גיליון ציונים לשר החינוך: שר ההצהרות והפערים

שר החינוך נפתלי בנט מאוד אוהב להשתמש בתקשורת כדי לחרוט על חגורתו הישגים, או לכל הפחות לסמן מטרות שיבטיחו לו כותרות גדולות. בנט רוצה להיות, ואולי הוא כבר, שר החינוך של העידן המודרני והטכנולוגי, עם נגיעות של חינוך לדת ולערכים. הקריירה שלו בראשות המשרד, שכלל לא בטוח שאותו רצה עם כניסתו לתפקיד במאי 2015, מתאפיינת במסיבות עיתונאים, בהבטחות לשינויים, בהזנקת רפורמות במערכת החינוך ובשימוש נרחב בפלטפורמות החברתיות למיניהן.

אך לצד ההבטחות שהשר נוהג להציג ישנה מציאות מעט יותר מורכבת, שתלויה בתקציבים שלעתים מגיעים ולפעמים לא, בתקנות שקשה להניע או לקדם ובפערים רבים שקשה להשלים בקדנציה מיניסטריאלית אחת או שתיים, כפי שגם קודמיו לתפקיד גילו. לקראת פתיחת שנת הלימודים שתחל מחר, "כלכליסט" בחר בחמישה נושאים ששר החינוך התבטא בעניינם, ובדק את הפער בין ההצהרות שנשמעו מפי השר ובכירי משרדו לבין מה שקורה בשטח.

משוואת הפערים של 5 יחידות מתמטיקה

עוד מצטיינים ועוד פערים

מדובר, במידה רבה של צדק, ב"בייבי" של שר החינוך בנט והוא מתגאה מאוד בתוצאות. מנתונים שפרסם המשרד עולה כי מעל ל־16 אלף תלמידים בכיתה י"ב נבחנו בשנה האחרונה ברמה של 5 יחידות, צמיחה של 25% לעומת 12.8 אלף התלמידים שנבחנו בשנה שקדמה לה. השבוע העלה השר בנט את הרף, והודיע כי בכוונתו להגיע בשנה הקרובה לכ־18 אלף ניגשים לבגרות במתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד.

לפני כשנתיים, בשנת הלימודים תשע"ה, עמד מספר הלומדים ל־5 יחידות על 11.3 אלף תלמידים. בשנה שלפני כן הוא עמד על 9,500 תלמידים, ולפני זה על כ־9,200 תלמידים. למעשה, מאז שנת הלימודים תשע"ב (2011-2012), שבה כ־8,900 אלף תלמידים למדו 5 יחידות מתמטיקה, המספרים כמעט והכפילו את עצמם. זינוק זה הגיע אחרי ירידה של 30% במספר התלמידים בין השנים 2006-2014, כך שהתוכנית החדשה היתה מהלך נכון וניתן להבין מדוע בנט מחבק אותה.

אלא שלצד המספרים האבסולוטיים המעודדים, צלילה לתוך מספרי משרד החינוך מלמדת על הפערים העצומים בין תלמידים המגיעים מרקע סוציו־אקונומי גבוה לבין אלו המגיעים מרקע נמוך, וזאת למרות סטיות תקן פה ושם. כך, למשל, נתוני המשרד מלמדים כי בעוד שבגבעת עדה 22% מהתלמידים היו זכאים ל־5 יחידות מתמטיקה בתשע"ו ובקרית אונו היו זכאים לכך 30.4% מהתלמידים - באל קסום רק 0.4% מהתלמידים היו זכאים לכך ובאופקים 4.6%.

אז נכון שישנה עלייה מעוררת התפעלות באחוז הניגשים ל־5 יחידות מתמטיקה, ונכון שמדי פעם יש סיפורי הצלחה מעודדים גם בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל, אבל גם במקרה הזה הפערים מונצחים.

