ומה עם חופש הביטוי של השופטים?

מתוך 76 התלונות שנמצאו מוצדקות, הרוב, נוגע לפרוצדורות. ליקויים בניהול משפט (29) וסחבת במתן פסקי דין (19). תקלות מהותיות – פגיעה בעיקרי צדק טבעי – עשר בלבד. והיתר, 18, התנהגות בלתי ראויה באולם. לא טוב, אבל לא נורא. מדובר כאן בעיקר בהתבטאויות לא ראויות. מבחינה חופש הביטוי השופטים הם הציבור המדוכא ביותר בישראל. למשל שופטת שאמרה למתלונן: "בבית המשפט עושים משפט ו'צדק' הוא שם של כוכב בשמים". הלצה טפלה שנמצאה כתלונה מוצדקת. העבריין שהורשע בתקיפת והעלבת עובד ציבור, איים להתאבד, והשופטת העירה לו: "לא מתאבדים בבית המשפט". ריבלין העיר לכבודה שזו "אינה אמירה מוצלחת שכן יכול להשתמע ממנה, כאילו יש חשיבות למיקום המעשה. רושם כזה אף מגביר שלא לצורך את תחושת הניכור שחש נאשם".

אליעזר ריבלין צילום: מיקי אלון

בחלק המהותי, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, החליטה שופטת להאריך מעצר חשוד עוד לפני ששמעה את טענות הצדדים בבקשת המשטרה. "אין להשלים עם כתיבתה של החלטה טרם שנשמע הדיון", כותב ריבלין, "והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לפגיעה בזכויות יסוד של אדם ובשלילת חירותו".

בית המשפט העליון מוביל עם אפס תלונות שנמצאו מוצדקות. במובן זה הדוח מתרכז ומשקף את ה"חיים האמיתיים" בבתי המשפט. לא במגדל השן של העליונים, אלא באולמות המיוזעים, שבהם עורכי ובעלי דין מתקוטטים אל מול שופט שחוק שעצביו וסבלנותו מאותגרים עד הקצה. לכן, התחשב הנציב ודחה תלונה נגד שופט שהעיר "כאן זה לא שוק באר שבע". עם זאת ריבלין, שבא מהמחוזי בבאר שבע, מגן על כבודו של השוק: "לשוק באר שבע חן מיוחד משלו, אך מה שיאה לשוק אינו מתיישב, בהכרח, עם סדרי הדיון בבית המשפט".