אל תציצו

זה כבר לא עימות יחיד, מקרה חד־פעמי של חוסר הסכמה. זה קרב אימתנים. מצד אחד של המתרס ניצבות חברות טכנולוגיה אמריקאיות, החשובות והעשירות בעולם, כמו אפל, מיקרוסופט, גוגל, פייסבוק, אמזון ואחרות. מהעבר האחר — הממשל האמריקאי, על כל שלוחותיו וסוכנויותיו. על כף המאזניים: עתיד הפרטיות הטכנולוגית, והשאלה מי יוכל לגשת למידע האישי של כל אחד ואחד מאיתנו, בכל מקום בעולם.

זה התחיל בפברואר, כשאפל סירבה לסייע ל־FBI לפרוץ למכשיר אייפון שבידיה וזכתה לתמיכה גם מצד יריבותיה המסחריות. ההמשך הגיע באפריל, כשמיקרוסופט יצאה למאבק נגד משרד המשפטים: ענקית התוכנה דורשת לשנות את הנוהג שבמסגרתו היא נדרשת למסור מידע על משתמשיה בלי לעדכן אותם שעשתה זאת. חזית נוספת עשויה להיפתח מול אפליקציית ווטסאפ של פייסבוק, שהחלה להצפין את כל השיחות המתנהלות דרכה וכבר יוצרת כאב ראש לא קטן לשוטרים ולאנשי ביון. המאבק הזה גולש מבתי המשפט גם לקונגרס, שבו עולות בחודשים האחרונים הצעות חוק המיועדות לחזק את שני הצדדים בזירה. על המתרחש בכל חזית תוכלו לקרוא בעמודים הבאים.

לכאורה, קשה להבין את חברות הטכנולוגיה. מדוע הן משקיעות כל כך הרבה מאמצים בהגנה על חשודים בפשיעה ונלחמות דווקא באנשי החוק, בזמן שהן לוקחות על עצמן סיכונים חוקיים, כספיים ותדמיתיים? הסיבה היא שבחברות חשים שהממשל מגזים. שהוא דורש יותר מדי מידע על יותר מדי משתמשים, אמריקאים ואחרים, ויתרה מזאת — שחלק מהאמצעים שבהם הוא דורש להשיג את המידע, כמו פיתוח מנגנונים לעקיפת האבטחה שהוטמעה בתוכנות ובמכשירים השונים, יהפכו אותם לבטוחים פחות לכולם.

"אם החברות יפסידו בקרב הזה, העולם המקוון יהיה מאובטח פחות. אנשים יסבלו מיותר מקרים של גניבת זהות, למשל, וייתכן שחלק מהם אף ישתמשו פחות בטכנולוגיה", אומרת ל"מוסף כלכליסט" סינדי כהן, ראש EFF (Electronic Frontier Foundation), הארגון הגדול ביותר להגנה על זכויות הגולשים, שפועל בתחום זה יותר מ־20 שנה. עכשיו היא מגלה פתאום שהיא לא לבד.

אדוארד סנודן, שחשף חלק מהמעקב האמריקאי על משתמשי טכנולוגיה איור: בלומברג

חשיפות סנודן שינו הכל

המהלכים האמיצים שנוקטות כיום חברות הטכנולוגיה הם תולדה של תהליכי עומק שהתחוללו בארצות הברית ומחוצה לה בכל הנוגע לפרטיות ולהגנה על מידע. אם פעם אלה נחשבו לנושאים שבהם עוסקים רק גיקים ופרנואידים מקצועיים, הרי שב־2013 אדוארד סנודן שינה את המצב לחלוטין. המסמכים שפרסם סנודן, לשעבר איש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), חשפו את היקפו המדאיג של מערך הריגול המקוון של ה־NSA, שעקב אחרי גולשים ברחבי העולם ואפילו אחרי מנהיגי מדינות — והציגו במערומיהן את חברות הטכנולוגיה ששיתפו פעולה עם השיטה.

