השימוע, ההקלות וחזקת החפות: שלוש הערות על כתב האישום

כתב החשדות הפך לכתב האישום, כמעט אחד לאחד, אפילו עם נטייה להחמרה מסוימת. סניגוריו של נתניהו, עוה"ד יוסי אשכנזי ועמית חדד זכו למחמאות על ההצגה שנתנו בשימוע, אבל מחמאות לחוד והצלחה לחוד. בשימוע נוטל הנאשם שני סיכונים. הראשון, להחמרת מצבו, השני, לחשיפת ההגנה שלו שתאפשר לתביעה לתקן ולשפר את עמדתה.

לצפייה בכתב האישום המלא לחצו כאן

לצפייה בתמלילי החקירות בתיק 4000 לחצו כאן

יש סניגורים שמעדיפים להימנע משימוע, יש סניגורים שרשמו הצלחות בשימועים. הנחת העבודה הייתה שהשימוע הוא חובה במקרה הנוכחי. הסניגורים דיברו על ראיות משמעותיות ש"נותרו על רצפת העריכה"; על ראיות שהפרקליטות הסתירה ממנדלבליט כדי להציג לו בטון יצוק יותר; הסניגורים סימנו את תיק 2000 ואת השוחד בתיק 4000 כיעדים ריאליים. המחלוקות הפנימיות, בעיקר לגבי תיק 2000, היו ידועות ואושרו בידי גורמים משורות התביעה.

והנה, אחרי הכל, כתב האישום התנער מכל הספקות האלה והותיר את כתב החשדות איתן על כנו. ועכשיו השאלה היא האם הספקות האלה יעשו את העבודה במשפט עצמו. האם שופטים שפטורים מהלחצים העצומים שנלוו להכרעות היועץ יוכלו להביט על המסכת הראייתית, במיוחד בתיקי 2000 ו-4000, בניקיון הדעת. גם מנדלבליט זכאי לחזקת ניקיון הדעת, ובכל זאת, החלטתו לא יכולה הייתה להתעלם לחלוטין מההשלכות האדירות על מעמדם של הפרקליטות ומעמדו שלו, אילו היה מוריד את סעיף השוחד היחיד שנותר לאחר שמחק כבר שני סעיפי שוחד שהומלצו בידי הפרקליטות בתיקי 1000 ו-2000.

2. ההקלות

הופעתו של נתניהו אתמול גילמה דיסוננס מרתק בין קורבנות לאגרסיביות. בין גוף לבין תוכן. מצד אחד, שפת הגוף הייתה שמוטה עד מובסת, אבל התכנים היו נוקבים, אלימים ובעיקר רעילים. נתניהו זעק כל העוול שנגרם לו. והנה, גם אם נניח בצד הנחות כמו מילוטה של רעייתו מסדרת תיקים שנסגרו או חילוצו הזריז והתמוה מתיק הצוללות, עדיין בלטו בכתב האישום שפורסם אתמול שלוש הנחות והקלות.

הראשון, החילוץ משוחד בתיק 1000, סעיף מתבקש למקרא העובדות שמנויות בכתב האישום. יחסי 'תן וקח' מובהקים מול ארנון מילצ'ן. אבל, נתניהו חולץ כאן משוחד, בעיקר בגלל ההתנהלות והשיקולים של הפרקליטות מול מילצ'ן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיב לאישום צילום: איי פי

השני, בתיק 2000 צורמת הא-סימטריה בין מו"ל 'ידיעות אחרונות' ארנון מוזס שמואשם בהצעת שוחד לבין נתניהו שנותר עם הפרת אמונים. הפרקליטות החליטה שמוזס התכוון, ואילו נתניהו לא התכוון. שמוזס התכוון להפוך את 'ידיעות' ל'ישראל היום' ונתניהו התכוון רק להתל. ושוב, רק מהעובדות המתוארות אפשר היה לחלץ מסקנה מחמירה יותר כלפי נתניהו. לכל הפחות, שהחזיק את כל האופציות פתוחות כשהפעיל את זאב אלקין ויריב לוין שזיכרונם התמוסס ואבד בחדרי החקירות.

השלישי נוגע גם הוא לסימטריה. סיפור תיק 4000 מתחיל במפגש בין שני זוגות - בנימין ושרה, שאול ואיריס. והנה, בדרך לכתב האישום שרה איננה. אגב, שרה מופיעה כשחקנית פעילה (אמנם לא נאשמת) בכתב החשדות ונעלמת בכתב האישום. כמובן, שניתן לנפק שלל הסברים משפטיים לחוסר הסימטריה בין הזוגות, אבל איכשהו תחושת הצדק נפגעת: או ששתי הנשים בפנים או שהן בחוץ. אם שרה בחוץ, מן הצדק, ואולי גם מן הדין, שגם איריס תישאר בחוץ. מה היה נגרע אילו שאול אלוביץ, שכרת את הסכם השוחד עם נתניהו, היה נאשם ביחד עם הפרטנר לעסקה, ושתי הפרטנריות לחיים היו נותרות בחוץ.

3. חזקת החפות

מעט מאד תומכי נתניהו הופיעו אתמול בתקשורת, ובכל זאת עלה בידם למלמל משהו שחוק, אבל נכון לגמרי - נתניהו עדיין נהנה מחזקת החפות. אלא שחזקת החפות נשללה לחלוטין משלל האישומים המרשיעים ששפך נתניהו על המשטרה והפרקליטות - תופרי תיקים, מחוללי הפיכה שלטונית, מנהלים חקירות מזוהמות ועוד.

לנתניהו שני כובעים שעצם חבישתם בצוותא היא אבסורד חוקתי: גם נאשם וגם ראש ממשלה. נאשם יכול להרשות לעצמו לפרוק עול במררתו וכעסו, ראש ממשלה לא יכול. לראש ממשלה, גם אם הוא נאשם, אמורה להיות אחריות ממלכתית למוסדות שבלעדיהם אין חברה, אין מדינה ואין דמוקרטיה. נתניהו, וזה לא חדש, משעבד את כהונתו לצרכיו כחשוד ונאשם. בכך הוא מוכיח שאינו יכול לחבוש את שני הכובעים. אם אתה בוחר להתנהג רק כנאשם ולזנוח את חובתך כראש ממשלה, אתה לא יכול ולא ראוי להיות ראש ממשלה. והדברים נכונים אפילו אם חלק מהטענות כלפי הרשויות הן נכונות.

חזקת החפות כנראה שלא תעזור לנתניהו אם יעלה בידיו לנצח בבחירות במידה ואף חבר כנסת לא יצליח לאסוף 61 ח"כים ב-21 הימים הבאים. חשוב לציין, הכאוס החוקתי שאנו מוטלים אליו אינו מספק תשובות חד-משמעיות, למשל לשאלה האם נשיא המדינה יכול להטיל על נאשם (אפילו נאשם בהקפאה שמתכוון להקים ממשלת חסינות והתגברות) להרכיב ממשלה. כנראה שלא.