פרשנות
ההקלות שהתקבלו: שרירותיות, בלי אופק ומונעות מפוליטיקה קטנה
לא ברור למשל למה חנויות רהיטים ייפתחו אבל חנויות בגדים - לא? למה שני אנשים יכולים לעשות ספורט יחד אבל אי אפשר לשבת בפארק ליד הבית? על הממשלה ליצור מודל מסודר כדי שנדע כיצד להתכונן. וזה עוד לפני שדיברנו על ההתנשאות של נתניהו, בר סימן טוב ובאב"ד
- על חשבון האשפוזים הרגילים: 70% מהמיטות יוקצו לקורונה
- מחשב לכל ילד? יח”צ לנתניהו
- “החוזים עם הקניונים חייבים להשתנות"
החלטה אפילו יותר תמוהה היא ההתרה להתפלל במרחב הפתוח עד 19 איש. אם זה מותר, למה רק שני אנשים יכולים לעשות ספורט יחד? מדוע אי אפשר לשבת בפארק סמוך לביתך ללא התקהלות? מדוע לא לאפשר פתיחה של דוכן מחוץ לחנות בגדים? לפי דו"ח המל"ל, 60% מהנדבקים החדשים בשבוע שעבר היו חרדים, ולפיכך נראה שדווקא במקומות שבהם צריך לנקוט במשנה זהירות, מעדיפים שלא להרגיז אלקטורט. ואילו במקומות שאפשר לשמור על רמת ציות גבוהה ממשיכים להכביד.
תור לסופרמרקט צילום: עמית שאבי
התוקף של התקנות החדשות הוא עד ה-3 במאי, אבל מה יקרה ב-4 במאי? רב הנסתר על הגלוי. ככל הנראה נגלה זאת רק בבוקר אותו יום שני, שיבוא בעוד שבועיים. חוסר המקצועיות של הממשלה (שלאורך החודשים האחרונים הוחלפו בה יותר מידי פרצופים ביחס לממשלת מעבר) וההתמכרות לשליטה באמצעות תקנות שעת חירום שדורשות מעט מאוד הכנה מקדימה ושיתוף ציבורי לעומת חקיקה בכנסת, הביאו אותה להתנהל מעכשיו לעכשיו. אמנם אין לממשלה יכולת לנבא מה יהיה עוד שבועיים, כי הצעדים הבאים - לטוב ולרע - יושפעו מהתפשטות הקורונה אחרי ההקלות החדשות. אבל לא למה ליצור מודל כלשהו? נשמח לשמוע מה הקריטריונים על פיהם תתקבל ההחלטה הבאה. כך למשל אם ייקבע כי מספר החולים קשה או הנפטרים יכתיב את השלב הבא ויביא להקלה בהחמרות. תנו לנו שלבים, תנאים שנדע לאורך השבועיים האלו מה עתיד לקרות. אפילו אם יתבססו על נתון בעייתי יותר כמו מספר החולים המאומתים (לאור מחדלי הבדיקות של משרד הבריאות) זה יקל על הציבור להתכונן. או שאולי בכלל שאלת הפלונטר הפוליטי והבחירות הרביעיות היא זו שתכריע? או מי מפקידי הממשלה שיתעורר חדור מוטיבציה יותר - אנשי הבריאות או האוצר?
הוודאות החלקית הזו חשובה קודם כל למגזר העסקי שהזדרז ושלח את עובדיו לחופשה ללא תשלום על חשבון המדינה, לא תמיד בצדק. אלא גם לאדם הפרטי. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד התייחסו אתמול בנאומיהם לחשיבות הציות. אבל מבלי להבין לאן הולכים, איך נקבע הדבר ולפחות ליצור תחושה שהיא לא של כאוס, יהיה קשה לשמור על ציות ציבורי גבוה. קשה היה לפספס את ההתנשאות של השלושה על הציבור הכללי - מ"גם אני עושה את זה" ו-"אנחנו סומכים עליכם" של בר סימן טוב, ועד ל"האחריות היא שלכם כמנהלים. אנחנו לא סומכים על העובדים במקרים האלה. על העובד הבודד" של באב"ד לפורום מנהלים בשיחת זום ביום שישי. במקום לקבוע עוד קנסות ולספור את המטרים שנקבעים בתו הסגול, כדאי שיתחילו להבין בממשלה שהציות לא יישמר כל עוד הכאוס והשיקולים הזרים ימשיכו להוביל אותה (וכמובן ההפרות המביכות של הנהגת המדינה, אבל זה כבר סיפור אחר).