אחת החשיפות המוקדמות והמדאיגות ביותר של סנודן עסקה בתוכנית Prism. במסגרת התוכנית, לפחות תשע חברות טכנולוגיה מרכזיות, ובהן גוגל, אפל, פייסבוק ומיקרוסופט, כנראה סיפקו ל־NSA גישה קבועה ובלתי מוגבלת לשרתיהן ולמידע האישי שמאוחסן עליהם. החשיפה עוררה תגובת־נגד ציבורית עזה, ומדינות שונות החלו לנקוט צעדים דרסטיים כדי למנוע ריגול מהסוג הזה, למשל קידום יוזמות שאוסרות על חברות טכנולוגיה להעביר מידע הנוגע לאזרחיהן לשרתים במדינות אחרות, שאליהם ה־NSA יכול לגשת.

אחת התגובות החריפות ביותר הגיעה מהאיחוד האירופי. בסוף 2013 הוא דרש מחברות אמריקאיות לקבל ממנו אישור לפני שהן מיישמות צווים של הבית הלבן להעברת מידע על תושבי היבשת. באוקטובר שעבר נקט בית דין של האיחוד מהלך דרמטי אף יותר, כשאסר לחלוטין העברת מידע על אזרחיו לשרתים בארצות הברית, במסגרת הסדר שכונה Safe Harbor. בית הדין נימק את ההחלטה בכך שהדרך שבה הרשויות האמריקאיות יכולות לקבל גישה למידע אישי, כמו הודעות או אימיילים, נוגדת את החקיקה האירופית. המשבר נרגע בפברואר כשנחתם הסדר חדש, ובמסגרתו נקבעו מנגנונים משותפים להגבלת השימוש במידע, אך גם הוא מעורר התנגדות מצד גופים באירופה שנאבקים למען פרטיות הגולשים.

הפגנת תמיכה בסנודן בהונג קונג. יריית הפתיחה של התודעה הציבורית בנושא איור: גטי אימג'ס

במקביל לתהליכים במדינות השונות, לחשיפת תוכנית Prism היו גם השלכות עסקיות. חברות אמריקאיות שמספקות שירותים מקוונים (בענן), בעיקר לחברות וארגונים, מאבדות נתח שוק למתחרותיהן באירופה, קנדה ומדינות אחרות. הסיבה לכך, לפי אותם דיווחים, היא החשש הגובר מהתנהלות הממשל האמריקאי ומשיתוף הפעולה של החברות המקומיות איתו.

הרעים יסתדרו בכל מקרה

כל ההתפתחויות האלה הביאו את חברות הטכנולוגיה למסקנה ברורה: להתייצב מול הממשל זה אולי לא קל, אבל אם הן לא יגנו על פרטיות המשתמשים — השם הטוב, חופש הפעולה ושורת הרווח שלהן בסכנה. "כל התנהלות אחרת היתה נגמרת באובדן משתמשים", מאמינה כהן. "לא היתה לחברות ברירה אלא לגדל עמוד שדרה".

למסקנה הזאת שותפים גם עמיתיה של כהן מעבר לאוקיינוס. "לא היתה כאן איזו התגלות אידאולוגית", אומר דייגו נרנחו מ־European Digital Rights, ארגון־גג של ארגוני זכויות גולשים באירופה, "החברות רוצות להשקיט את חששות הלקוחות ולהגן על המודל העסקי שלהן". "חוסר אמון פוגע במודלים עסקיים מקוונים", מוסיף וולטר טריפ מארגון זכויות הגולשים הגרמני Digitale Gesellschaft. "בסקר בקרב גולשים אמריקאים, 45% מהם חששו לבצע קניות מקוונות, לדוגמה, בגלל חשש לפרטיותם".

לדברי כהן, גם אם הממשל האמריקאי ינצח והחברות יחויבו לספק לו גישה למידע, התועלת הביטחונית של הדבר תהיה מוטלת בספק. "מה שיקרה הוא שחברות ואנשים שאינם כפופים לסמכות ארצות הברית יפתחו כלי הצפנה חזקים, והחברות האמריקאיות יאבדו מכוחן", היא מעריכה. "הצפנה היא בסך הכל מתמטיקה יישומית, הממשל לא יכול לשלוט בה. היא תהיה זמינה לכולם, גם לרעים".

