הקפאת ההליכים לחברה ה"מתה" קרדיאקס מדיקל מגיעה להכרעת העליון
השופטת בטינה טאובר נתנה צו הקפאה לקרדיאקס מדיקל, שאין לה משרדים ואין לה כל פעילות, ולבקשת החברה מינתה לה לנאמן את עו”ד ליאור מזור, שמתברר שאביו עבד בחברה והיא גם נותרה חייבת לו כסף
החלטתה יוצאת הדופן של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה בטינה טאובר לתת צו הקפאת הליכים לחברה "מתה", שאין לה עובדים, משרדים, הכנסות או פעילות – מגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. זאת בעקבות ערעור שהגיש אדם שטוען כי הוא נושה אישי של בעל החברה ואין כל עילה משפטית למתן צו ההקפאה. את הערעור הגיש עו"ד יניב סברדליק.
- עו"ד ליאור מזור שוב מונה כנאמן בבית המשפט המחוזי בחיפה
- לקרדיאקס מדיקל אין עובדים, הכנסות או משרדים - אבל יש נאמן בהקפאת הליכים
הערעור הזה יאלץ את שופטי בית המשפט העליון לומר את דברם על המציאות שנוצרה בשנים האחרונות בה בתי משפט מחוזיים בערים שונות מתנהלים כ"ממלכות" שונות הכפופות למערכות כללים שונות זו מזו, שנתמכות בהמלצות מזגזגות ולא אחידות של נציגי כונסת הנכסים הרשמית, אשר מנסים להתאים את עצמם לאג'נדה של השופט במקום לעקרונות משפטיים שוויוניים ואחידים.
את בקשת הערעור הגיש דן אלפסי, הטוען שהוא נושה אישי של מאיר מריאן, בעליה של חברת הסטארט־אפ קרדיאקס מדיקל. הסיפור המוזר של החברה נחשף ב”כלכליסט” בחודש שעבר: החברה פיתחה מכשיר להצלת אנשים הלוקים בדום לב, והיא הפסיקה את פעילותה ופיטרה את כל עובדיה כחודשיים לפני שהגישה בקשה “דחופה” להקפאת הליכים.
החברה ביקשה שעו"ד מזור יתמנה לנאמן שלה, והשופטת טאובר נענתה לבקשה תוך כדי התעלמות מהטענות שהועלו בפניה ולפיהן אין מה להבריא בחברה, שאין לה עובדים ומעולם לא היו לה הכנסות מאחר שאת המוצר שפיתחה היא לא מכרה. מלבד זאת, המינוי של מזור נעשה בניגוד לעמדה המשפטית העקרונית שבהקפאת הליכים לא ראוי למנות לנאמן את מי שהחברה מבקשת.
השופטת גם הסכימה לתת צו הקפאת הליכים אישי לבעלים של החברה, צו שלפי הפסיקה ניתן בנסיבות חריגות במיוחד. טאובר בהחלטה כלל לא דנה בהלכות של בית המשפט העליון בנושא זה וגם לא באפשרות של מינוי מפרק זמני לחברה, שהיה ביכולתו לפעול למכירת המוצר שפיתחה החברה. מינוי כזה לא היה מאפשר להעניק את ההגנה לבעל המניות.
ניטרלי זה לא
מי שאמור לשמש שומר סף שמונע שימוש לרעה בכלי הקפאת ההליכים הוא הכונס הרשמי, אלא שנציגתו עו"ד בתיה שחר הכשירה חיש קל הן את המינוי של מזור, הן את מתן ההקפאה לחברה מתה והן את ההקפאה האישית לבעלים. לשאלת “כלכליסט” מדוע תמכה בצו הקפאה אישי לבעלים, בניגוד למשל לעמדה שהוצגה בתיק הוניגמן בפני השופט חגי ברנר, היא השיבה: "לבית המשפט הזה (הכוונה לשופטת טאובר, ע.ר.) יש אג'נדה אחרת". האמירה הזו מבהירה שהכנ"ר שואף לקלוע לעמדתו של השופט, במקום להציג עמדה משפטית מקצועית.
