חקר ביצועים: השבוע של אפריקה נכסים, מחיר למשתכן והמינוטאורים

אפריקה ישראל - אולי די עם הסדרים

אפריקה נכסים, זרוע הנדל"ן הבינלאומי של אפריקה ישראל, נמכרה השבוע למגה אור וביג. כך היא הצליחה לחמוק מסאגת הסדר החוב של חברות אחרות בקבוצה, אפריקה מגורים ודניה סיבוס, שכלואות בלימבו בחסות מוטי בן־משה. הוא היה אמור להיות הגואל שלהן, אבל נהפך למי שמתיש את כל המעורבים בגיבוש ההסדר, לא מביא כסף ובסופו של דבר מזיק גם לעצמו, גם לעובדים וללקוחות וגם למחזיקי האג"ח. מחקר שפרסמה באחרונה חברת מדרוג הראה כי פירוק ומכירה של חברות מביאים לשיקום חוב בשיעור דומה לזה שמושג בהסדר, וגם הבהיר שחשוב לטפל בעניין כמה שיותר מהר, כדי להגדיל את שיעור השיקום. ככל שהתהליך מתמשך, המרוויחים היחידים נשארים עורכי הדין. ובקיצור, הגיע הזמן לקדם יותר תהליכי מכירה על חשבון הסדרים, לטובת החברות והמשקיעים.

סופי שולמן

מוטי בן משה צילום: אוראל כהן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

הקבלנים מזהירים, כרגיל

מחיר למשתכן - מוקדם לקבור

"אחרי הבחירות מחיר למשתכן תחוסל והמחירים יחזרו לעלות", אמר דרור נגל, מנכ"ל חברת הבנייה אזורים, בשבוע שעבר. השבוע היה זה נשיא התאחדות הקבלנים שטען שאחרי הבחירות המחירים יעלו. אמירות כאלה נשמעות שוב ושוב בשבועות האחרונים, בתקשורת, ברשתות החברתיות, בכנסים מקצועיים. ברוב המקרים חתום עליהן קבלן, שיש לו אינטרס שהציבור יפסיק להמתין, שמחיר למשתכן תרד מהמדף, ושהמחירים אכן יעלו. אלא שלאיש אין מושג מה יקרה אחרי הבחירות. יהיו אשר יהיו שרי האוצר והשיכון, גם הם יבינו שהפסקת התוכנית בפתאומיות תגרור התנפלות של קונים ועליית מחירים מיידית. או במילים אחרות, רוב הסיכויים שהתוכנית תמשיך, ומקסימום הממשלה תיסוג ממנה בהדרגה. לכן אזהרות האסון כרגע הן לכל היותר עוד מהלך שיווקי שנועד לשלוח את הציבור למשרדי המכירות.

נמרוד בוסו

ביטוח לאומי לאף אחד לא אכפת

היום (חמישי) חל הדדליין להשגת הסכמות בין האוצר לביטוח הלאומי במחלוקת על האופן שבו יש לשמור את עתודות הביטוח הלאומי. אבל עד עכשיו הצדדים ישבו לדון בנושא בערך 45 דקות. מיותר לציין שאין הסכמות. כל עוד הביטוח הלאומי איים שלא יעביר את העודפים לאוצר, היה מנוף לחץ. מרגע שהאיום הוסר, הנושא כבר לא מעניין אף אחד שם. ומה שמצער עוד יותר הוא שגם את הציבור זה לא מעניין. בכל חודש גובים מאיתנו לא מעט כסף לביטוח הלאומי, ואז משתמשים בו כדי לסתום חורים בתקציב המדינה. בדיון בדצמבר חברי כנסת אפילו הגדירו את זה "תרמית פירמידה" שהמדינה עושה לאזרחיה. אבל אז הכנסת התפזרה, והתרמית ממשיכה. שר הרווחה הנוכחי חיים כץ התחיל לחתור להשגת פתרון אך לא השלים את המהלך. מחליפו יהיה חייב להטיל את כל כובד משקלו על העניין, ולדרוש פתרון שיבטיח את השבת העתודות האלה למבוטחים, לאזרחים. אם זה לא יקרה, הקשישים של העתיד עוד יתגעגעו לקצבאות המגוחכות שמקבלים הקשישים של ההווה.

שחר אילן

חיים כץ צילום: עמית שעל

משבר המים - אין אופק

סקטור התשתיות הוכיח השבוע בפעם המי־סופר עד כמה הדברים זזים פה לאט. אחרי שהתברר ש־17 שנה לא מספיקות כדי לחבר את תל אביב לירושלים ברכבת, ושלחבר מפעלים לגז שמופק מהים מאז 2004 זה עסק בלתי אפשרי לישראלים, כעת הגיע תורו של משק המים. חמש שנים של בצורת כבר חלפו, ורק השבוע אישר היועץ המשפטי לממשלה את הרפורמה במקורות, שאמורה להוביל לתוכנית חירום בתחום. הוצאתה לפועל עוד לא נראית באופק, שכן נדרשת ממשלה שתאשר הקמת מתקני התפלה חדשים בקצב של אחד לשלוש שנים ותגביר את קצב קידוחי המים. אם היא תטפל בזה כמו שהיא מטפלת בשאר התשתיות, אפשר להתחיל להתכונן להקצבות מים.

