"מחריבים את הכלכלה כדי למנוע מוות של כמה מאות"

"הם יצטרכו להכניס את היד עמוק לכיס, ובהיקפים משמעותיים", אומר פרופ' ריקרדו האוסמן, מנהל המרכז לפיתוח כלכלי בינלאומי באוניברסיטת הרווארד בשיחה עם "כלכליסט" סביב משבר הקורונה.

לדבריו, המשבר הזה עבור ישראל אינו מזכיר את המשבר הפיננסי של 2008 אלא דווקא את המיתון שהגיע בעקבות מלחמת יום הכיפורים בשנים 1973–1974, שכן לדבריו גם אז היה "זעזוע בגזרת ההיצע": "כל הגברים הלכו למילואים והייצור של ישראל התמוטט. המלחמה הכתיבה הקצנה בהוצאה הממשלתית בתחום הביטחון להגדלת מלאי הנשק והימ״חים. גם עכשיו הזעזוע הוא בעיקר בהיצע ולא בביקוש לכן מדיניות של הגדלת ביקושים אינה אפקטיבית. אם תעודד ביקושים להצגות תיאטרון, למשל, לא יהיו לך יותר הצגות כי אסור לשחקנים לצאת לרחוב. אין מחסור בביקושים להצגות", הוא מסביר.  

רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון צילום: אוהד צויגנברג

האוסמן מצדד בהעברת כספים הישר לכיס של האזרחים: המדיניות במקרה הזה מיועדת להפוך את ההסגר לסביל יותר מבחינה פסיכולוגית־חברתית. "המדיניות המתאימה יותר הפעם היא תמיכה בהכנסות (קצבאות, א"פ) כדי שהאנשים יוכלו לאכול בלי לעבוד בזמן ההסגר, ולא ניסיון להגדלת התוצר. כלל אצבע שלי אומר כי אובדן התוצר יעמוד על כ־20% בממוצע בעולם. יהיו מדינות שיגיעו יגיע גם לאובדן של 40%". לדבריו, "אנחנו עוברים לכלכלה של תקשורת באמצעות טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרת יצוא שירותי הייטק, שם יש לישראל יתרונות מובהקים".

גם באוצר ניסו בשבוע שעבר לאמוד את הזנק שהקורונה תגרום לצמיחת המשק הישראלי, כולל אומדן של העמקת הגירעון והחוב כתוצאה מההתמודדות עם המשבר, לרבות תשלום דמי אבטלה למאות אלפי ישראלים שפוטרו והוצאו לחל"ת. בסוף השבוע התפרסמה טבלת תחזיות מספריות בחלוקה לפי משתנים: אורך הסגר (5, 8 ו־12 שבועות) ואופי הסגר: חלקי או מוחלט. בתרחיש הראשון – שמתאר את המצב הנוכחי – השירותים החיוניים במשק ממשיכים לפעול והיתר פועלים בתפוקה של כ־30%. לדוגמה, באוצר העריכו כי סגר חלקי של 5 שבועות יגרום לירידה ריאלית בתמ"ג (תוצר) של 2% לעומת השנה שעברה והמשק ייכנס למיתון. בטבלה מופיע נתון של 5% והמשמעות היא שיש ירידה של 5% לעומת התחזית הקודמת שניבאה צמיחה של 3% (ולכן ההפרש עומד על 2%). בתרחיש הזה, הגירעון יזנק לרמה של 6.5% תמ"ג והחוב יטפס ל־68% תמ"ג.

לא פוסלים קיצוץ שכר במגזר הציבורי

במקרה של סגר מלא, הצמיחה ב־2020 תעמוד על 6.3%–, הגירעון יזנק ל־9.3% תמ"ג והחוב יזנק לכמעט 74% תמ"ג. מכאן ניתן ללמוד הנחה חשובה מאוד של משרד האוצר: "המשמעות היא כי סגר חלקי ל־5 שבועות יגרור 70 מיליארד שקל וסגר מלא יביא לאובדן תוצר של 130 מיליארד – זהו פער עצום של 60 מיליארד שקל בין שני התרחישים", מסביר בכיר במשרד שמזכיר כי הפער בין סגר מלא לחלקי צפוי לגדול ל־84 מיליארד שקל אובדן תוצר אם הסגר ייארך 8 שבועות.  

בהקשר זה כדאי לחזור לנתונים של 1973, אז המשק צמח ב־4.9%. מה שקרה הוא שההוצאה הממשלתית – שהיא חלק מהביקושים – זינקה וגרמה ל"צמיחה". מנגד, הצמיחה של הסקטור העסקי התמוטטה והגיעה לשפל של כל הזמנים – 1.6% בלבד – המשקפת צמיחה שלילית לנפש בתוצר העסקי זאת בניגוד לשיעורים של 13% ו־14% בצמיחה בתוצר העסקי בשנים 1972 ו־1971 בהתאמה. מכאן שהפגיעה בתוצר לא תשקף נאמנה את האסון הכלכלי שצפוי להתרחש בסקטור הפרטי.

משיחות עם בכירים במשרד עולה כי הנתונים שמופיעים בנוגע לגירעון ולחוב אינם מעודכנים שכן הם חוברו ערב גיבוש החבילה המורחבת שנאמדת בכ־40 מיליארד שקל (הוצאה תקציבית נטו). מתוך ה־40 מיליארד האלו – רק ההוצאה על תשלומי דמי אבטלה עבור חל"ת של כ־735 אלף ישראלים נאמדת בכ־0.7% תמ"ג, כלומר כ־9.8 מיליארד שקל כבר נספרו. כך שלמספרים על גירעון וחוב יש להוסיף עוד 30.2 מיליארד שקל שהם כ־2.15 נקודות תוצר. לפיכך, סגר חלקי של 5 שבועות יגדיל את הגירעון הכולל ל־8.7% (ולא 6.5%) תמ"ג ואת החוב ל־70.2% (ולא 68%).

