האוצר מתפשר: יזרים להדסה יותר מכפי שהתחייב בהבראה

משבר האמון בין הנהלת בית החולים הדסה והמנכ"ל פרופ' זאב רוטשטיין לבין החשב המלווה מטעם המדינה רז זונטג החריף בשבועות האחרונים לכדי מלחמה של ממש, בקרב הכל בכל שמתבטא בחלופות מכתבים בין הצדדים לבין עצמם, בינם לבין חברי ועדת השלושה המפקחת על הסכם ההבראה (שבה חברים נציגים ממשרדי הבריאות והאוצר) ולבין החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שמינתה את החשב המלווה ואחראית על ההליך מטעם המדינה. כתוצאה מכך, הליך ההבראה הקריטי כל כך לבית החולים הירושלמי משותק כמעט לחלוטין. גורם בכיר באגף החשב הכללי אמר ל"כלכליסט" מעריך כי בית החולים יתקשה לעמוד על רגליו במצב הנוכחי, ולכן ייאלצו להעביר לו תמיכות נוספות מעבר לאלו שכבר הובטחו לו במסגרת תכנית ההבראה. "לא נפקיר את בריאות תושבי ירושלים למרות חוסר שיתוף הפעולה מצד ההנהלה".

הקרע בין הצדדים נוגע לשאלת האחריות ולאופן הביצוע של הליך ההבראה — הדסה מאשימה את המדינה באי־העברת חלק ניכר מהכספים שאליה התחייבה במסגרת ההסכם, ואילו נציגי המדינה (ובהם החשב המלווה) מאשימים את הדסה בהחלטות ניהוליות רעות ובאי שיתופו של החשב המלווה במהלכים השונים שבוצעו.

לטענת האוצר, החשב כלל לא מקבל זכות חתימה על מהלכי בית החולים, בניגוד להבנות שהושגו במסגרת הסכם ההבראה, ורק מבצע בקרה רטרואקטיבית שהתועלת שלה מינימלית, מכיוון ש"הכסף כבר ברח". מנגד, טוענים בבית החולים כי החשב המלווה המקבל משכורת גבוהה של 4.3 מיליון שקל בשנה, כמעט ואינו נמצא בדיוני הדירקטוריון למרות שהוזמן אליהם וכלל לא מעורב במהלכי הניהול השונים.

טענה נוספת של האוצר כנגד אי העברת הכספים נוגעת ל־150 מיליון שקל שהובטחו לפיתוח בית החולים, מתוך הבנה מצד כל המעורבים שמדובר בצעד הכרחי שיסייע רבות למשיכת העגלה מהבוץ — 75 מיליון שקל עד סוף השנה, ו־75 מיליון נוספים מ־2017 ועד סוף הליך ההבראה ב־2020. באוצר מסבירים כי בית החולים יכול לפדות את הסכום רק פר פרויקט או תוכנית. כלומר, הכסף לא אמור לעבור אליהם באופן אוטומטי, אלא שהם נדרשים להביא כל פרויקט לאישור — ורק אז סכום הכסף הייעודי יוקצה לו.

רוטשטיין. החשב מאשים אותו בטיוח צילום: אוראל כהן

טענה נוספת של הדסה היא שהמדינה לא הפשירה 190 מיליון שקל שנועדו לתוכנית הפרישה מרצון לעובדי בית החולים. המדינה והחשב המלווה, הכסף לא מועבר מכיוון שלא הועברו לחשב המלווה נתונים ותחשיבים שונים הנוגעים להליך שכבר החל דה־פקטו. בית החולים טוען מנגד כי כל המידע שהתבקשו להעביר — הועבר.

עד כה, מבחינת הסכומים השוטפים שהמדינה התחייבה להעביר לבית החולים, היא העבירה את שתי ההתחייבויות האחרונות בסך 45 מיליון שקל במצטבר לאחר עיכובים רבים — הסכומים שנועדו לדצמבר ואפריל הועברו רק במאי ויוני. בחודש הבא אמורה המדינה להעביר לבית החולים 20 מיליון שקל נוספים.

למרות המשבר המעמיק בין הצדדים, ששורשיו נטועים בסכסוך מדמם וארוך בין עבאדי־בויאנג'ו לרוטשטיין, עוד כשהיה מנכ"ל שיבא, הדרג הפוליטי לא ממש מתערב, וחסר "מבוגר אחראי" שיחזיר את הליך ההבראה למסלולו. שר הבריאות יעקב ליצמן ניסה לפני כמה חודשים לפשר בין הצדדים, אך נחל הצלחה חלקית בלבד, ושר האוצר משה כחלון נמנע מלהתערב באופן ישיר במשבר.

החשב המלווה זונטג התריע במכתב ששיגר השבוע לוועדת השלושה כי דיווחי בית החולים מהחודשים ומהימים האחרונים משקפים "הרעה חמורה במצבו הפיננסי של בית החולים", שהיא אף גדולה יותר מכפי שהנהלת הדסה טוענת. "ניסיונות המנכ"ל להאשים את המדינה כגורם האחראי להרעה שחלה בתזרים המזומנים חסרי תקיפות ממשית ועניינית", כותב החשב, "וככל הנראה מטרתם לחפות על שימושים אסורים שבוצעו בהון החוזר של בית החולים אשר בית החולים מסרב באופן מגמתי ומתמשך לחשוף את היקפם, לטובת ביצוע השקעות בלתי מאושרות, שעל פי הסכם ההבראה בית החולים היה מנוע מלבצעם".

פרופ' רוטשטיין חזר שוב בתחילת החודש על טענות שכבר השמיע לפני החגים לפיהן החשבת, שמסיימת את תפקידה בינואר, מתנכלת לו במכוון. במכתב ששיגר לחברי ועדת השלושה הוא טוען כי מדובר ב"דרכי תחבולה" מצד החשב המלווה ש"תכליתן לסנדל את המערכת כנגד הדסה כדי להרוויח זמן ולשרת את אדונו (החשבת) ביצירת משבר מימוני, והכל במטרה אחת: להכשיל מנכ"ל שהחשכ"לית — מפעילתו ושותפתו — אינה מוכנה בשום פנים ואופן שיצליח באמת בהבראת הדסה, ושילכו לעזאזל העובדים, החולים, בתי החולים. המטרה מקדשת את כל האמצעים".