. אבל ברגע שהחברה מרוויחה כסף, מי שנהנה מהבונוסים זאת שכבה מצומצמת של חברי ההנהלה הבכירה. זה בעיניי קפיטליזם חזירי".

מאיר אוזן עם אביו מיכאל (משמאל) בחתונתו השנייה בקיבוץ יגור. "באתי מבית עני וידעתי שאני צריך לדאוג לעצמי. זה היה המזל שלי ומה שנתן לי כוח עצום" צילום רפרודקציה: אוראל כהן

ומה הפתרון לחלוקת רווחים הוגנת יותר?

"צריך לאסור בחוק על חברות ציבוריות לחלק בונוסים רק להנהלה. עם כל הכבוד, המנכ"ל הוא לא היחיד שעשה את העבודה".

אתה בעצמך מכרת את שקל בסכום שיספיק גם לניני ניניך.

"כשמכרתי את החברה שלי להפניקס נתתי מיליונים לעובדים שלי, חלקם היו ממש בהלם. החוזה לא חייב אותי לזה. החברה עברה בשלמותה, אף אחד לא פוטר, ויכולתי לקחת את כל הכסף וללכת הביתה. אבל הרגשתי חובה לשתף ברווחיות הזאת את העובדים שסחבו איתי את האלונקה במשך שנים. מצאנו נוסחה ששקללה ותק, תפקיד ושכר, וכל עובד קיבל סכום מסוים כאות הערכה על כך שהיה שותף שלי לדרך. לא ראיתי אף פעם את שקל כיצירה שהיא רק שלי".

כמה כסף חלקת עם העובדים אחרי מכירת שקל?

"כאשר מכרתי את שקל חילקתי לעובדים ולמנהלים בערך 7 מיליון שקל".

על שרגא בירן ודודי ויסמן: "בעלי מגה היום מסוכסכים, אבל הם משכו דיבידנדים יחד, השכירו ביוקר יחד, והתוצאה הסופית היתה ששניהם הביאו את החברה לאבדון יחד. אבל כעת, כשאומרים 'פוס, שוברים את הכלים', מי משלם את המחיר? העובדים בעלי המשפחות, מסכנים שהכסף הזה היה החמצן שלהם. זה בדיוק קפיטליזם חזירי בעיניי" צילום: אוראל כהן

"מגה זו שערורייה קורעת לב"

בימים אלה אנחנו רואים איך רשת הקמעונאות מגה מתרסקת, והעובדים שלה הם הראשונים לשלם את המחיר האישי הכבד ביותר.

"אתה רואה שם התנהלות שערורייתית שממש קורעת את הלב".

ברוקמאייר. "בונוס בתקופה כזאת צורם" צילום: נמרוד גליקמן

כלומר?

"את החברה הזאת ניהלו אנשים מאוד אינטליגנטים ומנוסים. מה, אתה לא יודע שאתה נכנס לגירעון של 50 מיליון? של 200 מיליון? לחובות של יותר ממיליארד שקל? אלה סכומים מטורפים, אז איך זה שאתה לא נוקט שום צעד כדי לטפל בזה בזמן? מה, החברה נכנסת לגירעון ולא עוקבים? לא מתייעלים? מגה זה לא חברה לייצור תרופות שדורשת השקעת מיליארדים בפיתוח וכשהתרופה נכשלת זה בגדול ואתה באמת עלול להפסיד הון. עם כל הכבוד, מגה זה כולה רשת סופרים! התחושה היא שכאילו הוליכו את החברה לאבדון".

מה זאת אומרת?

"על ידי משיכת רווחים ממגה דרך רבוע כחול נדל"ן, החברה האחות שהשכירה לה את שטחי הסניפים; וגם דרך משיכת דיבידנד, שלפי הפרסומים בין השנים 2014-2011 הסתכם ביותר ממיליארד שקל. כשאתה משכיר למגה נכסים במחירים מופקעים, אתה למעשה סוחט את החברה הקמעונאית, מוצץ אותה דרך שכר הדירה. ולזה אתה מוסיף משיכה של דיבידנדים מטורפים, שאני מסופק אם היתה רווחיות שהצדיקה אותם.

"אז הבעלים (שרגא בירן ודודי ויסמן) היום מסוכסכים, אבל הם משכו דיבידנדים יחד, השכירו במחירים יקרים יחד, והתוצאה הסופית היתה ששניהם הביאו את החברה לאבדון יחד. ואז, כשאומרים 'פוס, שוברים את הכלים', מי משלם את המחיר? העובדים בעלי המשפחות, מסכנים שהכסף הזה היה החמצן שלהם ובגיל 50 צריכים לחפש עבודה. זה בדיוק קפיטליזם חזירי בעיניי".

אביגדור קפלן, יו"ר מגה, היה אמור לקבל בונוס של חצי מיליון שקל. המנכ"ל רביב ברוקמאייר זכאי למצנח פרישה בשווי של 2 מיליון שקל.

