השוחד ועונשו

גם צדק מאוחר הוא צדק. למעלה מ־15 שנה חלפו מאז החלה סימנס לשחד עובדי ציבור ברחבי העולם כדי לזכות במכרזים, אבל רק אתמול התברר שהיא תשלם על כך גם בישראל.

אחרי ששילמה בשנת 2009 סכום של 1.4 מיליארד דולר לרשות ניירות ערך האמריקאית כדי להפסיק הליכים פליליים נגדה והתחייבה לנקות אורוות, עכשיו היא תשלם עוד 160 מיליון שקל כדי להוריד את רשות ניירות ערך הישראלית מהגב שלה.

זהו הישג ראוי לציון לרשות ולפרקליטות - הן ברמת ההרתעה והן ברמה הציבורית. עם כל הכבוד לתאגיד הזר וליחסים הכלכליים בין ישראל לגרמניה, במקרה הזה אסור היה לוותר.

מדינה ששואפת למקסם את האמון שהציבור נותן בעובדיה לא יכולה לסתום את האף כשמגיע לפה קונצרן זר, גדול ומכובד ככל שיהיה, ושופך מיליוני דולרים כשוחד כדי להטות מכרזים. תאגיד לא יכול ללכת לכלא. אז שישלם. וכמה שיותר אם אפשר.

כן, אפשר היה אולי ללכת עד הסוף ולהגיש כתב אישום נגיד בכירים בחברה, אבל יש הרבה נסיבות מקלות. הזמן הרב שחלף, העובדה שסימנס שילמה קנס בארה"ב וגם העובדה שהחברה מודה בתשלום שוחד, לוקחת אחריות ומתחייבת לנקוט צעדים כדי למנוע שמצב כזה יחזור.

וזה גם הישג ברמה הכלכלית. מדובר בקנס הגבוה ביותר ששילם תאגיד בישראל אי פעם כדי להימנע מהגשת כתב אישום. לסימנס קדם בסכום רק בית ההשקעות פסגות, ששילם 150 מיליון שקלים כדי לסגור תיק הרצת אג"ח.