האופניים החשמליים: רוכבים אל הלא נודע

הרבה מילים נשפכו במהלך חג הסוכות - בעקבות מותו הטרגי בתאונת דרכים של הנער ארי נשר - על הסכנה הטמונה בנסיעה בלתי מבוקרת באופניים ובקורקינטים החשמליים.

מי שנזכר להתייחס לסוגיה, באיחור, הוא שר התחבורה ישראל כץ - האחראי המיניסטריאלי לכל מה שנע על הכביש. בפוסט פייסבוק שכץ פרסם במוצאי שמחת תורה ניתן ללמוד את התורה כולה. כלומר איך תחום שחמק מתחת לרדאר של ראשי המשרד עליו הוא מופקד הפך לסוג של מכת מדינה.

כץ פתח את הפוסט בתזכורת שכיום - על פי הנתונים שבידיו - יש יותר מ־250 אלף משתמשים באופניים ובקורקינטים חשמליים שנעים ברחבי המדינה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בדו"ח מחודש מאי 2018, מספר האופנועים והקטנועים שנע בכבישי ישראל הוא 135 אלף. בתוך שנים בודדות מספר האופניים החשמליים כמעט והכפיל את מספר האופנועים. למעשה, אחרי הרכבים הפרטיים והמשאיות - האופניים החשמליים הם כלי הרכב השלישי הנפוץ במדינה, וגם המוזנח ביותר.

כץ מוסיף וכותב שבשנת 2016 חוקק בוועדת הכלכלה של הכנסת וביוזמת משרד התחבורה, החוק המסדיר את נושא הרכיבה על האופניים החשמליים, שם נקבע ש"הרכיבה מותרת רק מגיל 16 ומעלה", כמו גם ש"האופניים מחויבים בתקן ישראלי ובמגבלת מהירות של עד 25 קמ״ש", עם "חובת חבישת קסדה בעיר עד גיל 18 ומחוץ לעיר בכל גיל", (כעת מתגבש תיקון לחייב חבישת קסדה גם מעל גיל 18).

שני סעיפים נוספים בחוק נוגעים לאכיפה. פקחים מורשים לקנוס על נסיעה במקומות לא מורשים בטווח שבין 100 שקל ל־250 שקל.

אופניים חשמליים צילום: שאול גולן

מלחמת גרסאות עם ארדן

ומה לגבי ביטוח או רישוי? כאן השר קובע שזה רק יפריע. "עמדתי היתה שלא לחייב את הרוכבים בהליך רישוי מיוחד וכפועל יוצא מכך, לא לחייב את כלל הרוכבים בתשלום ביטוח של אלפי שקלים לשנה, שיבטלו לחלוטין את היתרון של השימוש באופניים החשמליים, על פני כל כלי דו־גלגלי אחר, בבחינת אופניים לעשירים בלבד", כותב כץ. וזה מה שמוביל אותו למסקנה ש"הבעיה העיקרית בתחום לא נובעת מהיעדר חקיקה או התייחסות, אלא מהיעדר אכיפה של החוקים הקיימים", או חינוך. במילים אחרות הבעיות אינן אצל כץ. זה בכלל השר לבטחון פנים גלעד ארדן ושר החינוך נפתלי בנט שלא עושים כלום למיגור התופעה.

הפוסט של כץ הוביל למלחמת גרסאות מול ארדן מי צודק ומי טועה. אבל העובדה הבסיסית היא אחת: משרד התחבורה התיר בצורה חסרת אחריות להעלות על הכביש נערים בני 16 ללא הכשרה מינימלית בנהיגה במרחב תחבורתי (כלומר לימודי נהיגה כמקובל ברישוי על אופנוע), ללא מבחן מעבר של תמרורים או חוקי התנועה (מבחן התיאוריה) וללא מבחן מעשי (טסט).

יותר מכך, קטנוע לפחות מצויד באורות דרך, אורות בלמים ובחלק מהמקרים גם בביטוח למקרה של פגיעה ברכוש - ואילו אופניים חשמליים לא. הם בסך הכל שלדת אופניים משודרגת שיכולה לקלוט סוללה ומערכת הנעה.

גזרה שנער יעמוד בה

לגבי ביטוח - "כלכליסט" בדק ומצא שעבור קטנוע חשמלי - המקבילה הכי קרובה לאופניים חשמליים - נהג ישלם בין 1,200 ל־1800 שקל לשנה (תלוי בכיסוי של צד ג'). כלומר כ־100 שקל לחודש. נדמה שזוהי גזרה שנער לא יתקשה לעמוד בה, או יאלץ לוותר על כלי התחבורה שלו בגינה.

גם אופניים רגילים נעים על הכביש ללא ביטוח הכשרה או טסט. אבל הנוכחות שלהם מעטה והיכולת לשפר אותם לכלי שנוסע 50 קמש ויותר - מוגבלת.

בשורה התחתונה כץ מפציר בהורים שלא לאפשר רכישת כלי למי שגילו צעיר, מתחנן לעצור את ההפקרות בשדרוג הכלי לנסיעות בכביש מהיר ומחדד שהילדים יסעו רק במקום מותר.

כץ צודק באזהרות שלו, אבל הן בבחינת הפוסל - במומו פוסל. עד שההורים ייקחו אחריות, ועד שהילדים יישמעו להוראה לא לנסוע בשביל לא מוכר, אולי כדאי שמישהו במשרד התחבורה יסביר איך כלי עם צמיגים ברוחב של בקבוק שתייה קטן, ללא פנסים, ללא בלמים ראויים וללא הכשרה מינימלית של הרוכב - הורשה לעלות על הכביש.