לנצח בקרב הכיתות בלי לצאת מהבית

הנתונים משחקים לטובת בנט

השר בנט נוהג לנפנף לא מעט ברפורמת הכיתה הקטנה שהחלה ב־2015, בעקבות מה שנקראה אז "מחאת הסרדינים". הורים ברחבי הארץ התאגדו תחת טענה שכבר נשמעה בעבר, לפיה כיתות הלימוד צפופות מדי, המורים לא מצליחים לתת לכל התלמידים את תשומת הלב הראויה, וכפועל יוצא איכות השיעורים צונחת. המהלך החל בשנתיים האחרונות עם תוספת של כאלף כיתות א' וב' בבתי ספר ברחבי הארץ, כשהתוכנית היא להוסיף עוד ועוד כיתות לבתי הספר היסודיים בארץ בחמש השנים הקרובות, בעלות של 450 מיליון שקל.

איור: ערן מנדל

כשהרפורמה יצאה לפועל, בנט הבטיח כי "עלינו לצמצם פערים בין ילד בנתיבות לילד ברעננה" וכי ייקבע מקסימום של 32 תלמידים בכיתה באזורים חלשים ו־34 תלמידים בכיתה באזורים חזקים. אלא שמנתוני משרד החינוך על שנת הלימודים תשע"ו (2015-16) שהתפרסמו באחרונה, עולה כי מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר בנתיבות שאליהם התייחס השר עמד על 23.6 וברעננה הוא עמד על 27.5.

המקרה של רעננה ונתיבות מייצג, עם סטיות לפה ולשם, את המתרחש גם ביישובים אחרים. בנט, למעשה, הצהיר על הפרויקט כשבשטח כבר היו פחות תלמידים בכיתות הפריפריה. כך, מנתוני משרד החינוך לשנת תשע"ו עולה כי ממוצע התלמידים לכיתה בחמישון הטיפוח החלש עמד על 26.3 לעומת 30.7 בחמישון החזק. מחאת הסרדינים, למעשה, הובלה על ידי הורי המעמד הבינוני, ולא מיישובים מאשכולות נמוכים יותר.

עם זאת, הרפורמה טרם הגיעה לחטיבות הביניים - שם נרשמת הצפיפות הגבוהה ביותר. בתשע"ו היו 27.7 תלמידים בממוצע לכיתה בחטיבת ביניים, זאת לעומת 24.5 תלמידים בכיתה בבית ספר תיכון ו־25.6 בבית ספר יסודי.

הכוונת של בנט מפספסת את החופש

זאת לא הכמות, זה הפיזור

סוגיית ימי החופשה השנתיים ופיזורם עלתה השנה לכותרות לאחר שמשרד החינוך החליט להזיז ברגע האחרון את חופשת ל"ג בעומר ביום אחד, מ־14 במאי ל־15 במאי. 14 במאי נפל על מוצאי שבת והדבר מנע משומרי שבת די זמן להתכונן לערב החג, אך ההחלטה התקבלה פחות מחודש לפני החג ונתקלה בביקורת חריפה של מורים והורים שכבר עשו תוכניות.

הביקורת העלתה את סוגיית ימי החופשה השנתיים על הפרק, לאחר שבנט כבר הבטיח כי בכוונתו לצמצם אותם על מנת לסייע להורים הנדרשים למצוא סידור לילדים כל אימת שאינם פוקדים את מוסדות הלימוד. בכנסת אף הוקמה ועדת משנה לוועדת החינוך שעסקה בנושא והגישה המלצות לקראת סיום המושב האחרון. ההמלצות העיקריות שלה היו להפחית 10 ימי חופשה מהלוח ולהתחיל את שנת הלימודים לפי התאריך העברי, בא' אלול, בטענה כי הדבר יסייע לייצר רצף לימודים קבוע עד לתחילת חגי תשרי.

הסתדרות המורים מתנגדת להצעה להפחית את ימי החופשה, אך בנט הצהיר אתמול כי הוא יגיע להסדר עד לחג החנוכה. "כוונתי שכבר בחנוכה הקרוב נקצר באופן משמעותי את ימי החופשה", אמר אתמול. "שאלתי את ארגוני ההורים מה בראש סדרי העדיפויות שלהם והם אמרו לי חד משמעית שנושא החופשות".

