ניתוח כלכליסט
האם ישראל יכולה להסתדר בלי הגז של מאגר לווייתן
בג"ץ אמר למדינה שכדאי להסדיר את פסקת היציבות במתווה הגז בחקיקה. נתניהו כבר הודיע שייקח את הסיכון וישיב לבית המשפט שבכוונתו לדבוק במתווה כלשונו. אם השופטים יתעקשו והמתווה לא ייושם, ישראל תוכל להסתדר בלי שלווייתן יפותח, אך יש לכך מחיר
"תמו הדיונים בעתירות. לאחר התייעצות פנינו למדינה כלהלן: בלא שניטע מסמרות וגיבשנו דעתנו, אנו מתמקדים לעת הזאת בסוגיית היציבות ובשאלה האם הוראות המתווה בעניין זה אפשריות בלא חקיקה ראשית. השאלה שאנו מציגים היא האם אין מקום לנקוט חקיקה בנושא זה. המדינה תשיב תוך שבוע" - כך סיכמו אתמול חמשת שופטי בג"ץ את יום הדיונים האחרון (לעת עתה) בנושא מתווה הגז, תוך שהם שולחים רמז עבה למדינה - את כל הנושא של היציבות בנושאי מיסוי, יצוא ורגולציה שמובטחת לחברות הגז במתווה למשך עשור, כדאי להסדיר בחקיקה.
- בשביל מה הוא בא?
- בכיר בסביבת נתניהו: הממשלה תתעקש לקיים את מתווה הגז, לא תהיה חקיקה
- האם בג"ץ הבין את משמעות בקשתו? לנתניהו לא צפוי רוב להעברת מתווה הגז בכנסת
מי שהתעקש לדבר בדיון באופן ממוקד על פסקת היציבות היה עו"ד אפי מיכאלי, שייצג את המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. השופט אליקים רובינשטיין, שעמד בראש ההרכב, התעקש לשאול את נציגי המדינה איך מספקים התחייבות ליציבות של עשור בפיסת אדמה מוקפת סכסוכים אזוריים, שבה המשטר מתחלף בממוצע בכל שנתיים וחצי, ובכך רמז לפצצה שהוטלה זמן קצר אחר כך.
"כלכליסט" מנתח את שלוש האפשרויות שעומדות לפני המדינה כעת, בוחן את סיכויי היישום שלהן ובודק כיצד המשק הישראלי יסתדר אם המתווה לא ייושם ומאגר לווייתן לא יפותח.
רה"מ נתניהו. לא מתכוון לשנות את מתווה הגז צילום: עומר מסינגר
אפשרות אחת ריאלית
טרם המראתו לגרמניה אתמול הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו למקורביו כי הממשלה תתעקש על קיום מתווה הגז כלשונו, ולא תיצור חקיקה ראשית חדשה בענף האנרגיה. לכך יש שלושה נימוקים. ראשית, חקיקה ראשית תסנדל את הממשלה. בכיר בסביבת נתניהו אמר כי "מדובר בחוק שמחייב לא רק את הממשלה, אלא גם את הכנסת".
הנימוק השני הוא בהילות המצב. נתניהו אמר בבג"ץ כי "אנחנו בדקה ה־90". ניסוח חוק והעברתו בשלוש קריאות הוא תהליך שיארך זמן רב. הממשלה תטען שמשך הזמן הזה יעכב את פיתוח מאגרי הגז, יבריח משקיעים ויגרור אובדן של חוזי יצוא והכנסות ממסים למדינה. הנימוק השלישי הוא דיפלומטי: לנתניהו אין רוב בקואליציה כדי לאשר חקיקה ראשית. שר הרווחה חיים כץ ושר הבינוי יואב גלנט מנועים מלהצביע בכל הקשור לנושא הגז בשל ניגודי עניינים. גם שר האוצר משה כחלון מצוי בניגוד עניינים, אך הוא כבר אינו חבר כנסת, ולכן ההצבעה על נושאים שקשורים לגז נחסכת ממנו.
לכן הסיכוי הגבוה ביותר הוא שהמדינה תשיב לשופטים כי בכוונתה לאשר את המתווה כמו שהוא, ולא לקדם את פסקת היציבות בחקיקה. עבור המדינה מדובר בסיכון, שכן בג"ץ עלול לקבל את העתירות בשל כך. כלומר, הוא עלול לפסול את המתווה. אולי זה מה שנתניהו רצה מלכתחילה כשהגיע לבג"ץ: להסביר לשופטים שאם יקרה משהו למשק הגז הטבעי בישראל, הם אשמים.
אפשרות נוספת העומדת לפני המדינה היא למחוק את פסקת היציבות מהמתווה או למתן אותה בדיון מול חברות הגז. אבל ספק אם הן יסכימו לכך. נובל אנרג'י כבר איימה יותר מפעם אחת כי היא תפנה לבוררות בינלאומית, שתימשך שנים ותכניס את משק הגז הישראלי לקיפאון. מעבר לכך, גם אם הממשלה תגיע להסכמות עם חברות הגז, כל שינוי במתווה דורש את אישורו מחדש בכל התחנות - הקבינט המדיני־ביטחוני, הממשלה, הכנסת וועדת הכלכלה - תהליך שיימשך גם הוא זמן רב.
בלי לווייתן המשק יוקפא
אחת האפשרויות שמשרד האנרגיה מזהיר מפניה היא שביטול המתווה יגרור את ישראל לאחור, ויעמיד אותה במצב שבו המשק הישראלי ייוותר ללא גז. נכון להיום, מקורו של הגז הטבעי בישראל הוא מאגר תמר בלבד שמכיל 250–300 BCM (מיליארד מ"ק). אם המתווה לא ייושם, מאגר לווייתן לא יפותח ותמר יישאר המאגר היחיד. ההערכה היא שהגז שבו יספיק לישראל עד 2035.