ליאור גוטמן

פנסיה ומשכנתא - מחשבה מחודשת

בלב הקמפיין הכלכלי של אביגדור ליברמן עומדת הצעה לאפשר לאנשים למשוך את קרן הפנסיה שלהם ללא קנס כדי להשתמש בה כהון עצמי בקניית דירה ראשונה. על פניו, זה רעיון נורא, שרק יגדיל את הביקושים ויעלה מחירים ויקריב את הביטחון הכלכלי של העתיד בשם המלחמה ביוקר המחיה של ההווה. אבל הוא כן מזמין מחשבה מחודשת על פנסיה ועל משכנתא. למה בעצם המדינה קובעת לנו איך לחסוך, ומכריחה אותנו להשקיע את הפנסיה בבורסה במקום לקנות דירה? אולי בכל זאת אפשר לעבוד עם הרעיון של ליברמן, עם תוספת אחת חשובה: להגביל את משך ההלוואה. במקום 30 שנה, לאפשר לאנשים לקחת משכנתא רק ל־15 שנה. באופן טבעי, זה יגביל גם את הסכום שהם לוקחים, ובכך יצמצם את הסיכון לכל הלווים. צעירים בלי הון עצמי מההורים יוכלו סוף־סוף לקנות דירה, צעירים עם הון עצמי כזה אבל הלוואות ענק ל־30 שנה ייצאו מהזירה. אולי יש כאן הזדמנות לשוק עם קצת יותר שוויון וקצת יותר ביטחון.

רחלי בינדמן

אביגדור ליברמן

משרד החקלאות - דופק ירקות וצרכנים

קשה להגיד מה מקומם יותר ביוזמה של משרד החקלאות לדרבן את רשתות השיווק למכור ירקות ארוזים במקום ירקות בתפזורת. האם זו הדרך הנוספת שמצאה המדינה להעביר כספי ציבור לרשתות השיווק? או אולי העובדה שהיא מאפשרת למשווקים לדחוף לצרכנים ירקות באיכות ירודה, שאי אפשר לבדוק? או שמא זו התזכורת התמידית לכך שאת התנובה הטובה ממילא שולחים ליצוא, ואנחנו נשארים עם הבררה אחרי שסבסדנו את המים לחקלאים? איך שלא הופכים את זה, מישהו מנסה למכור לנו סחורה דפוקה.

ליאור באקאלו

מינוטאור - עידן המפלצות

בתחום ההון סיכון נולד השבוע מושג חדש, מינוטאור, לתיאור חברה פרטית שגייסה יותר ממיליארד דולר. רק לפני חמש שנים סטארט־אפ עם הערכת שווי של מיליארד דולר נראה קונספט כה נדיר, עד שהוא זכה בכינוי החדש־אז "חד־קרן", וכיום יש יותר מ־300 חברות כאלה. מינוטאור יש כבר 56, נגזרת מתבקשת של עידן ה־blitzscaling, שבו מגה־קרנות כגון ויז'ן וסופטבנק שופכות על התעשייה הון ענקי ומרוכז, כדי להשתלט במהירות על נתח שוק גדול. החברות עלולות, כמובן, להפסיד מיליארדי דולרים מכספי המשקיעים (חברת השכרת האופניים הסינית Ofo, למשל, שרפה 1.5 מיליארד בתוך שנתיים). אבל הסיכון הגדול יותר נמצא בטווח הרחוק — מינוטאורים שמצליחים הם בסיס איתן למונופול (כפי שקרה עם מובייק, המתחרה של Ofo). בסוף יהיה תיקון, חייב להיות: הסיכונים והכישלונות יכווצו בחזרה את השוק לממדים סבירים יותר. השאלה כמה כסף יישרף בדרך, וכמה אנחנו הצרכנים נשלם על כל זה כשהאבק ישקע.

הגר רבט

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

אמזון - קל לחשוד בה

מנכ"לית פפסיקו לשעבר אינדרה נואי מונתה השבוע לדירקטורית באמזון. רוזלינד ברואר, סמנכ"לית תפעול בסטארבקס, הצטרפה גם היא לדירקטוריון של ענקית הקמעונאות בתחילת החודש. כעת שיעור הנשים בדירקטוריון עומד על 45%; לשם השוואה, הממוצע בחברות 500 S&P הוא 18%. אמזון מתמודדת עם האטה במכירות, עם סערת הגירושים של המייסד ג'ף בזוס ועם ביקורת מתמשכת על כוחה והתנהלותה. ההוספה של נשים לדירקטוריון היא חשובה, והעובדה שמדובר בשני האנשים הלא־לבנים הראשונים שם — נואי הודית, ברואר אפרו־אמריקאית — משמחת. אבל כשמדובר באמזון, חברה צינית עם היסטוריה של יחסי אנוש גרועים, זה עלול להתברר כמו פוליטיקלי קורקט ריק ממשמעות.

תמר טוניק