סינדי כהן. "אם החברות יפסידו בקרב הזה, אנשים יסבלו מיותר מקרים של גניבת זהות, למשל" איור: Erich Valo

קרבות פריצה

העימות: משרד המשפטים דורש מאפל לסייע ל־FBI לפרוץ לאייפונים מוצפנים

הסטטוס: בהמתנה. גורם חיצוני סייע ל־FBI לפרוץ לאחד המכשירים

המאבק הידוע ביותר בין חברת טכנולוגיה לבית הלבן פרץ לפני ארבעה חודשים, ועדיין לא הסתיים. אפל, כך נחשף אז, מסרבת לבקשת ה־FBI לסייע בפריצה למכשיר האייפון של המחבל שביצע את פיגוע הירי בסן ברנרדינו ורצח 14 בני אדם. למה? כי הדבר, לפי יצרנית האייפון, יסכן גם את שאר משתמשיה.

בעקבות פרשת סנודן משלבת אפל בגרסאות האחרונות של iOS, מערכת ההפעלה שלה למובייל, הצפנה שמאפשרת גישה למידע של המשתמש רק למי שיודע את סיסמת המכשיר וכך מונעת גישה מכל אחד אחר, כולל מאפל עצמה. אמצעי אבטחה נוסף גורם למחיקת כל המידע שעל המכשיר לאחר 10 ניסיונות הקשת סיסמה שגויים.

ה־FBI, באמצעות משרד המשפטים האמריקאי, דרש שאפל תיצור גרסה מיוחדת של מערכת ההפעלה שתאפשר הזנת סיסמאות ללא הגבלה, עד לפריצת המכשיר, ובית משפט בקליפורניה חייב אותה לעשות זאת. אפל ערערה על ההחלטה ופצחה במסע הסברה נרחב בהובלת המנכ"ל טים קוק, שהטיל על העניין את כל כובד משקלו. בחברה טענו שלא רק שהדרישה סותרת את התיקון הראשון לחוקה, שמבטיח את חופש הביטוי, אלא שמערכת הפעלה כזאת עלולה "להתגלגל" לשוק, ולהיות חשופה לפריצות של גורמים עוינים ואף משטרים דיקטטוריים. ה־FBI טען שמדובר במקרה יחיד ולא בתקדים, אבל הטענה הופרכה לאחר שהתברר כי בארצות הברית מתנהלים עוד עשרות תיקים דומים מול אפל וחברות אחרות, שלא בהכרח קשורים לטרור.

מנכ"ל אפל טים קוק. הטיל את כל כובד משקלו על המאבק איור: אי פי איי

כמעט כל חברות הטכנולוגיה הגדולות התייצבו לצד אפל, וגם יריבות מושבעות כמו גוגל או מיקרוסופט הגישו תצהירי תמיכה לבית המשפט. עולם הטכנולוגיה כבר נערך לעימות הענקים הזה, כשברגע האחרון משך משרד המשפטים את בקשתו לקיים את הצו, בטענה שהאקרים שבהם נעזר ה־FBI הצליחו לפרוץ למכשיר. אחר כך היה נראה שהקרב עובר לניו יורק, שם הוגשה בקשה דומה בנוגע לאייפון של סוחר סמים, ואולם גם זה בוטל לאחר שהוא מסר את סיסמת הגישה למכשיר. סביר להניח שהוא יתעורר בקרוב שוב סביב אחד מעשרות האייפונים האחרים שרשויות החוק לא מצליחות לחדור אליהם, ובינתיים דורשת אפל לחשוף את הפרצה שהתגלתה כדי שתוכל לתקנה בגרסאות עתידיות של iOS.

לטענת כהן, אף שפרשת סנודן והשינוי בדעת הקהל הכשירו את הדרך לעימות הנוכחי, מי שבאמת שבר את הכלים היה הבית הלבן ולא אפל. "דרישות הממשל נהפכו ליותר מקיפות ומטרידות", היא אומרת. "אפל סייעה לו בקביעות, אבל אז הוא אמר לה: 'תבנו משהו שמבטיח לנו גישה למידע'. לכאורה החברות יצאו למאבק לשינוי הנורמות שהיו נהוגות עד היום, אבל בפועל הן דווקא אלה שמנסות לשמר את האיזון. לא מדובר רק בניסיון להגן על המשתמשים מה־NSA או ה־FBI: מיליוני אייפונים אובדים או נגנבים בכל שנה, וללא הצפנה המידע שבהם עלול ליפול לידי פושעים או גורמים עוינים".

