רשת חנויות תחזיר לזכיין את השקעותיו

במאי 2011 חתם התובע על הסכם עם "רשת חנויות משמש הכפר" וקיבל ממנה זיכיון לפתיחת חנות מזון בראשון לציון תחת מותג הרשת. בהסכם נקבע כי עלויות הקמת החנות יחולו על התובע.

החנות נפתחה ביולי 2011. כתשעה חודשים לאחר מכן הודיע התובע לרשת שהוא מבקש להחזיר לה את הזיכיון ולקבל חזרה את הכספים שהשקיע בהקמת החנות, אך היא סירבה לדרישתו.

בתביעה שהגיש ב-2013 לבית משפט השלום בראשון לציון טען התובע כי בחודשים בהם פעלה החנות, הוא נוכח לדעת כי הפעלת החנות אינה כדאית מבחינה כלכלית; ובנוסף, הנתבעת נמנעה מלהשקיע משאבים ניהוליים מתאימים בעניינים שוטפים של ניהול החנות. על רקע האמור, החליט התובע להביא את ההסכם לסיומו.

התובע הדגיש כי הסכם הזכיינות קבע "נקודת יציאה", לפיה ניתנה לו אפשרות להשיב את הזיכיון לנתבעת בתוך 18 החודשים הראשונים של תקופת הזיכיון, ולקבל בחזרה את סכומי השקעתו בחנות, ובלבד שיודיע על כך שלושה חודשים מראש ויציג קבלות, כפי שעשה.

התובע דרש כי הרשת תשיב לו כ-844,000 שקל עבור השקעותיו בהקמת החנות.

הנתבעת טענה מנגד כי על פי ההסכם, השבת הזיכיון מחייבת את הסכמתה. עוד נטען כי החזרת החנות בטרם סיום תקופת הזיכיון מהווה הפרת ההסכם, ובוודאי שבנסיבות אלה התובע אינו זכאי להשבת החזר ההשקעה.

הנתבעת הסבירה כי כוונת הצדדים בהסכם היתה שאם בתוך תקופה של 18 חודשים התובע ירצה לסיים את תקופת הזיכיון, תהיה לו אפשרות לפנות לנתבעת בבקשה להשבת הזיכיון אליה. לגישתה, כל פרשנות אחרת אינה הגיונית ומשמעותה מתן "פוליסת ביטוח" למחדליו העסקיים של התובע.

"גרסה מתפלפלת"

השופטת יעל בלכר הבהירה כי פרשנות הנתבעת להסכם לא הוכחה עובדתית, אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם כפשוטה, ומהווה "גרסה מתפלפלת המבקשת להכניס להסכם תנאי שלא צויין בו במפורש".

לקביעתה, לשון הסעיף כמו גם נסיבות העניין ומכלול הראיות תומכים בגרסת התובע לפיה במהלך 18 חודשים ראשונים הוא יכול להשיב את הזיכיון לנתבעת ללא כל פיצוי או תשלום, כשהחריג הוא, שהתובע יהיה זכאי להחזר בגין השקעותיו אם יציג חשבוניות על השקעתו וייתן הודעה מוקדמת של 3 חודשים מראש.

צילום: שאטרסטוק

השופטת הוסיפה כי אין בסעיף מגבלה ביחס לסיבה שבגינה מבקש התובע להחזיר את הזיכיון וגם אין צורך בהסכמת הנתבעת לכך.

השופטת דחתה אף את טענת הנתבעת כי פרשנות התובע אינה הגיונית מבחינה מסחרית, באשר היא מתירה לו להשיב את הזיכיון ללא קבלת הסכמת הנתבעת ומשולה לתעודת "ביטוח" ואיננה מקובלת בשוק הזכיינות, וציינה כי הנתבעת לא הביאה ראיות ביחס למקובל בשוק הזכיינות על מנת לבסס טענתה שהדבר איננו מקובל.

עוד ציינה השופטת כי ההסדר שנקבע בהסכם מתיישב עם הכללים המשפטיים המקובלים, ועקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט, ולפיהם השבת טובות הנאה שהועברו במסגרת החוזה עם ביטולו, השבת שווי מחוברים שבעל המקרקעין מבקש להותירם בידו לידי מי שבנה את המחוברים במקרקעין של אחרים.

בסיכומו של דבר, קיבלה השופטת את מרבית התביעה וחייבה את הנתבעת לשלם לתובע 836,800 שקל. בנוסף לכך, הנתבעת חוייבה בהחזר הוצאות ושכ"ט עו"ד של 50,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד ארז דר-לולו ושלום אבן

• ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאור פרי

*עורך דין אודי בר-נוי עוסק בדיני זכיינות וליווי עסקי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה

הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין