האוצר שכח עבור מי הוא עובד, גפני דווקא לא

"אני לא אוותר לפקידי האוצר האלה שחושבים שהם אדוני הארץ. שקל לא יעבור בוועדה בלי שיהיה לו הסבר לפי הנוהל", כך אמר לאחרונה יו"ר ועדת הכספים משה גפני ל"כלכליסט" כשדיבר על נוהל ההעברות התקציביות ומחה נגד קשירת העברות תקציבים לחרדים ושחרור הכספים התקועים בוועדה.

ובכל זאת, שקל ואף יותר יעברו הבוקר במרתון העברות כסף יוצא דופן שיתקיים בוועדת הכספים. יותר מ־17 מיליארד שקל יעלו ויבואו ויזכו ברובם, יש להניח, לאישור חברי הוועדה. השיירה תעבור והכלבים ינבחו, והכסף, בעיקר, יזרום כפי שזרם תמיד לפי אותו כלל ישן: ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו. ה"נוהל" הפך למסכה שמאחוריה היה נוח להתחבא. הוועדה הרי קבעה בדצמבר האחרון נוהל העברות מסודר, כזה שירצה את בית המשפט העליון שם דנים בימים אלה בבג"ץ שהגישה ח"כ סתיו שפיר נגד הנוהג המופלא של העברת 10% מתקציב המדינה בהעברות תקציביות שנידונות בקצרה בוועדה ולאחריהן חברי הכנסת מאשרים אותן.

משה גפני צילום: עומר מסינגר

מה כלל הנוהל? התעקשות הגיונית של חברי הוועדה לקבל פירוט מדוע הכסף המבוקש לא נכלל מראש בתקציב המדינה לאותה השנה – כך למשל התקציב של התיאטרות הערביים, או ההעברה הקבועה והשנתית שהמוסד והשב"כ מקבלים ובכל זאת היא לא בספר התקציב, או מענקים ליהודה ושומרון ועוד הרבה מאוד דוגמאות אחרות. או, למשל, הנוהל דרש שפקידי האוצר לא יכרכו בקשה אחת באחרת, כדי שלא יתברר כפי שכבר אירע שחברי הוועדה אישרו העברה לחינוך ורק לאחר מכן גילו שאישרו גם העברה לשטחים. באמת נוהל יפה, אבל רובו כבר לא יקרה. מאז ינואר גפני וראש אגף התקציבים אמיר לוי וסגניתו יעל מבורך מנהלים קרב ראש בראש על קיום או אי־קיום הנוהל.

הקרב האמיתי היה ניסיון של האחד, גפני, לקבל כבר את ההבטחות שלא קוימו על הכסף שהובטח לו. וניסיון של האחר, פקידי האוצר, לשמר את הכוח, הידע וחוסר השקיפות בידיים שלו. מאבק האינטרסים הזה לא נגע באמת לאנשים שעבורם שני הצדדים האלה אמורים לעבוד: הציבור. האוצר שכח שהוא עובד קודם כל עבור נבחרי הציבור — הח"כים — שזכותם לקבל את המידע המפורט על סכומי העתק שהם מצביעים עבורם.