הזכות לדעת

העימות: הממשל מחייב חברות טכנולוגיה להעביר מידע על משתמשים ללא ידיעתם

הסטטוס: מיקרוסופט תובעת להפסיק את הנוהג

כולם יודעים שבעידן הרשת צווי איסור פרסום לא מונעים מהציבור לדעת על פרשות חדשותיות גדולות, בגלל הקושי לפקח על השיחות בווטסאפ או בפייסבוק. אלא שהמצב מורכב יותר כשמדובר בצווים ספציפיים שבאמצעותם הממשל נוהג לדרוש מחברות טכנולוגיה, כמו גוגל, מיקרוסופט ויאהו, למסור לו אימיילים ומידע אישי נוסף — אבל אוסר עליהן לעדכן בכך את המשתמשים שהמידע עוסק בהם.

למיקרוסופט נמאס, ולפני חודשיים היא תבעה את משרד המשפטים האמריקאי ואת התובעת הכללית לורטה לינץ' בדרישה לחדול מהנוהג הזה. בפנייה לבית המשפט המחוזי בסיאטל טענה מיקרוסופט שהחוק שעליו מסתמך הממשל, Electronic Communications Privacy Act מ־1986, הוא הפרה של התיקון הראשון לחוקה שמגן על חופש הביטוי, ושל התיקון הרביעי שמבטיח את זכות האזרחים לדעת אם הממשלה חיפשה או תפסה את רכושם.

נשיא מיקרוסופט בראד סמית. "אנשים לא מאבדים את זכויות היסוד שלהם רק בגלל השינויים הטכנולוגיים" איור: בלומברג

עם המעבר של ענקיות טכנולוגיה לאחסון מידע מקוון (מחשוב ענן) וצמיחת היקף המידע הפרטי של לקוחות שהן מחזיקות, תפח בהתאם גם היקף השימוש בחוק השנוי במחלוקת. לפי מיקרוסופט, רק מסוף 2014 הוציאו בתי משפט כמעט 2,600 צווי קבלת מידע שכוללים רכיב של איסור פרסום, רובם ללא תאריך יעד לפקיעת האיסור.

לדברי החברה יישום החוק פוגע מהותית באמון הלקוחות בה. "חשוב מאוד שהם יידעו מתי הממשל ניגש לחדר המסמכים שלהם, בין שהוא נמצא במורד המסדרון ובין שהוא בענן", אמר נשיא מיקרוסופט בראד סמית. "אנשים לא מאבדים את זכויות היסוד שלהם רק בגלל השינויים הטכנולוגיים". וסינדי כהן מארגון EFF מוסיפה: "לממשל תמיד היתה יכולת להטיל על חברה צו איסור פרסום, אבל בעבר נעשה בה שימוש רק לעתים נדירות. העובדה שזה נהפך להרגל הובילה לעימות הנוכחי".

כשברזיל סוגרת אפליקציה

העימות: האפליקציה מצפינה את כל השיחות שמתבצעות דרכה

הסטטוס: משרד המשפטים האמריקאי שוקל את צעדיו

זירת עימות שמתחממת כעת נובעת מהחלטת האפליקציה הפופולרית ווטסאפ, השייכת לפייסבוק, להצפין באופן מלא את כל השיחות, כתובות וקוליות, שעוברות דרך שרתיה. המשמעות היא שאלא אם רשויות החוק ימצאו דרך לפרוץ את ההצפנה (או יפרצו את המכשירים שדרכם בוצעו השיחות), אין להן כל אפשרות להגיע אליהן. כמו אפל, גם ווטסאפ דאגה שלא תהיה לה גישה למפתחות ההצפנה, כך שאפילו יוגש לה צו בית משפט לא יהיה ביכולתה לפענח את השיחות.

יכולות ההצפנה זמינות לכלל משתמשי ווטסאפ בחודשיים האחרונים, במה שנראה כתגובת נגד להתחזקות השירות המתחרה טלגרם, שהודעות מוצפנות הן אחד מסימני ההיכר שלו. והן מטרידות את הממשל: כבר במרץ דנו במשרד המשפטים בהשלכות השינוי, שמקשה על הרשויות להתקדם בחקירות חשאיות שבהן התיר בית המשפט לצותת לשיחות המתנהלות באפליקציה. אנשי ממשל ואחרים המעורבים בנושא אמרו ל"ניו יורק טיימס" שהסוגיה מהותית יותר מהעימות עם אפל, שכן היא נוגעת ליישום צווי האזנה באופן כללי ולא רק למקרים מסוימים. לדבריהם על משרד המשפטים לדרוש מבית המשפט שווטסאפ תמצא דרך לסייע בגישה למידע מוצפן.

