חיכיתם לקופת הגמל החדשה של האוצר? הטבת המס תגיע רק ל-500 שקל בשנה

הממשלה אישרה אתמול פה אחד את תזכיר החוק שהגיש שר האוצר משה כחלון, שיזכה את החוסכים בפטור ממס על רווחי הון אם יחסכו כספים באמצעות קופת גמל וימשכו אותם רק בגיל פרישה כקצבה. חוסכים שירצו למשוך את הכסף כסכום הוני, יוכלו לעשות זאת בכל עת ולשלם את שיעור המס הרגיל על רווחי הון, כאשר במהלך תקופת החיסכון יידחה אירוע המס.

קופת הגמל להשקעה נולדה כאלטרנטיבה למוצרים כמו קרנות נאמנות, פיקדונות בבנקים, פוליסות חיסכון וניהול תיקים, אך מתזכיר החוק המעודכן עולה כי אפשר יהיה להפקיד בה רק עד 100 אלף שקל בשנה. במקור ביקשו באוצר לקבוע תקרה גבוהה הרבה יותר של 5 מיליון שקל בשנה. קביעת התקרה נועדה למנוע מקופת הגמל להפוך למקלט מס לעשירים ולהגביל את הנטל על תקציב המדינה, ולהערכת האוצר הפגיעה השנתית בהכנסות ממסים תסתכם בכ־10 מיליון שקל בלבד. מי שמשכה בחוטים מאחורי הקלעים והובילה להצבת התקרה היא רשות ני"ע, שחששה מהעברת כספים ממוצרים פיננסיים מתחרים שתחת פיקוחה לקופה החדשה. העברה זו תפגע גם בבורסה, כיוון שבקופות הגמל ההשקעות מוטות לחו"ל ולנכסים אלטרנטיביים. מי שהיו שבעי רצון מהתקרה הם מנהלי קרנות הנאמנות וחברות ניהול התיקים, שחששו לזכות הקיום שלהם.

שר האוצר משה כחלון צילום: עמית שעל

התקרה שנקבעה הופכת את הטבת המס שמציע המוצר לנמוכה מאוד, כך עולה מבדיקה שביצע איגוד המתכננים הפיננסיים בישראל. יו"ר האיגוד עומר גטניו ביצע בדיקה לפי התסריט הבא: אם חוסך יפקיד 100 אלף שקל בשנה במשך 15 שנה, הרי שבהנחת תשואה של 5% לאחר דמי ניהול ועם אינפלציה שנתית של 2%, הוא יגיע לרווח ריאלי של 55% לערך. המס הריאלי מסכום זה (25%) הוא 13,750 שקל, ומכאן שהבשורה של האוצר לאותו חוסך תסתכם ב־900 שקל בשנה בלבד. בתרחיש של 4% תשואה בשנה החיסכון במס יגיע ל־533 שקל בשנה. "מוצר הגמל החדש היה בשורה לכל אותם אזרחים ממעמד הביניים שבשנים האחרונות נמנעה מהם האפשרות לחסוך לטווח בינוני ולקבל על כך הטבות מס", מסביר גטניו, "אולם היווה גם איום על חברות ניהול התיקים וקרנות הנאמנות, שטענו כי הוא יופלה לטובה מול האלטרנטיבות הקיימות. הלובי של הגופים השונים, שראו במהלך פגיעה כואבת בפרנסתם, 'עזר' לכאורה לאוצר להחליט במפתיע על הגבלת תקרת ההפקדה".

הטבה של כ־500 שקל בשנה היא לא רעה כשלעצמה, אך אם מביאים בחשבון את הוויתור שבצדה, היא לאו דווקא משתלמת. שכן החוסך חייב לוותר על שימוש בכסף עד גיל הפנסיה, ולאחר מכן למשוך את הסכום הצבור כקצבה חודשית ותוך ויתור על שליטה בכספו — דבר שהיה מתאפשר אם היה מקבל את הכסף כסכום חד־פעמי.