רק הערבים נשכבו על הגדר לעצור את נתניהו

שני כוחות יצאו למלחמה על גודלם בבחירות האלו - נתניהו והערבים. שניהם חיזקו מאוד את כוחם. למרות חגיגות הניצחון של הימין בעקבות מדגמי הבחירות, אתמול נראה היה שגוש הימין הפסיד וקיבל פחות מ־60 מנדטים.

כבר עכשיו ברור שהרשימה המשותפת מנעה התרסקות של גוש המרכז־שמאל, וגם שתתה לו קולות. האם זה יספיק כדי למנוע הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו? את זה נדע רק אחרי ספירת המעטפות הכפולות וחלוקת המנדטים.

מטה הליכוד בחירות 2020. נשים צוהלות צילום: טל שחר

בניגוד לרושם שנוצר, במהלך יום הבחירות, בסופו של דבר לא היתה נסיקה דרמטית בשיעור ההצבעה שעלה מ־69.8% ל־71%, כלומר כאחוז אחד בלבד. צריך להביא בחשבון שיותר ישראלים נמצאים במדינה במרץ החורפי מאשר בספטמבר הקיצי והקרוב לחגים. יותר מכך, רבים מאלה שתכננו לצאת מהארץ נאלצו להישאר בגלל הקורונה. כך שבסופו של דבר לא מדובר בעלייה דרמטית ונראה שלבוחרים שהתווספו אחראי במידה רבה המגזר הערבי.

ועוד איך נהרו לקלפיות

נתניהו חיסל את הקולות האבודים

עדיין לא ברור אם נתניהו ניצח, אבל ברור שכחול לבן והעבודה הפסידו. היה כל הזמן ברור שכדי לנצח כחול לבן צריכה להעביר לעצמה קולות מהימין הרך. מה שקרה בפועל זה שהליכוד החזיר לעצמו את קולות הימין הרך שעברו בבחירות הקודמות לכחול לבן ולליברמן ואולי גם לקח נוספים. אם העלייה של מחנה המרכז־שמאל בבחירות ספטמבר 2019 הוסברה בין היתר בכך שרוב קולות כולנו של כחלון וזהות של פייגלין הגיעו אליו ולא למפלגות הימין, נראה שבבחירות האלה הם חזרו למקור.

בבחירות הקודמות הפסיד גוש הימין 86 אלף קולות של עוצמה יהודית, שלא עברה את אחוז החסימה, כלומר שני מנדטים וחצי. בבחירות האלו המתקפה המסיבית של מנהיגי הימין עזרה והמפלגה ירדה ל־20 אלף קולות. היא לא צפויה להגיע אפילו לאחוז אחד מהקולות שיאפשר לה לקבל מימון מפלגות שיסייע בבחירות הבאות. נראה שנתניהו הצליח לשכנע את אנשי הימין הקיצוני שהקרב על הגוש חשוב יותר.

הסטטיסטיקאי רפי סמית מציין שאם בסיבוב הראשון אבדו עשרה מנדטים בהצבעה למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, בסיבוב השני היתה ירידה ל־3.5 מנדטים ובשלישי למנדט אחד. רוב הקולות שאבדו היו של הימין. לכן נתניהו ניהל מאבק מתמשך כדי לאחד רשימות שהיו בסכנה שלא יעברו את אחוז החסימה או להביא לפרישתן. בסיבוב השלישי המאבק הזה רשם הצלחה גדולה, והביא את ניצול קולות הימין למקסימום. ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציין תוצאה נוספת של אחוז החסימה הגבוה. מספר הסיעות בכנסת ירד מ־11 בסיבוב הראשון לתשע בסיבוב השני ול־8 בלבד הפעם.

בחירות 2020. איימן עודה, הרשימה המשותפת צילום: AP

לא רק שהליכוד גדל למרות שלושה כתבי האישום החמורים של נתניהו. נראה שכמעט כל המסרים של הליכוד התגלו כאפקטיביים. בניגוד להרבה מאוד שקרים של נתניהו החישוב שלפיו לגנץ אין ממשלה בלי טיבי, היה אמין וסביר שעבד הן על בוחרי עוצמה יהודית והן על אנשי הימין הרך. הרפש הרב שנתניהו השליך לעבר גנץ ונשאר ללא תשובה הולמת, לא רק שלא עורר את הביקורת המתבקשת, אלא הוא שכנע שגנץ לא כשיר דיו. סביר שחלק מהמצביעים פשוט הצביעו ליכוד כי האמינו שלנתניהו יש יותר סיכוי להקים ממשלה ורצו להפסיק את סבבי הבחירות הבלתי נגמרים.