אבל זה לא כל הסיפור. הביקוש לאנרגיה במשק המקומי גדל מדי שנה. עוד תחנות כוח פרטיות קמות, מפעלים מתחברים לגז טבעי, ובעתיד תחבורה כבדה עשויה להשתמש בגז טבעי כמו גם חימום בתים. כיום ישראל נשענת על צינור יחיד שמוליך את הגז מתמר, שכבר אינו עומד בביקוש בשעות השיא. העומס על הצינור יהפוך לאקוטי ב־2018, אז הוא יתקשה לעמוד בביקוש בשעות נרחבות יותר של היממה. לפי התוכניות המקוריות, ב־2018 הגז מלווייתן כבר היה אמור לזרום.
הדגמה למצוקה העתידית התקבלה בינואר, אז נרשם ביקוש שיא לחשמל. סל הדלקים של חברת החשמל, שבשגרה מורכב מ־60% גז ו־40% פחם, נאלץ לעשות שימוש בסולר מזהם בשיעור של 10% על חשבון שני הדלקים האחרים, כדי לעמוד בביקוש. השימוש בסולר מעלה את תעריף החשמל. כמו כן, במקרה של תקלה בצינור היחיד, אין זרימה של גז טבעי לישראל.
אם לווייתן לא יפותח ולא יונח עוד צינור המצב יחריף, ויירשמו עוד ימים כמו אלו שהיו בסוף ינואר. המדינה אמנם יכולה לכפות על היזמים במשק הגז להניח עוד צינור או לממן את הנחתו בעצמה, אך הוא יפתור רק את הבעיה של תקלה בצינור היחיד. צינור נוסף לא יפתור את בעיית ההיצע במשק שתיגרם מאי־פיתוחו של לווייתן, והמדינה תתקשה לכפות על היזם לקדוח עוד 2–3 בארות בתמר כדי שתפוקת הגז תגדל.
להנחת צינור שני יש גם משמעויות רוחב לגבי משק האנרגיה. עד שלא יהיה צינור שני, הקמת תחנות הכוח בארץ תיעצר. תחנות הכוח הפרטיות נוגסות בנתח השוק של חברת החשמל וכבר מחזיקות בכ־25% מהשוק. התחרות במשק האנרגיה מביאה להפחתת תעריפי החשמל; אך בהיעדר צינור שני — שאמור לאפשר את חיבור תחנות הכוח לאנרגיה זולה, שבאמצעותה הן יכולות להציע תעריף מופחת ללקוחות - תחנות הכוח שנמצאות בהקמה (אדלטק, IPM, באר טוביה, סוגת, רמת גבריאל ואלון תבור) ואלו שמתוכננות לקום (דליה 2 ודוראד 2) יישארו על הנייר. כמו כן, בהינתן היצע נמוך ישל גז טבעי במשק, ייתכן שמפעלים יבחרו לא להתחבר לגז טבעי מתוך ידיעה שבעוד 20 שנה הוא ייגמר.
גם קופת האוצר תפסיד מאי־פיתוח של משק הגז הטבעי ואי־יישום המתווה. המתווה מסדיר את כל נושא היצוא. יצוא גז מחויב במס שינוע לפי בנק ישראל בין 47% ל־54%. חוזי יצוא סטנדרטיים נחתמים ל־15 שנה. כלומר, המדינה תרוויח כ־19 מיליארד שקל מדי שנה מיצוא גז. בלי פיתוח של לווייתן לא יהיה גז לייצא, וגם לא ניתן יהיה לייצא גז מתמר. כמו כן, גם התחרות ופיתוח משק הגז ייפגעו. החוזים במשק המקומי סגורים. ואם אי אפשר לייצא, למה שחברות זרות ישקיעו כאן? הרי הן לא יוכלו למכור גז למשק המקומי.
הפתרונות לבעיות האלו דורשים מהמדינה להיכנס לתחומים שהיא לא רוצה להיכנס אליהם. למשל הלאמת לווייתן ופיתוחו. מהלך כזה הוא אפשרי, אך הוא יכניס את המדינה לקרב משפטי קשה וארוך. מה גם שלישראל אין הידע או היכולת הפיננסית לפתח בעצמה את כל מאגרי הגז הקיימים והפוטנציאליים שבשטחה. כמו כן, גם אם ישראל תשתלט על מאגרי הגז, לא בטוח שהמדינות הסובבות אותה ירצו לקנות ממנה גז. נובל אנרג'י, למשל, מכרה גז מתמר לפוטאש הירדנית באמצעות חברה־בת שרשומה בחו"ל כדי שהגז לא יזוהה כישראלי.
את כל זאת יש לסייג. מצבה הפיננסי של נובל אנרג'י לא טוב. ברבעון השלישי של 2015 היא הפסידה 283 מיליון דולר ולאחרונה החליטה לצמצם את השקעותיה בעולם ב־50%.
לכן גם אם המתווה יאושר על ידי בג"ץ וייושם, לא בטוח שתהיה לה היכולת לממן את פיתוח לווייתן שדורש השקעה של 5-7 מיליארד דולר. החברה כבר הודיעה שתחליט אם להשקיע בפיתוח המאגר רק לאחר אישור המתווה.
כמו כן, לאחרונה הודיעו ישראמקו ומודיעין על הסתברות גבוהה למציאת גז ברשיונות דניאל מזרח ודניאל מערב. אם יתברר כי ההסתברות אכן נכונה, מדובר במאגר גז בגודל דומה לזה של תמר.