במשרד המשפטים טרם קיבלו החלטה בנושא, אבל כנראה עוקבים בתשומת לב אחר המתרחש בברזיל, שבה ווטסאפ פופולרית במיוחד. הממשל הברזילאי דורש בחודשים האחרונים מפייסבוק להעביר מידע על משתמש ווטסאפ החשוד בסחר בסמים ובחברות באחת מכנופיות הפשע המסוכנות בסאו פאולו. בחברה לא שיתפו פעולה וטענו כי "ווטסאפ אינה מסוגלת לספק מידע שלא נמצא ברשותה". לא ברור אם הדבר נובע מההצפנה המוטמעת בשירות או מכך שהאפליקציה אינה שומרת את כל המידע המועבר דרכה, למשל שיחות קוליות.

סגן נשיא פייסבוק באמריקה הלטינית דייגו דזודן, שנעצר בברזיל לאחר שפייסבוק סירבה להעביר לרשויות מידע על משתמש ווטסאפ. בית המשפט גם מנע את השימוש באפליקציה ליממה איור: רויטרס

בדצמבר שעבר, אחרי ששורת קנסות לא סייעו לשינוי המצב, חסם שופט ברזילאי את ווטסאפ ל־48 שעות, בצו שבוטל כעבור חצי יממה בערכאה גבוהה יותר. "אני המום שמאמצינו להגן על מידע של משתמשים מביאים להחלטה קיצונית כזאת", הגיב אז מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג. הרשויות בברזיל סירבו לוותר: במרץ עצרה המשטרה את סגן נשיא פייסבוק באמריקה הלטינית דייגו דזודן, ששוחרר יום לאחר מכן, ובחודש שעבר שוב הוציא בית משפט צו לחסימת השירות, הפעם ל־72 שעות. ערכאה גבוהה יותר הפכה אותו אחרי יממה, אך נראה שהפרשה עוד רחוקה מסיום.

קשה להתעלם מהאירוניה בכך שווטסאפ נהפכת לאבירת צנעת הפרט בהיותה שייכת לפייסבוק, שבעיני רבים פגעה בעצמה יותר מכל חברה אחרת בפרטיות הגולשים, כדי למכור מידע על אודותיהם למפרסמים. "אם חברות רוצות לזכות באמון הלקוחות, לא מספיק להתנגד לדרישות מצד הרשויות", אומר וולקר טריפ מארגון זכויות הגולשים הגרמני. "הן צריכות ליישם את מה שהן מטיפות לו ולכבד את פרטיות המשתמשים שלהן. עם זאת, אנשים יכולים לבחור אם להיעזר בשירותיה של חברה מסוימת אך אינם מסוגלים לחמוק מכוחו של הממשל, ולא הגיוני להצדיק כך את הפגיעה שלו במשתמשים. רוע אחד לא מלבין רוע אחר".

סכנת חיפזון

העימות: סנאטורים מנסים לקדם חוקים שישנו את הסטטוס־קוו הטכנולוגי

הסטטוס: הקונגרס מפוצל ומשותק, ושום דבר לא זז

העימותים בבתי המשפט ובתקשורת לא נעלמו מעיני הקונגרס האמריקאי. חלק מהמחוקקים, בגיבוי חברות הטכנולוגיה, פועלים כדי לספק מסגרת חוקית לצעדי ההצפנה והחיסיון שהן נוקטות, ואחרים מבקשים לעשות את ההפך ולהקל את עבודת המשטרה וסוכנויות הביון.

איור: דניאל גולדפרב

החלוקה הזאת אינה מפלגתית בהכרח. הסנאטורית הדמוקרטית דיאן פיינשטיין שילבה כוחות עם עמיתה הרפובליקני ריצ'רד בר, והשניים דרשו באפריל לחייב את חברות הטכנולוגיה להסיר את ההצפנה מהשירותים או המכשירים שלהן בכל פעם שבית משפט דורש זאת. בפועל, הצעת החוק היתה הופכת יישומי הצפנה מלאה כמו אלו שמוטמעים באייפון ובווטסאפ ללא־חוקיים.