"אביגדור הוא אדם יקר שהגיע לטפל בברוך שלא הוא יצר, אבל סמיכות האירועים זועקת לשמים. החברה נסגרת ובאותו זמן משלמים למנהל, טוב ככל שיהיה, בונוס בגובה שבע משכורות. אביגדור הוא איש יקר, הגון וחרוץ, שנקלע לסיטואציה אומללה. טוב שהוא היה קשוב למחאה הציבורית וויתר. זה מעיד על הבן אדם. זה גם יעביר מסר למנהלים אחרים במשק, להתנהל באופן סביר ולא חזירי, בטח כשאנשים שמרוויחים 5,000 שקל בחודש נזרקים לרחוב".

וברוקמאייר?

"הוא מונה למנכ"ל מגה במשכורת סבירה לחברה בסדר גודל כזה. 160 אלף שקל ברוטו לחודש, שזה בערך שני מיליון בשנה, לא נחשב למשכורת מופרזת. ועדיין, בונוס בתקופה כזאת זה בהחלט צורם. אני בעד שירוויחו יפה, אבל חייב להיות מתאם בין רווחיות החברה, שכר העובדים ושכר המנהלים".

"מזל שהוריי לא יכלו לעזור"

הרצוג. "להגיב בזמן אמת למניפולציה של ביבי" צילום: אי פי איי

אוזן (64) נולד לזוג הורים שעלו מתוניסיה ב־1947. המשפחה השתקעה בניצני עוז, בסמוך לטול כרם, והחוויות המעצבות של ילדותו, מספר אוזן, קשורות לחיים על הגבול. הוא למד בפנימייה בבן שמן, "מה שהיה אחד האירועים המכוננים בחיי, בגלל החינוך האיכותי שזכיתי לו". בהמשך היה קצין בגולני, למד כלכלה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית ושימש חבר באגודת הסטודנטים מטעם מפלגת העבודה ומועמדה לראשות התאחדות הסטודנטים. אחרי שהתחתן החליט ללכת לעסקים. "באתי מבית עני, וידעתי שאני צריך לדאוג לעצמי כי הוריי לא יוכלו לעזור לי. אולי זה גם היה המזל שלי ומה שנתן לי כוח עצום.

"למדתי ביטוח במשך שלושה ימים בקורס וגיליתי עולם שלם מרתק. יצאתי לשוק ואת השאר כבר למדתי לבד. למדתי פוליסות כמעט בעל פה, חקרתי את החישובים הכלכליים, את החוקים, את המיסוי. התחלתי לשאול שאלות, לדבר עם אקטוארים ואנשי מקצוע. את סוכנות הביטוח שקל הקמתי בסוף שנות השבעים, אבל היה קושי לשכנע אנשים לוותר על חלק מההכנסה הפנויה כדי לקנות הגנה ליום סגריר. אז הבנתי שבמקום ללכת ולגייס אנשים, צריך לגייס חברות. פריצת הדרך היתה כשזכיתי בביטוח של נייר חדרה. זה היה המפעל הגדול הראשון שלי, הודות לרעיון לבנות תוכנית ביטוח חיים עם ריסק גמיש. פיתחתי מערכת גבייה שהורידה את הנטל מאנשי הכספים בארגונים, ובהמשך גייסתי חברות כמו דלתא, טמבור, טבע, אינטל, חברות הייטק ואת כל חברות הסלולר, עד שהפכנו לחברה הפרטית הגדולה בתחום. אז גם הגיעה סגירת המעגל, כי את הקורס הראשוני עשיתי בהפניקס בירושלים, והם אלה שקנו ממני את שקל בסוף".

בוא נודה, בתזמון מושלם.

"לאחר המכירה נפגשתי עם תשובה, שהיה ידיד שלי עוד מימי הפעילות במכבי נתניה. לחצנו יד, היה מפגש מאוד קורקטי ונעים. חודשים אחרי כן פרץ משבר הסאב־פריים והעולם השתנה לגמרי. לזה קוראים טיימינג".

מה אתה עושה כיום?

"עובד כבית השקעות פרטי, חברת מח השקעות. אני משקיע בנדל"ן, בעיקר בארצות הברית, בחברות פעילות במשק, בסטארט־אפים ובשוק ההון. בנוסף אני תומך בעמותות שאני מאמין בפעילות שלהן, בין היתר ב’בינה’, שעוסקת בחינוך יהודי ליברלי, וב’והדרת’, שמסייעת לבני הגיל השלישי להמשיך לעבוד ולתרום".

איך מגדלים ילדים שלא חייבים לעבוד כדי להתפרנס?

"אני יכול לקנות להם כל מה שאתם רוצים, אבל חשוב לי שירגישו שהם משיגים בעצמם את הבסיס ואני רק נותן את התוספת, כי אין דומה לתחושה שהשגת דברים בעצמך. אני דורש מהילדים שלי שיעבדו ויתפרנסו, שיבנו את עצמם מבחינת רמת החיים הבסיסית. אני אעזור, אבל לא ברמה שחלילה תשחית אותם. לבני הגדול למשל נתתי את ההון הראשוני לרכישת דירה, אבל דרשתי שהוא ישלם את המשכנתא. אין שמח ממני כשהוא אומר 'קניתי אותה בכספי', כי הוא מרגיש שהיא בזכותו".