בניגוד לאגדות של נתניהו על 300 אלף ליכודניקים שנשארו בבית, בסיבוב השני היו אולי 60 אלף כאלה. נתניהו הקדיש להם סרטונים מיוחדים והליכוד הפעיל מערך הנעת בוחרים מאורגן ויעיל. בהחלט יתכן שזה החזיר מנדט עד שניים לליכוד. תרמה לכך ללא ספק תוכנת האלקטור, שדלפה מספר פעמים וגרמה נזק כבד לפרטיות הבוחרים.

השמאל היהודי התרסק

לכאורה, בבחירות בסבב השלישי לא מדובר על שינוי דרמטי. המערכת הפוליטית חזרה פחות או יותר להתפלגות הגושים של הסיבוב הראשון, בחירות אפריל 2019. אז היה לגוש הימין 60 מנדטים והיום הוא מתנדנד בין 59 ל־60. בפועל ההבדל בהרכב גוש המרכז־שמאל דרמטי. מפלגות המרכז שמאל היהודיות ירדו מ־45 מנדטים בסיבוב הראשון ו־44 בשני לפחות מ־40 עכשיו. במקביל הרשימה המשותפת נסקה מ־10 מנדטים באפריל ו־13 בספטמבר ל־15 מנדטים.

סמית אומר שאם בבחירות הקודמות עברו קולות מהליכוד לכחול לבן ולישראל ביתנו, הפעם זה עבד הפוך. כחול לבן ניהלה טקטיקה שהתגלתה כשגויה של תחרות עם הליכוד מי יותר ימני. זה בא לידי ביטוי בהתחייבות שלא תשב עם הרשימה המשותפת וכן בקבלת תוכנית ה־100. זה גרם לכך שהיא איבדה מנדט גם במגזר הערבי. במקומם היא שתתה קולות לעבודה־מרצ. אבל זה כמובן לא עזר לגוש המרכז שמאל. כיוון שהשינוי בשיעור ההצבעה הכללי היה די קטן, הרי שהירידה הגדולה של כחול לבן והעבודה־גשר־מרצ מעלה את השאלה האם יתכן ששנים־שלושה מנדטים שלהן נשארו בבית. רק ניתוחים מאוחרים יותר יוכלו לאמת או להכחיש.

הקולות זורמים גם ימינה וגם שמאלה

לעולם לא נדע האם במקרה שהעבודה ומרצ לא היו רצות ביחד, אחת מהן או שתיהן היו נופלות אל מתחת לאחוז החסימה ואל מחוץ לכנסת. האיחוד ביניהן שנוצר מחשש שזה יקרה הפך לאזהרה שמגשימה את עצמה. עכשיו עם 7-6 מנדטים ביחד די ברור שאף אחת מהן לא תוכל להרשות לעצמה לרוץ לבד. מי שבוודאי תרוויח מכך היא הרשימה המשותפת. בגלל חבירת מרצ לעבודה נוצרה לראשונה לגיטימציה ליהודים מהשמאל העמוק להצביע לרשימה הערבית. העובדה שאת החבירה הזה לא ניתן לפרק עשויה להשאיר את הבוחרים היהודים במשותפת לטווח ארוך

המשותפת מספקת את הסחורה

אולי בפעם הראשונה מאז מהומות אוקטובר 2000 הערבים נהרו בהמוניהם לקלפיות. בניגוד לסרטון של נתניהו, עמותות השמאל לא הביאו אותם. הם לקחו אחריות על גורלם ובאו לעצור בקולותיהם את נתניהו ואת הרעיון של תוכנית ה־100 לטרנספר את תושבי המשולש. אין ספק, הרשימה המשותפת סיפקה את הסחורה שהבטיחה. על פי נתוני החוקר אריק רודניצקי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה אחוז ההצבעה במגזר הערבי עלה מ־49% בסיבוב הראשון, ל־59% בשני ול־65% בשלישי.