עם זאת, ייתכן כי במקום להפחית את מספר ימי החופשה - עדיף לשר בנט לפזרם באופן שונה. מספר ימי הלימוד בישראל הוא, כבר כיום, הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות. ב־2015 היו בבתי הספר היסודיים בישראל 223 ימי לימודים ו־142 ימי חופשה, כשהסגנית שלנו יפן פיגרה אחרינו ב־22 ימי לימודים. ממוצע ה־OECD עומד על 180 ימי חופשה בשנה וממוצע האיחוד האירופי עומד על 183 ימי חופשה, כשצרפת היא השיאנית עם לא פחות מ־203 ימי חופשה בשנה.

החינוך לערכים צומח, בדגש מגזרי

הזהות היהודית מנצחת

השר בנט עוסק רבות בחינוך הלא פורמלי ובחינוך לערכים, ובישיבת ההיערכות האחרונה לשנת הלימודים הוא הקדיש לכך לא מעט שקופיות. הוא מתגאה בזינוק בתקציבים המופנים לתחומים אלו בתקופתו, אך ההשקעה הגוברת מכך בגופים ובתכנים המתמקדים בתרבות וזהות יהודית מעוררת בתקופה האחרונה ויכוחים על סוגיית ההדתה בבתי הספר.

מבדיקה שערך "כלכליסט" בתחילת השנה בעזרת הסדנא לידע ציבורי, עלה כי תחת שר החינוך הקודם שי פירון הועברו 2.2 מיליון שקל מתקציב משרד החינוך ב־2013 לחוגי תורה שבעל פה בבתי ספר יסודיים וב־2014 הועברו 2.8 מיליון שקל. בשנת 2015, אז נכנס בנט לתפקיד, הועברו כבר 4.4 מיליון שקל.

תקצוב נוסף הופנה גם עבור לימוד מקצועות המורשת - מתקציב של כמיליון שקל ב־2014, דרך תקציב של 5.4 מיליון שקל ב־2015 ועד תקציב מאושר של 6.8 מיליון שקל תחת בנט ב־2016. מנגד, שעות לימוד עם רבנים במוסדות חינוך על־יסודיים תוקצבו הן ב־2013 והן ב־2014 ב־2.8 מיליון שקל ואילו ב־2015 תוקצבו ב־2.2 מיליון שקל. גם בתקצוב לפעולות בנושא תרבות ישראל חלה ירידה - מ־13.1 מיליון שקל ב־2014 ל־6.8 מיליון שקל ב־2016.

מדובר אמנם בחלק מזערי מתקציב החינוך העצום, שעומד השנה על 52 מיליארד שקל, ועדיין במספרים בכלל לא רעים עבור תחום לימוד אחד. התקצוב המיוחד עולה גם בדו"ח עמותת מולד שיצא ביוני האחרון, לפיו הארגונים העוסקים בתחומי הזהות והתרבות היהודית זוכים לתקצוב הרב ביותר ממשרד החינוך. כך, לפי הדו"ח, המשרד העביר באותה שנה תמיכה של 177 מיליון שקל לארגונים העוסקים בזהות ותרבות יהודית; 57 מיליון שקל לארגונים העוסקים בפיתוח פדגוגי ותוכניות לימוד; 20.5 מיליון שקל לארגונים העוסקים בחינוך מיוחד ושילוב תלמידים עם מוגבלויות; ו־10.5 מיליון שקל לארגונים העוסקים במדע וטכנולוגיה.

ארכיון צילום: אפי שריר

בכל הנוגע לחינוך במסגרות הלא פורמליות, בתקופתו של בנט נוספו עשרות מיליוני שקלים למסגרות שונות. כך, אנשי המשרד מתגאים בתוספת של 13 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות לתנועות נוער; תוספת של 26 מיליון שקל לארגוני נוער; תוספת של 27 מיליון שקל לשנות שירות; ותוספת של 26 מיליון שקל למכינות קדם צבאיות.

