קידום הפריפריה: הכסף אינו חזות הכל

בבחירות האחרונות דובר לא מעט על הצורך לחזק את הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל, דובר רבות על חשיבות האינטגרציה וכן על הצורך לצמצם פערים מגדריים בשוק העבודה, אבל לצערי עדיין לא קיים גורם רשמי אמיתי שדואג ליישם את אותם היבטים בפועל.

חיזוק הפריפריה יתרחש רק כאשר יתחילו להשקיע בה באמת, בעיקר על ידי מאמץ למניעת בריחת מוחות למרכז - ומשיכת אקדמאים לאזורים החלשים יותר. זוהי מהות האינטגרציה, אף יותר מסוגיית בריחת המוחות לחו"ל שאוהבים לדוש בה השכם והערב באמצעי התקשורת.

ירוחם צילום: חיים הורנשטיין

הבאת מוחות מכל התחומים מעודדת ומעלה מוטיבציה יותר מכל השקעה כלכלית, ותוביל בהכרח לחיזוק האינטגרציה בפועל. במשרד לפיתוח הנגב והגליל מדברים על פיתוח תעשייתי, אבל מה שחשוב לא פחות הוא לפתח את דור העתיד - באמצעות פיתוח החינוך, שיהווה את התשתית לאיוש החברות השונות בחומר אנושי בעל ידע בשדרות הניהול - ולא רק כפועלי פס ייצור, מציאות שמעצימה עוד יותר את תחושות הקיפוח.

כמו כן, יש לקדם את איוש שדרות הניהול בחברות השונות בנשים, במיוחד בתחומי התעשייה, תחום בו חסר ייצוג מגדרי שוויוני בולט. גם ב-2019 נשים מרוויחות בממוצע כ-30% פחות מעמיתיהן הגברים.

ישנם מוסדות אקדמיים הממוקמים בלב הפריפריה ומהווים דוגמא לאינטגרציה בעצם היותם גורם משיכה לכוחות מקצועיים בעשייה, בהוראה ובמחקר. לפיכך, אין ספק שלאותם מוסדות הפוטנציאל לשמש קטליזטור משמעותי לחיזוק המוטיבציה בפריפריה ולסגירת פערים חברתיים ומגדריים.

לשם כך, חשוב מאוד שהממשלה החדשה תפעל להקים ועדת היגוי לאומית שתורכב ממיטב המוחות ותכלול פוליטיקאים, יזמים, אנשי עסקים ואנשי אקדמיה, שיעזרו בבניית מודל שיספק דרכים להבאת והשארת המוחות בפריפריה ומניעת זליגה מתמשכת של אנשים מוכשרים.

האינטגרציה תתקיים בשני מישורים במקביל: האחד על ידי השקעה כלכלית, והשני באמצעות העלאת הרמה הפדגוגית, כאשר אנשים ונשים שלמדו והתחנכו בפריפריה והתקדמו באקדמיה יחזרו לפריפריה ויקבלו עדיפות בכל הנוגע לקבלת תקנים באוניברסיטאות ובמכללות, בשדרות הניהול, במפעלים, בערים, במועצות המקומיות והאזוריות, וחשוב מכל - בבתי הספר.

ברגע שהאינטגרציה תתקיים בשדרות הניהוליות ובדרגות הגבוהות, יחלחל הדבר גם לילדים ולבני הנוער, כי אין דבר שגורם להשראה גדולה יותר ממרצה שהגיע בדיוק מאותה שכונת מצוקה או מהמעברה שבה נולד התלמיד, ואין השראה גדולה יותר לתלמידה צעירה מהפריפריה מאשר מנהלת מצליחה שלמדה באותו בית ספר.

רבים חושבים כי כל הגישה לסגירת הפערים פגומה, משום שנקודת המוצא של ילד מאזור השרון רחוקה בתכלית מנקודת המוצא של ילד שגדל בשכונת מצוקה בפריפריה. יש בכך מן האמת, אך העובדה היא שבניגוד לעבר, כיום גם לאותו ילד משכונת מצוקה ישנה אפשרות ללכת לבית הספר כבר מכיתה א'. אם כן, כדי להמשיך ולקדם את הפריפריה בתחום החינוך, נדרשת לצד ההשקעה הכספית גם השקעה אנושית; חשוב שבבתי הספר בפריפריה יהיו תוכניות חומש מוסדרות להגברת המוטיבציה, שיבואו לידי ביטוי בסדנאות הורים לחיזוק המוטיבציה בידי הילדים, בשיעורי תגבור, במרכזי מידע ובהרצאות העשרה של אנשי ונשות עסקים ואקדמיה מאזור הפריפריה, בעידוד חוקרים וחוקרות ובתוכניות הוראה מיוחדות.

לתת לכל ילד מחשב זה פתרון נחמד - אך הוא רחוק מאוד מלהיות שלם, כי אם לא יהיו תוכניות ממוחשבות להעצמה ואם לא יהיו לכך אנשי הוראה טובים, לא יהיה לדברים החומריים הללו ערך אמיתי. אם רוצים שמדינת ישראל תוביל לשוויון אמיתי צריך לפעול לשוויון ולהפסיק רק לדבר על שוויון. הממשלה החדשה תצטרך לתת דגש לנושא זה כאג'נדה חברתית פוליטית, שתבלוט בסדר יומה של הכנסת.

העידוד שמקבלת התעשייה המקומית בדמות השקעות זרות מחברות בינלאומיות ומשקיעים פרטיים מאפשרים לה לצמצם את מדדי האבטלה ולפתח את התעשייה. לכן, פתרון למצוקת הפריפריה יוביל לפתרונות בתחומים רבים אחרים בטיפול המדינה.

יחד עם זאת יש לזכור שלטנגו צריך שניים: אוכלוסיית הפריפריה חייבת להפנים שהכסף חשוב אך הוא אינו חזות הכל. לפיכך, חייבת גם היא לעשות חשבון נפש על מנת להסיר את "פחד" התחרות, ולשאוף להתקדמות ולהישגים שאליהם מגיעה האוכלוסייה במרכז.

הכותבת היא יו"ר סיעת הליכוד בנעמת.