בבקשת ההקפאה הוצג מזור כמינוי ניטרלי, אך יומיים לאחר מכן בדיון בבית המשפט הצהיר מזור לפרוטוקול שאביו עבד בעבר בחברה: “למדתי אתמול שב־2016 הועסק במשרת סטודנט בחברה הזאת אבא שלי, שהוא פנסיונר. זה נתון שלא היה בידיעתי כשפנו אליי. אבי הפסיק לעבוד שם לפני למעלה משנה, אין כלפיו חובות". אך מבדיקת “כלכליסט” עולה כי ההצהרה של מזור לא היתה מדויקת. בבקשת הקפאת ההליכים מופיע נספח המפרט את רשימת הנושים של החברה, ואחד הראשונים ברשימה הוא אביו של מזור, שהחוב כלפיו עומד על 11,000 שקל.
ניסיון למנוע מימוש בית
המערער אלפסי טוען כי הגשת בקשת ההקפאה היתה פסולה מעיקרה משום שמטרתה האמיתית היתה למנוע את מכירת בית מגוריו של הבעלים, שנועדה לכסות חוב
אישי שנטען שאינו קשור לחברה. לטענתו, כבר לפני שנה, ביוני 2017, הוא פתח תיק הוצאה לפועל למימוש בית המגורים הנמצא בכפר האמנים עין הוד ומוערך במיליוני שקלים, ומונה כונס נכסים מטעמו, עו"ד סברדליק. לטענתו, נקבע דיון בפני רשמת ההוצאה לפועל לתחילת מאי 2018, וימים אחדים לפני הדיון במכירת בית המגורים, פנתה החברה בבקשה בהולה להקפאת הליכים ולמינויו של עו”ד מזור לנאמן — והכל בניסיון להשיג צו הקפאה אישי לבעלים שיסכל את מכירת הבית ופירעון החוב.
אלפסי טוען כי טאובר היתה צריכה לדחות את הבקשה כשהתברר לה שהחברה חסרת חיים. במקום זאת היא נעתרה לבקשה, לרבות הסעד החריג של הקפאת הליכי מכר הבית. הנושה טוען כי החלטותיה של טאובר "בשגגה מקורן והן נוגדות את ההלכה הנוהגת אם בעניין הקפאת הליכים כהליך הבראה שעה שאין כל הבראה דה פקטו וזו כלל אינה אפשרית לאור סטטוס החברה, אם בעניין הקפאת ההליכים האישית, אם בעניין מינוי הנאמן שהוצע על ידי מבקשת ההקפאה, ואם וזאת ביתר שאת בעניין הקפאת החוב הפרטי שאין לה אח ורע בפסיקה ונוגדת את ההלכה".
עו"ד ליאור מזור מסר בתגובה: "לא אני כתבתי או הכנתי את בקשת ההקפאה של קרדיאקס ונספחיה. אבי הועסק בקרדיאקס במשרת פנסיונר עם שכר שהסתכם בכ-5,000 שקל בחודש וחדל לעבוד בה זמן רב טרם ההקפאה. הבירור שלי מולו טרם הדיון בהקפאה (לאחר שדבר העסקתו בחברה נודע לי סמוך מאוד למועד הדיון בהקפאה) העלה שאין חוב כלפיו של החברה והוא גם לא הגיש תביעת חוב בהליך או נקט בכל הליך מאז שהפסיק לעבוד במשרת פנסיונר בחברה.
כמובן שלא היה פה כל ניסיון להסתיר דבר שכן בקשת ההקפאה ונספחיה (שאני לא ערכתי ולא הכרתי) הוגשו לבית המשפט והומצאו לנושים עוד טרם הדיון בבקשת ההקפאה".