המאבק הזוחל והלא מספק בפערים

למרות התקצוב הדיפרנציאלי

כפי שבא לידי ביטוי גם בדבריו על הקטנת הכיתות, השר בנט ובכירי משרדו נוהגים לציין שוב ושוב כמה זה חשוב לצמצם פערים בחינוך, ויש לכך סיבות טובות. תוצאות מבחן פיז"ה האחרונות מסוף השנה שעברה הצביעו על כך שהפערים בין הקבוצות החזקות לחלשות בישראל הם מהגדולים בעולם והגדולים ביותר מבין מדינות ה־OECD.

לפי תוצאות המבחן, הפער בין תלמידים מרקע גבוה לתלמידים מרקע נמוך הוא כ־90 נקודות בקרב דוברי עברית וכ־25 נקודות בקרב דוברי ערבית. בתחום המדעים רק במלטה ישנם פערים גבוהים יותר, בתחום הקריאה אנחנו עוקפים רק את מלטה ולבנון ובמתמטיקה רק את מלטה וסין. בצרפת, לדוגמה, הפערים קטנים ב־4%, בגרמניה ב־11% ובדנמרק ב־20%.

אם זה לא מספיק, מחקר עדכני שערך פרופ' דן בן דוד ממוסד שורש מצביע על כך שהתלמידים החלשים ביותר בישראל הם גם החלשים ביותר בעולם המפותח. אלו קיבלו ציון ממוצע של 291 במבחן פיז"ה האחרון לעומת 315 שקיבלו התלמידים ההונגרים, 340 שקיבלו התלמידים הבריטים ו־369 שקיבלו התלמידים החלשים ביפן.

עוד על פי המחקר, התלמידים החזקים בישראל נמצאים בשליש התחתון מבין מדינות ה־OECD. אלו זכו לציון של 643 במבחן פיז"ה האחרון, יותר מהמצטיינים האמריקאים שקיבלו 642, אך פחות מהאוסטרים שקיבלו 647 והקוריאנים שקיבלו 670. פרופ' בן דוד מוסיף במחקרו כי מכיוון שמגזרים שונים בחברה הישראלית - דוגמת חרדים - כלל לא ניגשים למבחני ההערכה הבינלאומיים הם אינם משקפים את המציאות במלואה. במילים אחרות, במדגם מייצג של כלל החברה התוצאות היו אף עגומות יותר.

כדי לנסות לטפל בפערים, משרד החינוך הנהיג בשלוש השנים האחרונות תקצוב דיפרנציאלי חלקי בין חמישוני הטיפוח. לפי נתוני המשרד, בתשע"ו הושקעו בממוצע 19.1 אלף שקל בתלמיד מחמישון חלש לעומת 17.9 אלף שקל בתשע"ה ו־17.2 אלף שקל בתשע"ד. מנגד, תלמיד מהחמישון החזק ביותר קיבל בממוצע בתשע"ו 14.6 אלף שקל, כשבשנתיים שקדמו הוא קיבל בהתאמה 15.1 אלף שקל ו־15.6 אלף שקל בממוצע.

במילים אחרות, ישנה מגמה זוחלת של העלאת התקצוב דרך שעות הוראה בבתי ספר מאשכולות סוציו־אקונומיים חלשים אל מול הורדת התקציב מאלו המגיעים מרקע חזק. עם זאת, לדעת לא מעט גורמים במערכת החינוך, מדובר בתקציבים לא מספיקים על מנת לצמצם פערים, בין השאר בגלל מערכת החינוך החצי־פרטית, או בשמה הרשמי הזרם המוכר שאינו רשמי.

בזרם זה נכללים בתי הספר הפתוחים, הדמוקרטיים, הניסויים, הטבעיים, האנתרופוסופיים, החרדיים ובתי הספר לחינוך מיוחד. אלו יכולים לספק תנאי שכר טובים יותר למורים שהם מעסיקים, ולמשוך בכך מורים טובים מבתי הספר הציבוריים.