חברות הטכנולוגיה שילבו גם הן כוחות ונאבקו בהצעה באמצעות ארגוני־גג משותפים כמו CCIA ו־Reform Government Surveillance Alliance, שמייצגים את אפל, גוגל, אמזון, מיקרוסופט ופייסבוק וחברות נוספות. הן זכו לתמיכה ממקום לא צפוי: לא רק שהבית הלבן לא התלהב מהצעת החוק של פיינשטיין־בר, גם ב־CIA וב־NSA הסתייגו ממנה, מחשש שתפגע במאמציהן שלהן בתחום ההצפנה. התוצאה היא שההצעה כנראה לא תוגש רשמית לסנאט ולא ייפתחו הליכים לאישורה.

במקביל מתנהלים בקונגרס עימותים סביב החוק המכונה Electronic Communications Privacy Act. מלבד האפשרות לקבל באמצעותו צו איסור פרסום, שבה נאבקת מיקרוסופט בבית המשפט, הוא גם מאפשר לממשל לדרוש מהחברות להעביר לו אימיילים גם ללא צו משופט. סעיף זה כמעט שאינו נמצא בשימוש, אך כמה סנאטורים, בגיבוי חברות טכנולוגיה, מבקשים לבטלו. אחרים מבקשים להשאיר את הסעיף על כנו כדי שיהיה ניתן להיעזר בו במצבים יוצאי דופן, כמו חקירות טרור.

סינדי כהן מתקשה להאמין שסוגיה כבדת משקל כמו זו תוכרע בבית המחוקקים, שלפחות עד הבחירות מפוצל ומשותק. "זה מאתגר מאוד לעשות משהו בקונגרס, במיוחד מהלך מורכב כל כך", היא אומרת. "ואני חוששת שאם זה כן יקרה, החקיקה תהיה חפוזה והתוצאות יהיו מזיקות, ללא דיון ציבורי אמיתי ופתוח. אני מקווה שהממשל יבין שהוא צריך לתמוך באבטחת המידע של האזרחים במקום לערער אותה, אך דווקא בית המשפט עשוי להכריע בנושא בסופו של דבר".

כהן גם מצרה על העובדה שאף מועמד לנשיאות לא עוסק ברצינות בנושא הפרטיות הטכנולוגית. "דונלד טראמפ אמר דברים מדאיגים על כך שצריך להחרים את אפל. הילרי קלינטון אמרה משהו מעורפל על כך שצריך למצוא פשרה כלשהי. סנדרס אמר דברים חיוביים אבל גם מעורפלים למדי. חבל, מדובר בנושא שחשוב להרבה אנשים".

תרחיש דומה בישראל? לא סביר

"החברות בארץ לא רואות בפרטיות אינטרס"

בישראל לא היה עימות סביב סוגיית הפרטיות דוגמת מקרה אפל, שבו חברה פרטית יוצאת לקרב כולל נגד הממשל. ואולם במשך השנים היו מקרים אחדים שבהם חברות פעלו להגן על פרטיות משתמשיהן.

המקרה החשוב הראשון התרחש בשנת 2000. במסגרת חקירת שוחד ומרמה של מצ"ח הורה בית משפט השלום לנטוויז'ן להעביר לחוקרים את תכתובת האימייל של ארבעה מלקוחותיה. החברה ערערה וטענה שהדבר הופך אותה לחוקרת מטעם צה"ל, ומחייב אותה להקדיש זמן וכסף כדי לבצע האזנות סתר. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור החברה: בפסיקה תקדימית הוא קבע שמעקב אחרי אימיילים בזמן אמת (להבדיל משליפתם מהמחשב מאוחר יותר) שקול להאזנת סתר, וחייב את רשויות החקירה למצוא צידוקים הולמים להליך כזה. "זה היה מקרה ראשון שבו ספק שירותים ישראלי החליט שהאינטרס של הלקוחות מספיק חשוב כדי לשלם לעורכי דין ולהגן עליו", אומר עו"ד חיים רביה, שייצג את נטוויז'ן בתיק.