"הבנקים קוברים את הציבור"

התמיכה של אוזן בעמותת והדרת תואמת את תפיסתו המקצועית, כמומחה לחיסכון ארוך טווח, בנוגע להתמודדות הדרושה עם המשבר הפנסיוני שממתין לבני הדור הנוכחי. "תוחלת החיים התארכה דרמטית, כשמצד שני התשואות על החיסכון מאוד נמוכות", הוא אומר. "גם שיטת הפנסיה השתנתה והיא פונקציה של סכום הכסף שצברת עד גיל הפרישה, וכשבדרך אתה נאלץ להשתמש בכספי פיצויים אתה מגיע לגיל פרישה עם רזרבות מאוד נמוכות.

"הפתרון צריך להיות הגדלה של ההפרשות לפנסיה של העובד ושל המעביד, כשבמקביל יש לבטל את חובת הפרישה וכך להגדיל את תקופת העבודה. כשתוחלת החיים מתקרבת ל־85 שנה, אין סיבה שאנשים יפסיקו לעבוד בגיל 67-64 ויחיו עוד 20 שנה בעוני יחסי. צריך לאפשר למי שרוצה ויכול להמשיך לעבוד ולתרום, כל עוד הארגון רוצה להעסיק אותו. מי שמשתכר מעט צריך לדאוג במהלך חייו לרזרבות נוספות. המערכת הפנסיונית לא תספיק, צריך כלים נוספים".

איזה כלים? איך מי שמשתכר מעט יכול לייצר רזרבות?

"אם יש לך דירה, בעולם מקובל לעשות משכנתא הפוכה. את לוקחת בגיל הפנסיה הלוואה חודשית למחיה, על חשבון הדירה. את לא משלמת החזרים לגוף המלווה, עד שלאחר חיים ארוכים עושים חשבון סופי, ואת מה שנשאר מהדירה הילדים יקבלו. זה פתרון חלקי, שמתפתח במדינות שבהן התוכניות הפנסיוניות לא מספיקות".

התחושה היא שרכבת ההזדקנות בעוני דוהרת, ולמעמד הביניים אין באמת סיכוי לבלום אותה.

"אני מסכים שמשהו רע קרה פה. השכר נשחק, מחירי הדירות זינקו, יוקר המחיה עולה, את נהיית יותר ענייה, כשמצד שני העושר של המדינה הלך וגדל והוא מפוזר בין שכבה מצומצמת של אנשים. אבל במקביל, יש מקום לשינוי תודעה אצל הצעירים, שצריכים להבין שהתבססות זה עניין הדרגתי. אם רוב הצעירים רוצים לגור ברחוב בזל בתל אביב, ודאי שייווצר תסכול. אני רואה את אורח החיים הזה דרך הילדים שלי. בזמני אירחנו בבתים, היום הצעירים נפגשים בבתי קפה וגומרים על זה שליש משכורת. זו אחת הסיבות שהם לא מצליחים לצבור. בנוסף, לא מחנכים פה לחיסכון, להפך. הבנקים וחברות כרטיסי האשראי מעודדים אותך לחיות מעבר ליכולות שלך ובעצם קוברים אותך. ברגע שמחנכים אותך לבזבז ולצרוך אתה לא חוסך לטווח ארוך, וזו השחתה של הציבור ופגיעה בכלכלה".

בבחירות תמכת ביצחק הרצוג וגייסת למענו כספים. בינתיים הוא לא מביא את הסחורה.

"גייסתי את התרומות עבור המחנה הציוני, לא עבורו אישית. לדעתי הוא בשל להיות ראש ממשלה אבל צריך לבנות את הכוורת שלו כך שתשדר לציבור המפוחד כאן שמבחינה ביטחונית יש לו על מי לסמוך. בנוסף הוא היה צריך להגיב בזמן אמת למניפולציות שעשה לו נתניהו ביום הבחירות, לתקוף את ההתבטאות של נתניהו נגד הערבים כגזענות נמוכה ולקרוא למחנה השמאל להגיע לקלפיות. הוא לא עשה את זה בזמן אמת וזאת היתה טעות. אני חושב שהוא יכול להיות ראש ממשלה מעולה. הוא ענייני, לוגי, לא פרנואידי, יודע לעבוד עם אנשים, אבל במבחן המציאות אני מודה שהוא עדיין לא נתפס כאלטרנטיבה ממשית".

למה אתה לא בפוליטיקה?

"אכפת לי ממה שקורה, יש לי ערכים ברורים, ועדיין אני חושב שהעולם הפוליטי לא מתאים לי. לכן אני מעדיף לסייע מבחוץ ולא להיות מעורב בסחר מכר הפוליטי. כשהייתי חבר בתא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה היה לי קשה לראות אנשים שמצביעים נגד ההשקפות שלהם בגלל תועלת אישית. לכן החלטתי לפנות לעסקים. פה לפחות האינטרס מאוד ברור".