אוהל הצבעה למבודדי הקורונה צילום: גיל יוחנן

בספטמבר האחרון עוד הצביעו 18% מקולות הישובים ערבים למפלגות יהודיות. הפעם זה ירד ל־12%, סביר להניח שכמעט כולם דרוזים. המגזר הערבי ביצע התנתקות כמעט מוחלטת מהמפלגות היהודיות, כולל מרצ. אנשיו כמובן טוענים שאלה המפלגות היהודיות שאיבוד עניין בקול הערבי. זה בא לידי ביטוי בהתבטאויות הקשות של בכירי כחול לבן נגד שותפות עם המשותפת, ובכך שאין מועמדים ערבים במקומות ריאליים ברשימות היהודיות.התוצאה: אם בסיבוב הראשון קיבלו שתי המפלגות הערביות רק עשרה מנדטים, בסיבוב השני עלו ל־13 והפעם המשותפת מתנדנדת בין 14 ל־15. עם זאת, המשותפת, כמו יהדות התורה, עלולה להינזק מספירת קולות החיילים.

רודניצקי מצביע על כך שציפיות הבוחרים הערבים להישגים שתביא הרשימה המשותפת גבוהות. מדובר בין היתר בציפייה לתוכנית חומש חדשה לפיתוח כלכלי במגזר הערבי שתחליף את התוכנית שמסתיימת השנה וכן במיגור הפשיעה ואחזקת כלי הנשק במגזר. כך נוצר מצב שהצלחת הרשימה המשותפת אולי תהיה תלויה בשיתוף פעולה מוצלח עם ממשלת ימין.

לש"ס אין תקרה, לימינה יש

האיחוד בין שלושת פלגי הציבור הדתי לאומי ברשימת ימינה לא הסתיים בכישלון חרוץ כמו האיחוד בין העבודה למרצ, אבל גם לא הביא להצלחה גדולה וכרגע נראה שימינה ירדה מ־7 ל־6 מנדטים. אפילו ההתפרקות של עוצמה יהודית משלושה רבעים מקולותיה לא הביאה ישועה לימינה. אלה הלכו בעיקר לליכוד.

ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן וחוקר הציונות הדתית פרופ' אשר כהן מסביר שזה השווי האלקטורלי האמיתי של מפלגה מגזרית דתית לאומית. הוא מציין ששיעור ההצבעה במגזר הסרוגים ממילא גבוה מאוד. לכן כששיעור ההצבעה הכללי עולה, המפלגה המגזרית נפגעת.

האמת היא שמלבד נתניהו והערבים, יש עוד מנצח לשלושת סיבובי הבחירות וזה אריה דרעי. אם לפני הסיבוב הראשון היו סקרים שלפיהם ש"ס התקרבה לאחוז החסימה. בפועל באפריל היא קיבלה 8 מנדטים, בספטמבר עלתה ל־9 ואתמול התנדנה בין 9 ל־10 מנדטים. העלייה הגדולה במספר המנדטים של ש"ס בשנות ה־90 מ־6 מנדטים ל־17 היתה בתקופת הבחירה הישירה שבה היתה הצבעה בשני פתקים. זה אפשר לבוחרים להצביע בפתק אחד לש"ס ובשני ל... נתניהו.

החיבוק שדרעי נתן לנתניהו בדמות הטענה שהצבעה לש"ס מחזקת את ראש הממשלה, תפקד כהצבעה בשני פתקים. נתניהו שדרעי הוא מהרבה בחינות נאמנו הגדול ביותר לא יכול להרשות לעצמו קמפיין שתיית קולות מש"ס. לכן ש"ס שותה קולות לליכוד. דרעי עדין לא שחזר את נורמת המנדטים של ימי הרב עובדיה יוסף - 12-11 מנדטים. אבל אם בתחילת דרכו של דרעי ש"ס נראתה כהופכת למפלגה חרדית נטו, הוא מצליח להחזיר אליה מצביעים דתיים ומסורתיים, גם בלי הכריזמה של המנהיג המנוח.