ומה בנוגע לסגר מלא? בכירים באוצר שעימם שוחח "כלכליסט" מסבירים כי ברמה העקרונית, במקרה כזה, יש להוסיף 2.5 נקודות תוצר הן לגירעון והן לחוב שכן בהסגר מלא לא רק שההוצאות יזנקו בהתאם לחבילה המתגבשת אלא שההכנסות צפויות לקטון עוד (בגלל תוספת משמעותית להשבתת המשק והירידה בהכנסות ממסים), מה שירחיב את הגירעון עוד יותר. בתרחיש כזה הגירעון יגדל ל־9% תמ"ג והחוב לכ־71% תמ"ג.

אותם בכירים במשרד האוצר מבקשים להבהיר נקודה חשובה. עד כה סוגיית המקורות לסיוע לא נידונה כלל וכלל. כלומר, כל ההערכות בנוגע לתוכניות הסיוע, הגירעון והחוב, נערכו באופן כזה שלפיו הכסף יגיע מה"שמיים" או במונחים מקצועיים יותר, ממשלת המעבר תבקש להגדיל את מסגרת הגירעון והחוב, והכסף יגויס בשווקים באמצעות איגרות חוב ממשלתיות על ידי החשב הכללי. בלי תיעדוף, בלי הקצאה מחודשת של המשאבים ובלי קיצוצים.

אלא שבתוך חדרי הדיונים התמונה מעט שונה. מתברר שגם באוצר שמעו על החדשות שהגיעו מאורוגוואי: נשיא המדינה, לואיס אלברטו לאקאז'ה, השייך לזרם הימני, עדכן את האופוזיציה ובעיקר את ארגוני העובדים, שהוא יבצע קיצוץ רוחבי בשכרם של כלל עובדי המגזר הציבורי בהיקף של 20%, ועם כל המשאבים הללו הוא יקים קרן קורונה לטובת מערכת הבריאות וסיוע לנזקקים. במשרד האוצר בירושלים גם סבורים כי חובה להמציא מקורות פנימיים בתוך התקציב, כשהמגזר הפרטי מדמם ועובדי המגזר הציבורי שמעו על הקורונה רק בטלוויזיה אבל לא בכיס. אחרת, מודה בכיר מאוד במשרד המעורה בפרטים, "ישרפו לנו את המשרד".

פרופ' ריקרדו האוסמן: "המדיניות המתאימה היא תמיכה בהכנסות (קצבאות) כדי שהאנשים יוכלו לאכול בלי לעבוד בזמן הסגר, ולא ניסיון להגדלת התוצר. אובדן התוצר יעמוד על כ־20% בעולם" צילום: Martha Stewart

במשרד מזכירים כי במשבר של 2002–2003, אז הפגיעה בתוצר היתה מחצית מהפגיעה הנוכחית, שכרם של בכירים במגזר הציבורי קוצץ ב־15% ושל שאר עובדי המגזר נחתך ב־4%. ההערכה היא שבסופו של דבר המקורות יגיעו הן בצורה של הרחבת הגירעון והחוב אך גם ממקורות פנימיים. הרי המספרים של הגירעון והחוב הם אסטרונומיים והקופה הציבורית נכנסת למשבר פגועה ודי ריקה אחרי שנים של בזבוז לא אחראי, מלווה בהפחתות מסים מתמשכות של ממשלת נתניהו־כחלון.

יש גרפים שיכולים להסביר תופעות כלכליות במבט אחד. האוסמן מצא את הגרף הזה: עקומת החולים ועקומת המיתון של פרופ' ריצ'ארד בלדווין. אותו הגרף מראה איך פחות הדבקה ומתים גורמים ליותר מיתון ואבטלה. במקרה של הקורונה, בריאות וכלכלה הולכות הפוך: ככל שההסגר מלא והדוק יותר, ההדבקה יורדת, העומס על מערכת הבריאות צונח, ומספר המתים יורד. ובד בבד השבתת המשק מתרחבת, הפגיעה בתוצר מזנקת, ועימה מספר המובטלים.

"דרושה גם ציניות מסוימת"

"עוד לא קרה בתולדות האנושות שהתקבלה החלטה שכדי למנוע תמותה אפשרית של כמות אזרחים יחסית מצומצמת אפשר להחריב את הכלכלה באופן מוחלט. במצב הזה ממשלת ישראל עלולה להגיע במהירות לחדלות פירעון. כמו שראש ממשלה יכול לשלוח צבא לקרב ביודעו שימותו רבים, החלטות צריך לקבל באומץ וגם בציניות מסוימת", אמר בכיר באוצר לשעבר, שמבקש להישאר בעילום שם. סביר כי ישנם בכירים – הן באוצר והן במגזר העסקי גם בהווה – שסבורים כך.

במשרד הבריאות מתנגדים בתקיפות לתפיסה זו וחוששים שקצב ההדבקה עולה מהר מדי ויכול להגיע ל־1.5 (כל נדבק מדבק עוד אדם וחצי). ככל שהקצב מהיר יותר, העומס על מערכת הבריאות גדול יותר, והיכולת ההנשמתית עלולה לא לעמוד בפרץ. הדבר עלול להביא לקריסת מערכת הבריאות ולזינוק במספר המתים, כפי שאירע באיטליה ובספרד.