עיריית ת"א חויבה להוזיל ארנונה לנכס ריק בעיר

חברת "ליאו בל" רכשה ב-2007 נכס הכולל קומת קרקע וגלריה ברחוב מונטפיורי בתל-אביב ומאז אינה מצליחה להשכיר אותו, בין היתר, בשל מבנהו הבעייתי.

לאורך השנים חויבה החברה לשלם בגינו ארנונה על פי סיווג של "משרדים, שירותים ומסחר", לכאורה בהתאם לדין שקובע כי נכס ריק יסווג לצרכי ארנונה לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי.

אולם החברה – שנכון להיום עלויות הארנונה שלה עומדות על 100 אלף שקל בשנה – טענה כי הסיווג הזול ביותר הוא "מחסנים" ולא "משרדים", וביקשה מהעירייה לשנותו.

באפריל 2014, לאחר שגם העירייה וגם ועדת הערר דחו אותה בטענה שהשימוש בנכס כמחסן אינו מופיע בתב"ע, ולכן אינו אפשרי, הגישה החברה ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר.

המערערת טענה כי אף שהתב"ע אינה כוללת שימוש של מחסנים במפורש, ניתן להכיר במחסנים כשימוש נלווה לשימוש עיקרי אחר של עסק בסביבה.

במענה לערעור טענה העירייה לפתע שכלל לא מדובר בנכס ריק שכן בביקורת שנערכה במקום נמצא כי יש בו כונניות וארון. בתשובה לטענה זו השיבה המערערת כי הייתה בינה לבין העירייה הסכמה בנושא בעת הדיון בוועדת הערר. העירייה הגיבה בטענה שההסכמה הייתה "טעות קולמוס".

השופטת מיכל אגמון-גונן צילום: נמרוד גליקמן

מכל מקום, לטענת העירייה לא ניתן להגמיש את ההקלות שהוענקו לנכסים ריקים, שאחרת לא יהיה לבעליהם תמריץ להשמיש אותם, ועל כן – אם השימוש בנכס כמחסן לא אפשרי לפי התב"ע, לא ניתן לסווגו ככזה.

השאירו את הפרשנות לביהמ"ש

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן פתחה בקביעה כי אכן הייתה הסכמה בין המערערת לבין העירייה שלפיה מדובר בנכס ריק, ולא הייתה זו "טעות קולמוס".

לאחר מכן, פנתה השופטת לבחון מהו הסיווג הזול ביותר האפשרי לנכס המדובר. השופטת ציינה כי אמנם התב"ע לא מציינת במפורש שמותר להשתמש בנכס כמחסן, אולם לעמדתה, מדובר בסיווג אפשרי שכן התב"ע מאפשרת לעשות בו "שימוש נלווה כמחסן, ובלבד שהנכס עומד בתנאים בבסיס סיווג כמחסן".

תנאים אלה מצויים בצו הארנונה, וטענת המערערת לפיה מדובר במבנה שמתאים למחסן יותר מכל שימוש אחר (ועובדה שהיא לא מצליחה להשכיר אותו לצרכים מסחריים או משרדיים) התקבלה על השופטת.

השופטת מצאה כי טענה זו גובתה בהחלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה בדיון אחר בעניינה של המערערת, וכי אפילו העירייה לא חולקת על כך, אלא שהיא מתעקשת שהבחינה לצרכי ארנונה צריכה להיעשות לפי הייעוד התכנוני החוקי שלטענתה אינו מאפשר זאת.

אולם השופטת אגמון-גונן הבהירה לעירייה כי "בית המשפט הוא המוסמך לקבוע את הפרשנות הראויה להוראות התכנית ולא מאן דהוא בוועדה המקומית". לעמדת השופטת בהחלט אפשר לעשות בנכס שימוש נלווה כמחסן, כלומר, ניתן להשכירו לעסק כלשהו בסביבה שישתמש בו כמחסן בהתאם לתנאי צו הארנונה. השופטת הבהירה כי אכן, בדרך כלל צריך לבדוק את הסיווג לפי רשימת השימושים המופיעים בתב"ע, אולם לא כך כאשר מדובר במחסן – שמטבעו הוא שימוש נלווה.

משכך, השופטת קיבלה את הערעור קבעה והורתה לעירייה לשנות את סיווג הנכס למחסן. העירייה חויבה בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ המערערת: עו"ד עדי מוסקוביץ'

• ב"כ המשיבה: עו"ד ויוי משולם קור

* עו"ד יובל גרינשטיין עוסק בדיני רשויות מקומיות

** הכותב לא ייצג בתיק

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"