ב־2006 עמדה החברה במרכזו של תיק חשוב אחר: ברשת פורסמו הודעות בגנות המטפל האלטרנטיבי רמי מור, שבהן כונה בין השאר "שרלטן" ו"אפילו לא אחות מעשית". מור ביקש להגיש תביעת דיבה, ופנה לנטוויז'ן בדרישה לחשוף את זהות המשתמשים שכתבו את ההודעות (באמצעות בדיקת כתובת ה־IP שלהם). ספקית האינטרנט התנגדה, והדיונים הגיעו לבית המשפט העליון, שב־2010 פסק כי לא ניתן לחייב את חשיפת זהותו של כותב אנונימי ברשת ושיש להסדיר את הנושא בחקיקה.

מומחה משפטי הבקיא בתחום אומר שהמהלכים של נטוויז'ן לא נבעו בהכרח מדאגה יתרה לזכות לפרטיות. "הסיבה האגואיסטית היא שלא היה לה כוח לטפל בצווים האלה, שיישומם היה עולה לה יותר מהמאבק המשפטי", הוא טען. ואולם, טענות דומות עולות גם נגד ענקיות דוגמת אפל, והן כמעט מובנות מאליהן כשמדובר בחברה מסחרית.

נוסף על המאבקים המשפטיים המעטים הנוגעים לפרטיות משתמשים, נרשמים מאמצים מסוימים מצד חברות ישראליות גם בזירות אחרות. צ'ק פוינט, למשל, מספקת חלל למפגשים של קבוצת הסייבר Defcon Israel, שדנה בסוגיות שונות של פרטיות ואבטחת מידע. חברות בינלאומיות כמו גוגל ופייסבוק אמנם לא מפעילות מאמצי לובינג משמעותיים לקידום חוקים רחבים יותר להגנה על פרטיות משתמשיהן בארץ, אך שולחות נציגים לכנסת כשהן מוזמנות לדיונים בנושא ונפגשות לעתים עם מחוקקים.

במערכת המשפט המקומית מעריכים שבישראל לא יהיה מאבק איתנים דוגמת זה שבין אפל לממשל האמריקאי. "ישראל היא לא ארצות הברית, שבה אפשר להיאבק בממשל ויום לאחר מכן לזכות במכרז ממשלתי", אומר המומחה המשפטי. עו"ד רביה מעריך שאפילו המאבקים שניהל בעבר לא ישוחזרו בקרוב: "החברות חושבות על השורה התחתונה, אבל לדעתי אין סתירה בין הרצון להגן על פרטיות הלקוחות לבין שיקולים עסקיים. העובדה שאתה לא מפקיר את הלקוחות אלא מגן עליהם מקדמת את האמון ומעודדת אותם להמשיך ולרכוש ממך שירותים. הייתי שמח לראות עוד ארגונים שעושים את החישוב הזה, אבל בינתיים זה לא קורה".

ויש עוד סיבה לכך שכנראה לא נראה כאן מאבקים כמו בחו"ל: בישראל, לפי הערכות, שירותי ביטחון שונים מנהלים מעקב מקוון נרחב אחרי אזרחים או גופים שעלולים להביא לסיכון ביטחוני. אף חברה לא יצאה בגלוי נגד בקשות מידע מצד שירותי ביטחון, ולמעשה בכיר באחת מחברות הסלולר אמר בעבר ל"כלכליסט" שבמקרה של פנייה מצד גורמי ביטחון הוא מעביר את המידע המבוקש ללא היסוס וללא שאלות, כי הוא מניח שמדובר במידע חשוב שיכול לסייע במניעת פיגועים.

מה היקף המעקב הזה ועל סמך איזה בסיס חוקי או משפטי הוא מתבצע? שאלות אלו ודומות להן מעולם לא זכו לדיון ציבורי נרחב, ולאור המעמד יוצא הדופן שיש לשירותי הביטחון בישראל והתפיסה הציבורית שלפיה פעילותם החשאית הכרחית להצלת חיים, ספק אם יתפתח דיון כזה בקרב הציבור הרחב, וספק אם תקום חברה שתעז לצאת נגד הנוהל מחשש לפגיעה בתדמיתה.